דברי הרב קוק בתחילת ספר "אורות" – "ארץ ישראל איננה…רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה", היוו בדור האחרון את הכוח המניע למסירות הנפש הגדולה על ארץ ישראל מעבר לכל שיקולים ביטחוניים או מדיניים כל שהם. אולם תפיסה ברמה כללית זו את מהות הארץ אינה מספקת לדורנו, הדורש להבין באופן מפורט במה מתבטאת ייחודיות ארץ זו משאר ארצות.
האמירה ש"יצירה עצמית ישראלית…אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל" נדרשת היא בדור הנוכחי לביאור ממשי. האפשרות להגיע לכל אלו תלויה ביכולתנו לתרגם אמירות אלו למרכיבי כוח ברורים. הנגיעה במשמעות ארץ ישראל דרך המערכת השבטית, היא שתברר כוחות אלו ותוביל אותנו ל"האנשת" ו"הנפשת" הארץ כפי תכונת השבטים ותבאר את אופן השפעת תכונות אלו על הדרים בתחום נחלתם. העמקת ביאור תכונתיות זו של הארץ תגיע בחלקן של הנחלות עד כדי יכולת הבעת התכונה השבטית ברמה הגיאוגרפית והטופוגרפית.
תפריט