לכאורה עדים אנו בתקופה זו לצעד ענק בתהליך מיגור ה"רשע" בעולם בידי מכונת ה"צדק" הגדולה בתבל – ארצות הברית, במלחמתה כנגד הטרור העולמי.
על פי הבנה זו עומד העולם להשתנות עתה ללא הכר בעקבות מהלך זה, כשמעתה הצדק והשלום הם שישלטו ביד רמה וימגרו את כוחות הטרור והרשע העולמיים.
הפגיעה הנוראית באלפי אנשים חפים מפשע העמידה אוטומטית את ארה"ב בעמדת נושאת דגל, ה"צדק" וה"טוב" העולמי והולידה בנו נפגעי הטרור הקבועים את התקווה לפריסת מטריית ה"צדק" וה"טוב" האמריקאי אף עלינו, דוויי הפיגועים וההרג.
אולם עתה כששוכחים גלי האופוריה ומתברר יותר ויותר שמדינת ישראל עומדת לשלם את מחיר ריצוי העולם המוסלמי וצירופו לקואליציית ה"צדק העולמי", נפתחת בפנינו הזדמנות להתבוננות נוספת בהגדרת מושגי ה"צדק" וה"רשע", ה"טוב" וה"רע".
החופש העצמי – פסגת שאיפות התרבות המערבית
אם אנו לוקחים את מטרת ארצות הברית כמודל לשאיפה הכלל עולמית, לכאורה אנו מגיעים לפסגת שאיפות הקיום האנושי. השאיפה לחופש האדם והפרט להביע ולממש את רצונותיו בלא מוגבלות כלשהי, יש בה בכדי לתת לעולם את השחרור מכל מועקותיו ולהביאו לפסגת הצלחתו. מגדלי התאומים ביטאו יותר מכל את היכולת האדירה הטמונה בדרך זו, בהצגת שיאים ביכולת האדם לפרוץ ולהתפתח כלכלית ותרבותית.
התקפת הטרור על ה"חלום האמריקאי", נתפסת על פי ראיית עולם זו כדבר בלתי הגיוני לחלוטין. מדוע למישהו בעולם להתנגד לחלום זה שיש בו להביא שפע לכל העולם כולו?
אולם התבוננות על גישתה של אמריקה בסכסוך ה"ישראלי פלסטינאי", חושפת את השקר שבחלום זה, שהוא גם השקר שבחלום האמריקאי הפרטי של כל אחד מאיתנו, בתפיסת מדינת ישראל כ"מדינה מערבית".
האגוצנטריות – זרע הפורענות שבחופש העצמי:
המתבונן על דרך טיפולה של אמריקה בטרור הבינלאומי מבחין בנקל שבעוד היחס לבעיית הטרור הנוגעת לארה"ב עצמה הוא חסר פשרות, היחס לבעיית הטרור שמדינת ישראל סובלת ממנו שנים רבות מושפע כולו מאינטרסים כלכליים ופוליטיים ומאופיין בסלחנות מופלגת כלפי מבצעי הטרור. ברור אם כן שאין מגמתה של ארה"ב מיגור הטרור באשר הוא. האינטרס היחיד שלה הוא טובת עצמה .
בנקודה זו יש להבין שהפניה כלפי האינטרסנטיות הגם שהיא קיימת אצל כולנו, בתפיסה המערבית היא מהותית ונובעת ישירות מתפיסת האדם את עצמו כנקודת המוצא למוסר העולמי. תפיסה זו מובילה בהכרח לאגואיסטיות ודרכי פעולה אינטרסנטיות ושומטת בסופו של דבר את הבסיס המוסרי מאותם הרצונות, גם אם בתחילתם היו טובות.
כפי שנראה, תפיסת העולם המערבי יש בה איום קיומי למדינת ישראל כמדינה שקיומה מתברר יותר ויותר מונע מכוח ערכי התורה, לא רק כחזון אלא כמציאות עכשווית
תפיסת העולם המערבי – כנגזרת ישירה של התפיסה הנוצרית:
המצב הבלתי צפוי שנוצר בהתקפות הטרור על ארה"ב מלמד שהדינמיקה במציאות העולמית נגזרת מתוך כללים ומערכות ערכיות ולא פרגמטיות. ע"מ לעמוד על עומק התהליך הנוכחי ולחשוף את השקר שמאחורי "המלחמה העולמית בטרור" יש להעמיק בהתבוננות עד המקור של תפיסת העולם המערבי.
התבוננות שכזו מגלה, שההתייחסות האינטרסנטית היא שורשית ונובעת מן המקורות הנוצריים של העולם המערבי.
ההגשמה הנוצרית – כגורם לתפיסת העולם הפרגמטית:
על אף שכוחה של האמונה הנוצרית במישור הפוליטי נראה דל, הרי השפעתה על תפיסת העולם של מנהיגי העולם המערבי הוא כביר.
צריך להבין שהאמונה הנוצרית המגשימה את האלוה, גורמת באופן ישיר לניתוק שבין "שמים" ו"ארץ", ולהפיכת המגמות הרוחניות למגמות שאינן שייכות לעולם הזה. ממילא נותרת המציאות נתונה לחסדי החוקיות הפרגמטית. תפיסת עולם זו, מהווה את הבסיס לדרכי הפעולה הן של אירופה והן של ארה"ב .
חקירת המקור לדרך תפקודה של אירופה וארצות הברית עד לשורשים הנוצריים חשובה ביותר, כיוון שהיא מדגישה את הסכנה הקיומית העצומה בה עומדת מדינת ישראל דווקא מצד שאיפת ה"צדק" האמריקאי.
ערכיות התורה – כבסיס קיומי של מדינת ישראל:
אם בעשור הקודם של מדינת ישראל לא היה ברור אף לנו – בחברה הלאומית הדתית, הקריטיות שבזיקת מדינת ישראל על כל מערכותיה למגמות התורה, הרי עתה מאורעות השנים האחרונות משנים תפיסה זו לחלוטין.
ניתן לומר שעד עתה בעוד המדינה עוסקת בהקמת קומתה הקיומית הפיזית, היוותה התורה קומה נוספת, קומה של "רשות" המשמשת כחזון עתידי רחוק. חסרונה לא היווה סיכון לקיום הקומה הראשונה על פיה מנוהלת המדינה כל השנים.
אולם דומה שבשנים האחרונות משתנה מצב זה.
השלמת הקומה הקיומית הפיזית, העבירה את מדינת ישראל להתמודדות והשלמה ברמת התכלית. שלב זה מביא למצב בו המישור התכליתי הופך להיות גורם משפיע ומכריע אף ביחס לרמה הקיומית הבסיסית. חסרון בהופעת הערכים מכוחם קיימת המדינה ברמת התכלית מטיל צל כבד אף על רמת קיומה הפיזי.
דרך התורה – ניהול עקרוני שמעבר לרצון האנושי:
גם בלא להיכנס לתוכני המשפט ומוסר התורה, ברור שהתבססות מדינת ישראל על תפיסת עולם של תורה, יוצרת מסגרת מוסרית וחוקית שגורמי השפעתה אינם נובעים מן המעגל האנושי. ממילא מחוסן המוסר הישראלי ברמה הבסיסית מן הנטייה האינטרסנטית הטמונה בכל מגמה מוסרית אנושית. ברור אם כן שכל התרבות המערבית הבנויה על תפיסת ה"אני העצמי" כנקודת מוצא, מהווה ניגוד גמור לדרך החיים של התורה שגם אם מגמתה מופיעה דרכינו, נקודת המוצא שלה היא על אנושית. על כן, גם אם מבחינה חיצונית נראה שמגמת התרבות המערבית תואמת יותר את דרך החיים השלווים, הרי שמצד החוקיות הבסיסית של חיינו – חוקיות התורה, טומנת ההתנהלות המערבית, סכנה קיומית לנו. כפי שנראה, סכנה זו בשלב זה של מדינת ישראל היא חמורה יותר מה"טרור האיסלמי".
סכנת ה"צדק" והשלום המערבי לעומת הטרור האיסלמי:
בעוד שאת העימות שבין עם ישראל לבין ה"פלסטינאים" מוביל הקו האמוני שמעבר לשיקולים הפרגמטיים, הרי החשיבה המערבית הפרגמטית מנתקת אותנו כליל מן ההוויה האמונית. סירובו של ערפאת להסכם אותו הציע ברק ואי רצונו של ברק להתקדם צעד נוסף במשא ומתן ביחס להר הבית, מדגישים את הנקודה האמונית הגלויה העומדת בבסיס עימות זה שהיא נקודת העימות שבין היהדות והאיסלם. על כן, גם אם בעימות זה נופלים רבים מאתנו, נשמר בו היסוד הערכי התורתי ואין הוא מסכן את חוט השדרה הקיומי שלנו.
לעומת זאת הלחץ האמריקאי שהוא הביטוי לעימות הסמוי שבין תפיסת העולם האמונית שלנו לתפיסת העולם המערבית, מאיים להשאיר אותנו כבעלי שאיפות פרגמטיות בלבד, כשהעולם האמוני מהווה מציאות מנותקת לגמרי מהוויית החיים. תפיסת עולם זו היא תולדתה של הנצרות שבמהותה מנתקת את האלוהות מן המציאות. אמנם ניתוק זה אינו מלווה לרוב באיום או בפגיעה פיזית, אולם יש בו בכדי לאבד לגמרי את ישותנו המהותית, איבוד שתרגומו בשטח לפגיעה קיומית הוא רק עניין של זמן.
אכן, לא לחינם מחלק הרמב"ם באופן מהותי בין הנצרות אותה הוא רואה כע"ז לבין האיסלאם. (ראה רמב"ם בפרושו למשנה, ע"ז א' ג' וב"אגרת השמד" באגרות הרמב"ם).
תגובה עקרונית של תורה – הבסיס להנהגה המדינית:
הצורך להתרומם מעבר לתפיסת המציאות באופן הפרגמטי, הוא עתה בעל משמעות של חיים ומוות לגבינו. כל גילויי הסימפטיה כלפי המדיניות האמריקאית במלחמתה כביכול כנגד הטרור העולמי, רק משעבד אותנו לתפיסת העולם הפרגמטית שהיא האחראית למצב העגום בו אנו נמצאים. תיאוריית "המזרח התיכון החדש" המתעלמת מהבסיס והעקרונות הרוחניים עליהם מושתתות האומות, היא תוצר ישיר לדרך התפיסה המערבית אותה מנהיגה ארה"ב החושבת שביכולתה להביא כל סכסוך להסדר מעשי.
דווקא עלינו הציבור האמוני, שברור לנו שאין מדינת ישראל בנויה על מישור הקיום האנושי אלא על חוקי המציאות האלוהיים, יש להישמר מפני "מכונת הצדק" האמריקאית בדיוק כפי שאנו נשמרים מפני ה"שלום" הנוכחי. במקביל, עלינו לחזק את תפיסת התורה בנו באופן שנהיה מסוגלים להביאה לידי מימוש ברמת ההנהגה המדינית, תוך יכולת הצבת עמדה מובנת התואמת את תכלית המדינה.