כאשר קרח ניגש לערער על מנהיגותו של משה, הוא מציב אופן השקפה שונה שטוענת השלכות הלכתיות והשלכות על ההירכיה בעם-ישראל. במאמר, אעלה נקודות בנושא ואצביע על הכיוון שעל פי דעתי קרח מגיע ממנו.

ישנו מדרש שמובא ברש"י.

" והלבישן (קרח את עדתו) טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה. אמרו לו: טלית שכולה תכלת, חייבת בציצית או פטורה? אמר להם: חייבת. התחילו לשחק עליו. אפשר טלית כל מין אחר, חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה של תכלת לא תפתור את עצמה?! "[1]

נראה שעל-פי קרח, עיקר הענין בציצת, הוא לא הציציות ולא הפתילים- אלא הבגד והתכלת.

אם-כן צריך לעיין בפרשית ציצית כדי להבין מה ענין הבגד והתכלת ומה קרח מנסה לעשות.

"דבר אל בני-ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.
והיה לכם לציצית וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו… למען תזכרו ועשיתם את כל   מצוותי…"[2]
                                                 

נראה, שיש כאן שני ציווים ומטרה.

ראשית יש לנו בגד בעל כנפות. התורה אומרת: רוצה ללכת עם בגד מכונף?  OK, בתנאי שתחבר לכנפות ציצית ובציצית תשים תכלת. (2 ציווים).

אבל מדוע? בשביל מה? "וראיתם… וזכרתם… ועשיתם…"

בכדי שנראה את הציצית ונזכור את כל הציווים המעשיים שהשכינה ציותה, ונעשה את כל מצוות ה'.

הרבה שאלות צריך לשאול, אך לדעתי, שתיים עיקריות:

  1. 1. מדוע הבגד המכונף "זקוק" לציצית ולתכלת?

    2. מדוע כל הסיפור הזה גורם לנו להתחייב באופן מעשי למצוות ה'?

רש"י עוזר לנו לברר את הענין כשהוא "מגלה" לנו מה "אוצר" בתוכו כל אחד מהגורמים (כנפות, ציצית ותכלת).

פס' לח ד"ה ועשו להם ציצית– "על שם הפתילים התלויים בה, כמו 'ויקחני בציציות ראשי'[3]   ד"א, ציצית על שם וראיתם אותו כמו 'מציץ מן החרכים'[4] "

פס' מא ד"ה כנפי בגדיכם" כנגד, ואשא אתכם על כנפי נשרים. על ארבע כנפות ולא בעלת שלש ולא בעלת חמש. כנגד, ארבע לשונות של גאולה, שנאמר במצרים, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי."

ד"ה פתיל תכלת-  על שם שיכול[5] בכורות  תרגום שיכול- תכלא, ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב.

לבגד עם ארבע כנפות יש את המשמעות של כנפי הנשרים, שבעזרתם הקב"ה מוביל את הגאולה וגם משמעות של ארבע לשונות של גאולה שהם ביטוי להשראת השכינה  במעבר, מהנהגת אל שדי להנהגת אני ה' ביציאת מצרים[6].

במילים אחרות, כשאדם לובש בגד עם ארבע כנפות, כמו שהבגד נהיה חלק ממנו, כך, השראת השכינה, עם כל עוצמתה גם כן נהית חלק ממנו.

העוצמה של הדבר הזה היא כל-כך גדולה שהיא יכולה להביא לשבירת כלים. על-כן צריך לנקז עוצמה זו בצורה "מבוקרת"…

רש"י כותב על הציצית, שזה כמו 'ויקחני בציציות ראשי' שהמלאך משתמש בציציות ראשו של יחזקאל כדי למשוך אותו. הציצית מובאת כאמצעי לקישור עם משהו אחר.

הדוגמא השניה שמביא רש"י היא 'מציץ מן החרכים'. גם כאן הציצית היא קישור למשהו אחר, אומנם לא במגע כמו קודם, אלא קישור של ראיה- הצצה.

חוסר יכולתינו כבני אדם "לספוג" את מלא עוצמת השכינה בלי פגע, מכריח אותנו לחבר לארבע כנפות את הציציות שיקשרו אותנו בקשר אמצעי עם השכינה.

[7]התכלת באה כחלק מהציצית. רש"י מראה על הקירבה המשמעותית שבין התכלת למכת בכורות[8].

מכת בכורות היא ביטוי מתקדם מאוד של אותו תהליך שהתחיל בארבע לשונות של גאולה, באותו תהליך של השראת שכינה.

על-כן כשלוקחים את הארבע כנפות (עם כל משמעותו) ומחברים לו אמצעי-קישור (את הציצית) שיש בו (ע"י התכלת) את המשמעות של שלב מתקדם בתהליך שמסמלת ארבע הכנפות (תהליך השראת שכינה בעם ישראל), כל הארבע כנפות, כנפי השכינה והארבע לשונות של גאולה מתנקזים בצורה שאפשר לסבול, בעולם המעשי שאנו חיים בו.

ובמילים אחרות- השכינה מתורגמת לקיום מצוות.

 ובאמת התורה כותבת  [9]"וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם".

ורש"י מוסיף- "שמנין גימטריא של ציצית שש מאות. ושמונה חוטין וחמישה קשרים, הרי תרי"ג".

כלומר, העוצמה שיש בבגד של ארבע כנפות מחייבת התנקזות מעשית וזהו הציצת, ובעצם, כל מצוות ה'.

נחזור לקרח… (אם החזקתם מעמד עד עכשיו)

 כשקרח "מוותר" על הציציות, הוא מכריז בעצם, שהשראת השכינה לא צריכה לעבור דרך הצינורות המקובלים (מנהיגי ישראל) אל לבוא ישירות על כולם…

[10]"ויקהלו על-משה ועל-אהרון ויאמרו אלהם, רב-לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'"

[11]ורש"י מוסיף- "כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה"

קרח מכיר בערך העם שיצא ממצרים ושמע את הקב"ה בהר סיני ומנסה להביא את העם להנהיג את עצמו על פי הערך הזה במקום המלך (משה).


[1] במדבר טז, א ד"ה דתן ואבירם

[2]  במדבר טו, לח-מ 

[3] יחזקאל ח,ג

[4] שיר השירים ב,טו

[5] שיכול מלשון שכול. כמו משפחת השכול.

[6] אפשר לראות  בתחילת פרשת וארא בספר שמות.

[7] כמובן,בנוסף על "תכלת- ערוץ חדש ליהדות"

[8] מדוע מביא רש"י את "הלימוד" בצורה כזאת שזה מתרגום לארמית על מילה אחרת בכלל- שכול ולא תכלת –   אינני יודע. בכל מקרה זה כך.

[9] במדבר טו, לט ורשי במקום.

[10] במדבר טז, ג

[11] ד"ה כולם קדושים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.