נחלת ראובן

התאמת נחלת ראובן לתכונותיו:

כפי שהסברנו בעניין ראובן ואיבוד נחלתו מכוח בלבול יצועי אביו, לא היה צריך ראובן לקבל כלל נחלה, וזאת כיון שהוא איבד את כוחו להתישמות במציאות החומרית, כמו שהיה צריך לאבד גם את היותו כלול במניין ב"י שמבטא את האינדבידואליות הפרטית במציאות הגשמית והחומרית, מאותה סיבה בדיוק.

אולם אנו רואים שבסופו של דבר ראובן כן נמנה עם ב"י, וכן מקבל נחלה בעבר הירדן, ויש לברר אך בכל אופן מצליח ראובן לצאת מן "הבוץ" שהוא הכניס את עצמו, ומהי התאמתו כלפי הנחלה שקיבל בסופו של דבר.

התערבות כוח משה בעניין ראובן: נראה מהפסוקים ומהמדרשים, שבאמת משה הוא זה שמצליח להביא את ראובן להיות נמנה עם אחיו וכן גם להיות מתנחל בארציות. רמז על כך ראינו כבר בברכת יעקב  "פחז כמים אל תתר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה"[1]. על פסוק זה אומר המדרש[2] "…ומפני שחללת אותו, הוי מרוחק עד שיבא משה שכתוב בו: ומשה עלה[3], ויתר אותך ויקרבך הה"ד[4] יחי ראובן…"

את אותו כיוון אנו רואים גם בברכת משה[5] "יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר." רש"י: "יחי ראובן בעולם הזה ואל ימות לעולם הבא, שלא יזכר לו מעשה בלהה." ד"ה ויהי מתיו מספר: נמניין במניין שאר אחיו, דוגמא היא זו כעניין שנאמר: "וישכב את בלהה ויהיו בני יעקב שנים עשר[6], שלא יצא מן המניין."

אם כן יש לבאר מדוע דווקא אשה מצליח לתקן את טעותו של  ראובן ומאיזה כוח.

 

אנו רואים מהמדרש שתיקון ראובן נובע מהעובדה שמשה עלה אל הר האלוהים, ונראה שהעליה הזאת משמעותה היא ההתעלות למישור האחדותי העליון שמעל המישור הגשמי המציאותי, ששם כבר אין את ההתבוננות והכללים הפרודיים של עולם הגשם, מציאות של רע וטוב, אלא המציאות נמצאת ברמה אחדותית שהאלוקי נראה בה בכל מקרה. עובדה זאת שאשה עולה להר האלוהים, אינה מבטאת רק מציאות הסטורית שקרתה למשה, אלא זהו ביטי לכוחו היחודי של משה להביא לגילוי המציאות ברמה האחדותית שלה, שלכשעצמה לא הייתה יכולה להתגלות במציאות העולם הזה, ורק תכונת משה בהיותו איש של העולם העליון, מצליחה להוריד את המישור האחדותי הזה להיות נגלה גם במציאות הארצית.

אם כן ראובן בדרך הרוחנית בה הוא הולך, דרך שהייתה צריכה לגרום לו לא להיות נמנה עם שאר השבטים, וכן לאבד את נחלתו, הוא צריך את כוחו של משה, ע"מ שגם דרכו הרוחנית תגיע בתוך מציאות העולם שלנו להיות נגלת בצורה המתאימה לעולם הזה, וזאת ע"י גילויה במציאותה האחדותית בעולם הזה עצמו.

כפי שכבר בארנו "חריגה" זאת של ראובן מכללי המציאות החומרית הגשמית נובעת מכך שבראובן ישנו שילוב של מצד אחד כוח לאה, שמבטא את ה"ריצה" על מישור המשמעות הפנימית בלבד. (משמעות שיש בה פעמים סתירה לרובד המישור החומרי חיצוני, כפי שראינו ביציאת לאה כזונה וכן בדיבה הרעה שהוציא יוסף על אחיו שאוכלים אבר מן החי) אולם מצד שני קימת אצלו גם בחינת מישור המציאות החומרית הטבעית בצורה נסתרת, כשראובן במקום להוציא מתוך השילוב הזה את בחינת הדודאים, כפי שכבר הסברנו, הוא משתמש במישור החומרי טבעי חיצוני כשרת ומסיע להוצאת הבחינה הפנימית, כלומר החומריות והטבעיות מהוות אצלו כלי להבלטה נוספת של המישור הפנימי. (כפי שראינו ביציאת לאה, שלא די שיצאה החוצה ובכך הבליטה את המשמעות הפנימית שהייתה בה מצד רצונה להרבות שבטים, ופגעה מצד שני בעניין הצניעות שיש לה חשיבות במישור המציאות הגשמית, אלא היא אף הבליטה התנהגות פנימית זאת בעזרת המישור החומרי, בכך שיצאה מקושטת כזונה).

 

הערה: יש לחזור ולציין שהבעיות שאנו מציגים אצל ראובן מצד החריגה שלו מהמשמעות המתאימה למישור הגשמי והטבעי, וכן אי התאמתו בעקבות כך להכלל במניין ישראל ובהתנחלותם, מבטאת חריגה מוגבלת ביותר שלא מגיעה כלל להגיע לעיוותים מעשיים בכללי המציאות החומרית והטבעית, כשכל החריגה הזאת שכן התגלתה אצל ראובן חשיבותה ופגיעתה היא מצד היות השבטים כלי להופעת האלוקות בעולם, שאז חריגה זאת מהוה פגיעה ומניעה להופעה זאת. (כך גם יש להבין את חריגות שמעות ולוי בהתנהגותם).

את ההדגשה הזאת על הפרופורציות שבחריגת בני לאה מהיושר של עולם המציאות הטבעית ראינו בר בעניין הדודאים, שם מביא המדרש שהזכות הכתוב שהבאת הדודאים הייתה "בימי קציר חיטים[7]", באה ע"מ לשבח את השבטים שלא פשטו ידיהם בגזל, דבר שמצד עצמו לא נראה מפתיע כל כך, שיהיה נצרך להזכירו. אלא שמתוך הכרת אופים ותכונתם של בני לאה, מובן שיש כן צורך להזכיר מביאות זאת לשבח, כשההדגשה היא שכל החריגות שאנו מדברים אליהם, כלל לא מגיעים לידי פגיעה מעשית במישור הגשמי והטבעי, אלא נשארים ברובד דק יותר.

רמת התנהגות זאת של בני לאה בולטת לעומת התנהגות לוט, שאצלו ראינו שרועיו לא זממו את מקניהם לא לרעות בשדות זרים, כיון שראו את הארץ כמיועדת לאברהם, אע"פ שבאותו זמן "והכנעני והפריזי אז ישב בארץ[8]". כלומר הראיה הרוחנית של לוט בבטלו את החשיבות של המציאות החומרית גופנית וכלליה המגבילים, הביאה את לוט עד כדי חריגה מעשית מכללי העולם הגשמי כשהביטוי לכך היה הגזל שגזלו רועיו, ולאחר מכן בשכיבת שתי בנותיו עמו.

אם כן כדי שהבחינה הזאת של הופעת המישור הפנימי תוך כדי הבלטתו ע"י המישור הגשמי טבעי תוכל להתגלות בלא העיוות שקיים בה מטבעה בהתגלותה בעולם החומרי הגשמי, היה צורך שכוח משה יבטא את מציאות ראובן כפי משמעותה מאחדותית העליונה, (כשבמישור הזה לא קימים העיוותים והקילקולים ששיכים רק לעולם התחתון) במציאות העולם הזה, ובכך יחזור ראובן להיות שיך לגילוי האלוקות במציאות העולם החומרי בשתי הבחינות התלויות בכך: בחינת המניין שהיא בחינתו האינדבידואלית של הפרט במציאות, ובחינת הנחלה שגם היא מבטאת את ירידת הכוחות להתישם במציאות הגשמית.

(הערה: לעומת ראובן, יהודה מצליח ב"כוחות עצמו" לבטא את המשמעות הפנימית שישנה באופיו, במציאות החיצונית, כפי שנבאר במעשה תמר, ועל כן הוא אינו נצרך להורדת רמת האחדותיות העליונה שבו קיים משה רבינו, למציאות הארצית).

עזרה זו של משה לראובן, וקבלתו את היכולת לבטא את אופיו בדרך המתאימה להתגלות בעולם הגשמי והחומרי, יוצרת למעשה מציאות חדשה של תכונה שבטית בישראל, שלמעשה כלל לא הייתה צריכה להתגלות, שהרי ראובן מצד כוחו הראשיתי, הופיע את היכולת של "גילוי כוח הדודאים מעל לפני הקרקע"-  כלומר גילוי המציאות הטבעית והגשמית הפנימית יותר, כשדרכו בפועל הייתה למעשה חריגה מהדרך בה היה צריך ללכת, ואם כן בכך שמשה מתקן דרך זאת ונותן לה את האפשרות להתגלות בעולם ככלי שגם הוא מסוגל לגילוי האלוקות, הוא למעשה יוצר בכך כלי חדש ומישור חדש שבו מתגלת האלוקות, שלא נועדה לכתחילה להתגלות.

כמו כן גם לגבי נחלת ראובן, כיון שהנחלה היא הביטוי הישומי לאופי הרוחני של כל שבט, צריך להבין שגם הנחלה שקיבל ראובן לבסוף, לא הייתה צריכה להיות שלו וגם לא של עם ישראל כולו, כשהמשמעות של כך היא, שלכתחילה היכולת של עם ישראל לגלות אלוקות ברובד הזה של המציאות עוד לא הייתה קימת. אולם שרכו של ראובן בשיתוף כוח משה "מרחיבים" את גבולות התנחלות ב"י גם לנחלה הזאת, כשמאותו זמן של תיקון משה קימת היכולת לגלות את האלוקות גם ברובד שמגלה ראובן באופיו בפועל.

אם כן, אנו נצטרך מצד אחד לנסות "לזהות" את הנחלה המתאימה למשמעות הדודאים, שהיא הנחלה שהייתה מיועדת לכתחילה לראובן, (ושעברה בסופו של דבר לבנה של רחל- יוסף, מכוח מכירת הדודאים) ומצד שני נצטרך "לזהות" את הנחלה שבסופו של דבר מקבל ראובן בהתאמה לאופיו "המחודש", בסיועו של כוח משה.