דווקא מתוך תרגום התורה מ"שפת ספר" ל"שפה מדוברת", אנו עתידים לראות שחוקיות התורה מתייחסת לממדי חיים שאין יד האדם האנושית מגעת. ההכרה בהפרש שבין תובנת התורה ומגמותיה לתובנה האנושית ומגמותיה, אמורה הייתה לכאורה ליצור רתיעה וחשש שמא לא ניתן לגשר על הפערים שבין העולמות. אולם בפועל היא יוצרת בהירות ויכולת פעולה, מתוך המעבר ממצב של הכרה שאינה מוגדרת ואינה ניתנת לגישור, למצב של הגדרה ברורה הנותנת כלים לגישור שכזה.
התוכניות החינוכיות נועדו ליצור גישור זה ברמות שונות של התייחסות, ישירות או עקיפות.
האנשים העוסקים בתחומים החינוכיים פועלים מתוך גישה זאת.