הרמז של כפר מימון
את הרמז העבה לכישלון הצפוי קבלנו כבר בכפר מימון.
מול ציבור שלם שהיה מוכן להקריב עצמו כנגד ה"חוק" עמדו רבנים ואנשי ציבור עבדים למערכת השלטונית שכנגדה יצאו. בעמידתם מול מפכ"ל המשטרה ואלוף פיקוד הדרום, הם ראו יותר את הישות הממלכתית מאשר את מפקד המשטרה ומפקד הצבא שבבחירתם החופשית בחרו לבצע את פשע הגירוש. על כן במקום לפרוץ את טבעת הכיתור העדיפו אותם רבנים ומנהיגים לפתוח במשא ומתן, להתחבק ולבוא בהסכם עם אותו סגל הפיקוד שבחר להוציא את פשע הגירוש אל הפועל.
בכך נפל הפור על אופי המאבק הכולל על גוש קטיף. שוב כבר לא היה מדובר בהצבת עמדה מוסרית אמיצה כנגד אלו שהפרו את חוקי היסוד המוסריים של מדינת ישראל (גם אם ה"חוק המשפטי" לצידם), אלא בהפגנה ומחאה בתוך המסגרת החוקית המעוותת. מול ציבור (בעיקר צעיר) שהבין שפה מתחילה ההתנגדות והמרי כנגד שלטון ומוסר מעוותים, עמדו רבנים וראשי קהל שכיוונו את הציבור אך ורק למחאה, במסגרת השלטון הקיים.
"תורת הכלל" המשעבדת
אכן, המציאות גדולה מכול דמיון. מה שהיה ניסתר בכפר מימון, הופיע בגלוי בפינוי עצמו.
אם לנוכחות הצלמים והעיתונאים שבאו "לסקר" את האירועים התרגלנו, הרי בפינוי האחרון נוצרה קליקה נוספת של רבנים המסתובבים חופשי בגוש באפוד מיוחד עם הכתובת "רב" מאחור. הם היו לכאורה השופטים ב"משחק" הגירוש שתפקידם להקפיד ששני הצדדים (ובעיקר הצד של השבחי"ם הצעירים) לא יחרוג מכלליו. אולם ברור שבעלי האינטרס היחיד לקיום "ועד רבנים" שכזה היו הצבא והמשטרה. על כן לא חסכו מפקדי הצבא והמשטרה מאמץ בארגון אישורי שהייה לאותם הרבנים, ובשיווק אמצעי זיהוי מיוחדים, שיקלו עליהם את עבודתם. בכך הביאה הבלטת תורת ה"כלל" הבלתי בחירית והדחקת הבחירה החופשית בין טוב לרע, עד כדי הפיכתם של רבנים ותלמידי חכמים מקרבנו להיות בגדר משתפי פעולה עם מכונת הגירוש.
אולם לא על רבני ועסקני הציבור ברצוני להתעכב. תורתם וחולשתם ידועה היא זה מכבר ולא נראה שאת דרכם נוכל לשנות. גם לא אל מועצת יש"ע שאכן ניכר שניסתה לנהוג מעבר למה שנהגה בעבר, אני פונה. הפנייה היא אל הצעירים הרבים שלמעשה הוּבְלוּ למחוזות אליהם לא רצו להגיע.
אתם הצעירים למעשה זיהיתם מה שמעטים כבר זיהו בתקופת פינוי ימית. אתם חוויתם באופן חריף יותר את מה שחווינו אנו כבר באותו הפינוי – הנהגה רבנית וציבורית התלויה בשלטון הציונות החילונית בין אם מנטאלית ובין אם רוחנית.
השאלה הגדולה היא האם גם אתם תהיו שותפים לאותה המגמה גם בעתיד, או שיהיה בכם הכוח לשנותה.
הכוח לשנות
את המסקנות שכתובות היו על הקיר כבר בימית, אתם יכולים כיום לזהות בקלות רבה יותר.
השיתוק המנטאלי והרוחני, שהובילו לתבוסה ידועה מראש, אינה מקרית אלא נובעת מתפיסת עולם רוחנית שנבנתה במשך שנות דור, ופעפעה בכל מערכת החיים הדתית לאומית ברבניה, מחנכיה, באנשי הצבא והציבור שלה.
חוסר היכולת לשאוף להנהגת המדינה כולה, והתלות בהנהגת הציונות החילונית באופן כה פטליסטי הם תוצר של יצירת זהות מוחלטת בין ה"כלל" הנשמתי של ישראל (שכולו קודש) עם השלטון העכשווי, תוך מחיקת הבחירה החופשית של הפרט. בעיה זו, היא המצריכה שינוי תפיסה מן היסוד.
את שינויים התורניים והמנטאליים האלו, רק אתם הצעירים שחוויתם על בשרכם את הכשל המנהיגותי בפינוי האחרון, תוכלו להוביל.
מאבק שכזה הוא בעל סגנון אחר לגמרי. הוא מצריך שינוי תודעתי עמוק המתחיל בשדה החינוך והלימוד התורני ונגמר בשדה העשייה הפוליטית.
מאבק לטווח ארוך
הפער העמוק שהתגלה בפינוי גוש קטיף בין המוסר השלטוני והמשפטי במדינת ישראל המאפשר לא רק את גירושם של אלפי משפחות אלא גם את הפקרתם לאחר מכן אפילו ללא מגורים מתאימים, מלמד אותנו שההבדל בין נקודת המוצא הקיומית התורנית לזו החילונית, היא מהותית ותהומית. הקרקע והארץ הם רק דוגמא אחת להפרש הזה, כשבעוד אצלנו הם נחשבים מקור היניקה לכל החיים לא רק הלאומיים אלא התרבותיים שלנו, מנקודת המוצא החילונית נחשבת הארץ רק אמצעי לקיום הלאומי. הפרש עמוק זה התגלה אמנם במלא כובדו ביחס לארץ ישראל ולהתיישבות, אולם הוא מלמד על קיומו לכל אורך קו החיים שלנו. ע"מ שנוכל ליצר כאלו שיוכלו לא רק לעמוד בשוֹנוּת הזו אלא אף להובילה ביחס למדינת ישראל כולה, אנו נזקקים לסגל במערכות התורניות שלנו את היכולת להגדיר שוֹנוּת זו ולהפנימה בכל בוגרינו. הגדרת שוֹנוּת זו מתוך הגדרת התובנה התורנית לפרטיה היא שתיתן לנו את הכוח לעמוד מול העיוותים המוסריים, לא להיכנע להם ולבטח שלא להצטרף לביצועם, ותאפשר לנו לשאוף ולהוביל להנהגה אלטרנטיבית למדינת ישראל, בלא להיתקע בחוסר אונים משווע.
אותה היכולת להגדיר את השוֹנוּת הברורה שבין תובנת התורה לבין התובנות המובילות כיום במדינת ישראל, גם ביחס הנראים דומים מבחינה חיצונית, היא גם שתוכל לחסן את אנשי הציבור העתידניים מלהתפתות להיות שוב "סוס המשא" של ציונות החילונית. היא תיתן את האומץ לאנשי הציבור להתאזר בסבלנות לא להצטרף לאף קואליציה אלא להעמיד את עצמנו כאלטרנטיבה היחידה לכל שלטון שיעלה, גם אם המחיר לאי ההצטרפות הזו עלול להיות קשה.
לא פשוט ולא קל!!
המתבונן היטב בשני מהלכים אלו החינוכי והציבורי, יראה שאין הם פשוטים כלל ועיקר. אמנם פשוט לנו לטעון שתורת ה' היא נבדלת בתוכנה ושונה במהותה ביחס למוסר ולתרבות האנושיים. אולם כשאנו נצרכים "לייחצן" עצמנו, אנו דווקא נוטים להבליט את המשותף וה"מאחד" בין התרבות ה"תורנית" לזו ה"חילונית" גם במחיר עמעום תכנים מפורשים שאינם משתלבים בהרמוניה הזו שאנו כה חפצים ביקרה, זאת ע"מ שלא תפגע כביכול ה"אחדות" הנוצרת על בסיס האינטרסים המשותפים. הבלטת הנבדל והשונה שבתורה, עלולה להחשיד אותנו בהיבדלות חרדית ממנה נפטרנו כש"אימצנו" את תורת ה"כלל" שאפשרה לנו לראות את הקודש המופיע במדינה אף שסדריה הם סדרים חילוניים. אנו נצטרך להפנים גם בנו וגם באחרים שהשונות והנבדלות של התפיסה התורנית במערכות הכלכליות, החברתיות והאישיות, כשהן באות על בסיס המעורבות המהותית שלנו בחיי הכלכלה החברה והארץ ועל בסיס תודעת הקודש שבקיום הפיזי בארץ ישראל, לא רק שהיא שונה מהותית מן התפיסה החרדית שאינה חפצה לרדת לארץ ורואה את ההתעסקות בחיי היום יום כנטל על עולמה הרוחני, אלא שהיא כוללת בתוכה את תפיסת הקודש של מדינת ישראל וממשיכה עימה הלאה לשלב הבא בו כבר ניתן להצביע באופן פרטני על משמעות הקודש הזה.
גם ברמה הפוליטית, נקיטה בדרך של הובלה שאינה מוכנה לקואליציות אלא בתנאי שהיא המובילה בראש, אינה פשוטה כלל ועיקר. אין ספק שמול הצרכים של הציבור הדתי לאומי אם בחינוך ואם בהתיישבות, הניסיון הזה הוא קשה ביותר. אנו נצטרך לחזור ולשנן לעצמנו ולאחרים מדוע כדאי והכרחי לוותר על טובות ההנאה הייחודיות גם בחינוך גם בהתיישבות ע"מ שלטווח הארוך נוכל להוות אלטרנטיבה רצינית ומשמעותית. נצטרך להזכיר לכולם, שכל כניסה לקואליציה כפי שהיה בקואליציה הנוכחית, תחילתה טובות הנאה מסוימות, אך סופה בתשלום מחיר כבד.
במערכה זו אתם הצעירים שחזיתם מבשרכם את העיוות הנורא הנוצר כשהבחירה החופשית של הפרט מוצאת אל מחוץ למשחק, אמורים להיות השחקנים הראשיים. במחזה הבא אתם אמורים להחליף את אלו שקבעו למענכם היום את הכללים. וכמו שראיתם השחקנים הראשיים הם רבנים, ראשי ציבור וחברי כנסת, לא אלו שישבו על הגגות והתנגדו. אז כדאי מאוד שתתחילו לחשוב על העבודה החשובה והקשה המחכה לכם כבר עתה מיד לאחר ההתנתקות.