סיכום מהלך הגמרא מן המשנה ועד "והיא בתוך ביתה":
אם הפרק הראשון עסק במציאות האישותית הגירושית, שהיא פאן הקשר התורתי הנבדל, מצד מציאות הגט המוביל כוחיות תורתית זו, הרי פרק שמיני עוסק ביחס שבין המציאות הזכרית והמציאות הנשית בהקשר האישותי התורתי הזה. אמנם כל דיוני הגמרא חושפים הקשר זה דרך תהליך הפרוד שבין האיש והאישה, כיוון שרק בתהליך הפירוד יכולים אנו להתייחס לקשר התורתי הנקי בלא ההקשרים המציאותיים שעתה בזמן הפרוד אינם מופיעים. אולם ברור שמתוך דיונים אלו יש לנו ללמוד על אופי הקשר האישותי במישור הגירושי, הקיים בכל חיבור אישותי במקביל למישור החיבור הארוסי, ומישור החיבור הנישואי.
"…והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה מגורשת".
במשנה יכולת האישה לקבל את גיטה בביתה או בחצרה ולא רק בידה, מיוחס לכוחיות האישה עצמה. מכך למדנו על היות כוח קבלת האישה במשנה כוח קבלה עוצמתי (אבסולוטי), שהוא המביא להרחבת היד גם לחצר ולבית.
"חצרה וקרפיפה מנין ת"ל ונתן מכל מקום".
בגמרא, מיוחס הרחבת כוח הקבלה באישה (לגגה חצרה וקרפיפה) לבעל מכוח ה"ונתן". משמעות הדבר היא שכוח הקבלה באישה הוא בעל איפיון תורתי זכרי. כבר ברמת הגמרא אין כבר זיהוי של הכוחיות התורתית גם במציאות המקבלת הנשית.
ותניא נמי הכי גבי גנב:
השוואת יד האישה ליד הגנב, מורידה את רמת מודעות כוח הקבלה של האישה לזה של הגנב. כפי שאצל הגנב הימצאות הגנבה היא המגדירה את כוח קבלתו התורתית. כך גם באישה הגט התורתי הוא המגדיר מעתה את מציאות הקבלה של האישה. ממילא גם הרחבת היד לחצר ולגג מגיע הוא מכוח הגט, בלא מעורבות מודעות האישה לכוח קבלתה.
"וצריכא…משום דבעל כרחה":
הצריכא שמביאה הגמרא הן להרחבת יד הגנב והן להרחבת יד האישה, מציג את הכוחיות התורתית ככוחיות אילוצית ביחס לאישה. הרחבת יד האישה שהייתה בתחילה (במשנה) מכוחה שלה, ושבגמרא היא כבר מכוחו התורתי של הבעל, מופיעה עתה באישה ככוח אילוצי (המתבטא ביכולת האיש לגרש את האישה בעל כורחה).
ההשוואה שבין כוח קבלת האישה לכוח קבלת הגנב, מעמעמת אילוציות זו שבמציאות קבלת האישה, באופן שכפי שבגנב פועלת הכוחיות התורתית כמציאות חיצונית לו (כקנס), אפיון זה מופיע עתה גם ביחס לתהליך האישותי שבאישה, באופן שכוחיות תורתית אילוצית זו של הבעל באישה, מופיעה בה כמערכת תורתית חיצונית כפי שהדבר ביחס לקנס הגנב.
ירידת התהליך האישותי הגירושי לרמת ההשפעה האילוצית של הכוח התורתי הזכרי על מציאות הקבלה של האישה, באופן המוחצן כ"קנס", מרחיקה את התהליך האישותי ברמה הגרושית להופיע כתהליך מוחצן החצנה המתורגמת להיות תהליך קיניני:
"חצרה. מה שקנתה אשה קנה בעלה":
ירידת התהליך הגיטי להופיע כתהליך קניני, כמובן שמחזק את מרכזיות פעולת הגט בתהליך זה, ומחליש את מעורבותם המודעת של בני הזוג. אולם ה"נפגעת" העיקרית מירידה זו היא האישה. הירידה לרמת המציאות הקנינית מבליטה את הכוח הפועל התורתי במציאות. ממילא הגבר שכוחיותו התורתית היא בעלת אפיון פועל, הופך להיות הכוח האקטיבי הבלעדי, כשמציאות