אופן ההתייחסות לגמרא הוא הבסיס לאופן התייחסותנו לתורה שבעל פה בכלל. אם התורה שבעל פה משקפת עקרונית את יכולת התלבשות התורה שבכתב בדורות השונים, הרי בתקופתנו אנו הגענו למצב העגום שהמקור לכל התורה שבעל פה שלנו – הגמרא, אין כדוגמתה להביע הלך מחשבתי מקומי ונקודתי שאינו מסוגל להאיר את התקופה בה אנו חיים כיום. מתוך המצוקה המופיעה בלימוד הגמרא, מצאו מפלט אלפי תלמידים בלימודי האמונה, תוך התייחסות לגמרא כשלב מקדים לפסיקת ההלכה. החייאת שפת התורה חייבת לגעת אף בתורה זו והיא כוללת תרגום כל מהלכי הגמרא מן המשנה ועד לפסיקת ההלכה דרך כל הווא אמינא ומסקנה שבה כתהליך עקרוני עקבי של הופעת הערכים התורתיים הנידונים בה, מן הרמה הערכית הגבוהה ביותר שבמשנה ועד לרמת המימוש הקרובה ביותר להלכה, שם מתדמה תובנתה לרמה הקרובה ביותר לזו של בני האדם. בדרך זו עתידה הגמרא להיות אף כלי מרכזי בבניית הדמויות המובילות את התחדשותה הלאומית של מדינת ישראל.
תפריט