לעומת זאת אפשרות הקריאה גם בימי י"א, י"ב וי"ג, נובעת לכאורה רק מתוך ההכרח (כפי שמבאר רש"י על המשנה, והגמרא בתחילתה), ועל כן אפשרויות קריאה אלו הן צדדיות ואין מקום להביאם בשורה אחת עם זמן הקריאה שבי"ד וט"ו?

תמיהה נוספת בדין המשנה עולה מדבריה: "לא פחות ולא יותר".
מצד אחד גם אם מבארים אנו בצורה עניינית שכוונת המשנה בכך לומר שאין מקדימים מי”א ואין מאחרים מט"ו, עצם דין המשנה (שהמגילה נקראת בי"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו) מדבר בעד עצמו, ולא נראה שהיינו באים להוסיף אפשריות קריאה נוספות על אלו המובאות במשנה.התמיהה בעניין זה עוד גודלת אם לוקחים אנו בחשבון שהגורם הקובע את זמן הקריאה הוא, ישיבת בתי הדין בעיירות הגדולים, שהרי אם זהו המדד לזמן קריאת הכפרים, מה שייך להוסיף, "לא פחות ולא יותר", הרי קריאתם בימי י"א – י"ג אינה נובעת מתוך יכולת "מתיחת" זמן הקריאה, אלא מסיבה ספציפית המצריכה אותם להזדקק לזמן הגעתם לבית הדין שבערים, ואם כן לכאורה לא עולה כלל האפשרות לתוספת ימי קריאה מעבר למה שמתחייב מזמן כינוס בתי הדין?מצד שני, לשון שכזו ("לא פחות ולא יותר"), לכאורה מדגישה דיוק בזמנים, הדגשה שלכאורה נסתרת מעצם דין המשנה ה"פורס" את קריאת המגילה על חמישה ימים. לא מובן אם כן, מה היתה מטרת המשנה בתוספת הערה זו?

גם ביחס לסיפא שבמשנה עולות תמיהות רבות: "…כיצד, חל להיות י"ד בשני, כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר…"לכאורה כל פרוט המשנה בעניין הוא מיותר. אם יודעים אנו שבני הכפרים מקדימים ליום הכניסה, יכולים אנו לעשות את חישוב הימים לבד.כמו כן אנו רואים שבפרוטה מזכירה המשנה את עובדת הקדמת קריאת המגילה (הן במוקפין והן בפרזים) מפני השבת. גם ערוב ענין זה אינו מובן, שהרי לא בכך עוסקת הרישא במשנה, האם רק מתוך פרוטה מזכירה היא גם את מצבי הקדמת הפורים מפני השבת?

להמשך החוברת הקש כאן.