ראובן:
בראובן אנו רואים שהצפיה מהולדתו היא: "כי אתה יאהבני אישי." עניין האהבה מבטא מציאות שנובעת מתוך התאמה מלאה בין האיש והאישה. אם כן יש להבין שכשלאה אומרת עתה יאהבני אישי, היא למעשה אומרת שיש בי לאה, גם את הצד הזה שיעקב רואה בו את עיקר משמעותו, כלומר שיש בי גם את בחינת רחל – בחינת המציאות הטבעית החיצונית, (אם כי בבחינה נסתרת). על כן יש באמת התאמה ביננו, שצריכה להוביל לאהבה. ראובן שהוא הביטוי של ההוצאה לפועל של הבחינה הזאת בלאה, (כפי שמתבטא בקריאת שמו). צריך אם כן להוביל להכרת יעקב במציאות הזאת, וממילא להתקרבות ביניהם.
את הכיוון הזה שלאה מנסה להדגיש, ניתן לראות גם בדברי רש"י במקום, ד"ה ותקרא שמו ראובן: "רבותינו פרשו, (ברכות ז') אמרה, ראו מה בין בני לבין חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף, ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו, אלא שביקש להוציאו מן הבור." ולכאורה לא מובן מה הקשר ומה המקום להזכיר דווקא את העניין הזה בין יוסף לראובן בקריאת שמו של ראובן? אלא על פי הבנתינו מובן הדבר, שלאה מדגישה בבן הזה את מציאות בחינת רחל אצלה.קיום בחינה זו אצל בנה, מתגלה בכך, שהוא מבקש להציל את יוסף בנה של רחל מן האחים.
כך באמת גם ראינו כשהסברנו את אופיו של ראובן היוצא מלאה (אך המקבל גם את סימניה של רחל). שראובן מבטא מבחנת עיקר אופיו המתגלה כלפי חוץ, את בחינתה של לאה, אולם בצורה נסתרת קימת אצלו גם בחינת רחל.
שמעון:
בבן השני שמעון, אנו רואים שלאה משנה סגנון ואומרת: "כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה." לכאורה יש פה ביטוי לנסיגה בקשר של לאה עם יעקב, שהרי בבן הקודם היא דברה על אהבה בינה ובין יעקב, כשבשמעון היא כלל לא מדברת על כך, אלא מזכירה את שנאת יעקב כלפיה, מה שכלל לא הזכירה אצל ראובן?
אלא על פי דרכינו שאומרת שבחינת הבן באה להראות את התאמת מציאות לאה אצל יעקב, ניתן להבין שדווקא בשמעון, לאה "מתקדמת" ואומרת שהקשר שלה עם יעקב, הוא לא רק מצד זה שהבחינה מהתאימה ליעקב בצורה מרכזית, (בחינת רחל) קימת גם אצלה, אלא אפילו אותה בחינה ששנואה על יעקב, הבחינה שמהוה ניגוד גמור לאופי המאפין את יעקב, צד האופי הפנימי שהולך אך ורק על פי ראית העולם הפנימי, גם לבחינה הזאת קימת התאמה אצל יעקב, כשההוכחה לכך היא, הבן המשותף שיוצא מבין שניהם.
ממילא "גילוי" זה שיוצא לפועל בהולדת שמעון, צריך לגרום עוד יותר להידוק הקשר בין לאה ליעקב.