מיקום נחלת שמעון:
על פי הבנתינו את אופיו של שבט שמעון, (וההבדל בינו ובין שבט לוי). נוכל גם להבין את מקום התנחלותו בארץ.
עיין אטלס "דעת מקרא" ע' 143 וכן בע' 151.
אנו רואים שבאמת שמעון נוחל בתוך נחלת בני יהודה, כפי שמובא ביהושע י"ט א': "ויצא הגורל השני לשמעון, למטה בני שמעון למשפחותם, ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה…מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון, כי היה חלק בני יהודה רב מהם, וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם. רש"י: ד"ה רב מהם: "מן הראוי להם." אולם מיקומו הוא בחלק הדרומי ביותר היותר של הארץ, בקצה הדרומי של נחלת שבט יהודה.
נראה שמיקום זה של שבט שמעון בארץ מתאים בדיוק לאופיו, כשמצד אחד חייבת להיות נחלתו בתוך נחלת שבט יהודה, ע"מ שהוא יוכל להתקיים בארציות כפי שכבר הסברנו, אולם גם כשהתנחלותו בארציות מתקימת, היא מתקימת דווקא בחלקו הדרומי של יהודה, באזור הנגב, כיון שהאזור הדרומי יותר ואזור הנגב, הוא צחיח יותר, ומבטא למעשה משמעות ארצית וחומרית ברמה הנמוכה ביותר, רמה שמתאימה לאופיו של שמעון, המבטא את צד הכוח הרוחני פנימי שבמציאות המקבלת בצורה הקיצונית ביותר מבין כל השבטים. ממילא ריחוקו מן הארציות הטבעית היא הכי קיצונית.
יש לצין שאע"פ שגם יהודה יש בו את צד הרוחניות הפנימית באופן בולט, כיון שיהודה, הודה בחשיבות המישור הטבעי גשמי, והצליח לגלות את האופי הרוחני הפנימי ברובד המציאות הטבעית הרגילה. (כפי שעשתה גם לאה אמו בהולדתו). ממילא שיכות זאת מהוה את הקשר שיש ליהודה למציאות הטבעית. על כן מיקומו בסדר הנחלות הוא צפוני יותר משמעון.
הערה: כפי שנפרט יותר בהמשך בעניין יהודה, גם יהודה בסופו של דבר שיך לצד הדרומי של הארץ, כיון שגם אצלו ההודעה בחשיבות המישור הזה אע"פ שהיא מקרבת אותו למציאות הארצית, בכל אופן המימד הרוחני הפנימי הוא שנשאר הדומננטי מבין שניהם, ועל כן אופי ארצו גם הוא יהיה קרוב למדברי, כפי המובא בספר יהושע ט"ו י"ג: "ולכלב בן יפונה נתן חלק בתוך בני יהודה אל פי יהוה…ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה, ונתתי לו את עכסה בתי לאישה, וילכדה עתניאל בן קנז, אחי כלב, ויתן לו את עכסה בתו לאישה… ותאמר, תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני, ונתת לי גולות מים, ויתן לה את גלות עיליות ואת גולות תחתיות." רש"י ד"ה ארץ הנגב: "…בית מנוגב מכל טוב, אדם שאין בו אלא תורה."
הבחינה השניה שבה ניתן לראות את התאמת נחלת שמעון להיות בדרומה של נחלת יהודה, הוא מצד הקרבה לירושלים, כשיהודה הוא הצמוד לירושלים מצד דרום, דבר שמבטא את העובדה שיהודה באופיו מהוה את דרך ההופעה המרכזית של האלוקות, כפי שמתבטאת בצורה החזקה ביותר בירושלים ובית המקדש. שמעון לעומתו, אע"פ שאופיו הרוחני פנימי מתבטא בצורה קיצונית יותר אצלו, דווקא עובדה זאת מרחיקה אותו מאזור המקדש וירושלים, וזאת מתוך מה שיעקב מזכיר בברכתו את שמעון, שקיצוניות אופיו יוצרת התנתקות מן המציאות הגשמית החיצונית, שהופעת האלוקות בה היא המרכזית בחינו הארציים.
לעומתו יהודה, לא רק שמצליח לתת חשיבות לרובד המציאות הזה, אלא הוא אף מצליח להטביע על הרובד הזה את רושם אופיו הרוחני הפנימי. "הצלחה" זאת היא הגבוהה ביותר, מצד יכולת ירידת האלוקות לעולם המציאות. לכן ירושלים נמצאת בחלקו. (אם כי מצד דרום, כפי שנסביר בהמשך).