מאמר הקודם- שעבוד מצרים ומעשה העגל
כפי שכבר בארנו, ההבדל בין "זוית הראיה" של יעקב ומשה הוא, שיעקב מתבונן מצד השגחת ה' שבמציאות הטבעית הגשמית, ואילו משה כ"איש האלוהים", מתבונן על המציאות מצד המשמעות הרוחנית האחדותית שלה. על כן שמעון ולוי מקונטרים על ידי יעקב. לעומת זאת אצל משה ישנו שיבוח של שבט לוי, וזאת כיוַן שפה מבליט משה דווקא את השיכות של שבט זה למישור העליון. אצל שמעון אנו רואים מצד אחד, שישנו רצון קנטור גם ע"י משה, כיון שבהתנהגותו במישור של הצד המקבל, הוא מופיע דרך שיש בה סכנה של סתימת הופעת השפע מן הצד הנותן. (כפי שראינו בעניין זמרי והמדינית). מצד שני הבחינה של הופעת הצד הרוחני העליון שבמציאות המקבלת ע"י שמעון, כן מתאימה למציאותו של משה, ועל כן הוא מבליע לו ברכה, בתוך ברכתו של יהודה. בברכה זו אנו נצליח לראות גם את ההתרומה שיש לשבט שמעון לכלל ישראל.
דברים ל"ג ז': "וזאת ליהודה ויאמר, שמע יהוה קול יהודה ואל עמו תביאנו, ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה." רש"י ד"ה שמע יהוה קול יהודה: "תפילת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים, ויהושפט מפני העמונים, וחזקיהו מפני סנחריב." ד"ה ועזר מצריו תהיה: "על יהושפט התפלל, על מלחמת רמות גלעד… ד"א שמע יהוה קול יהודה, כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה, ואף כשחלקו ארץ ישראל, נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה שנאמר (יהושע י"ט ט'): "מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון (ספרי ל"ג ז') ומפני מה לא יחד לו ברכה בפני עצמו, שהיה בליבו עליו על מה שעשה בשיטים, כן כתוב באגדת תהילים" (שוח"ט פרשה צ').
מאמר הבא- מיקום נחלת שמעון ויהודה