רק אל תאמר "איני יכול"

מפרשת חוקת אנו למדים שתהליכי ההתפתחות של עם ישראל, מביאים לשינויים מהותיים בדרכי הנהגתו, ומשפיעים בצורה חריפה אף על מנהיגיו ומובילי דרכו.  אם בתחילת דרכם של ישראל במדבר, ציווי ה' הוא – "וְהִכִּיתָ בַצּוּר" (שמות יז, ו'), הרי עתה לפני כניסתם של ישראל לארץ ציווי ה' הוא – "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" (במדבר, כ', ח'). ברור, ששינוי צווי זה, אינו טכני אלא, נובע ישירות משינוי התקופה. המציאות, לא רק שאינה מקילה על משה לעמוד בשינויים, אלא אף מערימה עליו קשיים. על כך עומד רש"י בתיאור מֵקוֹמֵם ביותר המגלה לנו שבתחילה דיבר משה אל הסלע, אלא שלא היה זה הסלע הנכון. דווקא שעולה על דעתו של משה להכות את הסלע כבראשונה, מזדמן לו הסלע הנכון להשלים את כישלונו. ("והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה…ונזדמן להם אותו סלע והכהו" – רש"י במדבר כ', יא). לא לחינם מתרעם משה שבעלילה באה לו אי כניסתו לארץ ("תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה – נסתקפת לו לבוא בעלילה – רש"י דברים לג, ח'). התרעמות זו היא הביטוי לחוסר האונים והצטמצמות יכולתם של מנהיגי הדור לכוון לדרך הנכונה בתקופה הנמצאת בתהליכים של השתנות. בתקופה שכזו, כוח השפעתם של מנהיגי הדור החולף מגיע יותר מסגוליות צידקותם, מאשר מפעולות הנהגתם. כך מביעה הפרשה ביחס למיתת מרים המלמדת שמיתת צדיקים מכפרת ("מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת" – רש"י במדבר כ, א'). כך מביעה הפרשה ביחס למשה ואהרון שהענשתם מביאה ליראת השכינה  ("שכשהקב"ה עושה דין במקודשיו הוא יראוי" – רש"י במדבר כ, יג). וכך מביעה הפרשה ביחס למות אהרון שבא לרצות על התקרבות ישראל לאדום ("מפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה" – רש"י במדבר כ, כג). מצב שכזה מחייב בהכרח יצירת מנהיגות המשכית.  התקופה הנוכחית יוצרת אקלים שאין כדוגמתו ליצירת מהלך שכזה. אם הקמת המדינה ופיתוח המערכות הלאומיות והצבאיות, ניקזו את האחריות לקיום המדינה אצל מוסדותיה, ובכך אפשרו לאדם הפרטי להצטמצם בד' אמותיו – הרי המצב הנוכחי מביא לכך שהפרט נצרך להכריע הכרעות גורליות במילוי תפקידו בצבא, תוך שהוא מאמץ לעצמו חשיבה לאומית כוללת, מעמיס על כתפיו את צרכי הכלל, ומוביל אותם אף כנגד מגמתו של השלטון הקיים. הוא נצרך להכריע בדבר מוסריותו או אי מוסריותו של השלטון, על בסיס הכרתו את מגמתו ותכליתו של עם ישראל בעצמו, תוך תשלום מחיר כבד ביותר, בלא שתהיה לו תמיכה חברתית או ציבורית בזמן שיזדקק להכרעה זו. אמנם, אין אנו שמחים על כך ש"הזדמנות" שכזו ניתנת לנו בדרך כל כך כואבת וקשה. אולם לאחר שזו נכפתה עלינו, אנו חייבים לשמור שהיא תהיה ברורה, ע"מ להביא להצלחתה.אין אנו יכולים "לשבת על הגדר". מן המשבר הזה אנו חייבים לצאת חזקים, ברורים ויודעים את דרכנו, ע"מ שנוכל להיות אלו המתווים למדינת ישראל את דרכה.  תגובת חייל "איני יכול" במקום להכריע ברורות אם הפקודה שנתנה לו מוסרית היא או אינה מוסרית בעליל, מהווה מכת מוות לזקיפות קומתו ובעתיד תפגע ביכולתנו כציבור להוביל את מדינת ישראל בשלביה הבאים. על המשמעות החריפה שבאי חריצת הדין, עומדת התוספתא בצורה הברורה ביותר. בית הלל אומ' מגביהין מעל השלחן עצמות וקלפין בית שמיי אומ' מסלק את הטבלה כולה ומנערה זכריה בן אבקילס לא היה נוהג לא כדברי בית שמיי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה אמ' ר' יוסה ענותנותו של ר' זכריה בן אבקילס היא שרפה את ההיכל (תוספתא מסכת שבת פרק טז הלכה ז ). אין בליבי ספק, שנוכל לעמוד בניסיון הזה ולהפוך אותו כמקפצה להתפתחותה העתידית של מדינת ישראל.