רבי עקיבא (אייר)

כולנו מכירים את הסיפור על ר' עקיבא וחבריו שהיו מהלכים בדרך, ואם לא, זה הזמן לקרוא ולהזכר:

"וכבר היה ר"ג, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי יהושע, ורבי עקיבא מהלכין בדרך. ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל. והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: "מפני מה אתה משחק?" אמר להם: "ואתם מפני מה אתם בוכים?" אמרו לו: "הללו כושיים שמשתחוים לעצבים, ומקטרים לעבודת כוכבים, יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה?" אמר להן: "לכך אני מצחק. ומה לעוברי רצונו, כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה". שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ור"ע מצחק. אמרו לו: "מפני מה אתה מצחק?" אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?" אמרו לו: "מקום שכתוב בו: "והזר הקרב יומת", ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה!?" אמר להן: "לכך אני מצחק, דכתיב "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון, וזכריה במקדש שני, אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב "לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו']" בזכריה כתיב "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם" עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת". בלשון הזה אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו". (מכות כד. )

בלי דיון מעמיק על כל פרט (למרות שזה נורא חשוב), רואים שהגמרא רוצה שנלמד מסר מר' עקיבא.

הפנץ' ליין והמילה האחרונה הם כולם שלו.

המסר בד"כ שעולה ישר בראש – ר' עקיבא הוא אופטימיסט – לא משנה כמה שכואב, כמה שקשה, כמה שמרביצים לך- תמיד בשמחה, תמיד לראות את התמונה הגדולה  שכוללת בתוכה גם את העולם הבא וכו' וכו'. זהו מסר נחמד אם כי מסוכן, כי במציאות שאנו חיים בה – אנו מכירים אנשים כאלה ואמונות כאלה שמתעלמות מהמציאות, וכשאמור לכאוב הם צוחקים, כי הם לא חיים פה – הם מתעלמים מהעולם וכל מה שקשור אליו. האם ר' עקיבא הוא כזה? האם יתכן שלשיטה שכזאת ניתן את כל המשקל של תורה שבע"פ – שהרי אנו יודעים שכל תורה שבע"פ היא אליבא דר' עקיבא כמו שנראה במקור הבא:

"דאמר רבי יוחנן: סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא" (סנהדרין פ"ו עמוד א ).

שאלה נוספת – כיצד חבריו של ר' עקיבא מתנחמים ממנו?  כולם מאמינים שבסוף יהיה טוב, רק זה יקח קצת זמן – כרגע זה לא פה , לקח בערך 2000 שנה עד שזקנים וזקנות יושבים בחוצות ירושלים. הסיפורים הללו הם כמה שנים אחרי החורבן, בוודאי שכואב להם, אז מה מנחם אותם כל כך, הרי את הנבואות האלו הם ידעו גם לפני כן?

סיפור אחר שקצת מראה את ההפך על ר' עקיבא וקצת אולי יבלבל אותנו זה הסיפור הבא. אומנם הסיפור הראשון במקור הבא מאוד מזכיר את המקור הראשון, אבל הסיפור השני שונה :

"אמר רבה בר בר חנה: כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו ,אמר להן: חמה עזה יש בעולם. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: למה אתה משחק? אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה?! אמר להן: לכך אני משחק! כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ, ואין פשתנו לוקה, ואין שמנו מבאיש, ואין דובשנו מדביש, אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו, ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח. אמר לו: עקיבא, כלום חיסרתי מן התורה כולה? אמר לו: לימדתנו רבינו, "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".

 ת"ר: כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו – ר' טרפון, ור' יהושע, ור' אלעזר בן עזריה, ור' עקיבא. נענה ר' טרפון ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה ר' יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם. שאב ואם בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין. אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין" (סנהדרין ק"א.) .

מה שמבלבל  בסיפור השני הוא ההתיחסות של ר' עקיבא כלפי הציפיות שפיתחנו כלפיו. בעוד חבריו של ר' עקיבא מדברים על העולם הבא של רבם, על העתיד הטוב והמזהיר של רבם – ר' עקיבא בכלל לא מתיחס לעתיד, לישועת השם, לטוב הצפון וכו'. ר' עקיבא חי בהווה, וההווה הזה כואב.הוא לא מנסה כלל להדחיק אותו, לספר על כמה יהיה טוב בעתיד (למרות שכל זה נכון), אלא לקבל אותו ולשמוח בו כמו שהוא. ר' עקיבא מבין שאם יש כאב זו הדרך הטובה ביותר להתקדם. כדי לעבור למצב גבוה יותר צריך לעבור תהליך של שבירה שמאפשר לי להתקדם, ולכן ר' עקיבא שמח כשיש כאבים.

המבט על ר' עקיבא הוא אחר בעצם. ר' עקיבא נותן לכל מה שאנחנו מקווים אליו כח עכשווי. ר' עקיבא יודע מה היא הדרך להגיע לעתיד, העתיד בשבילו זה לא משהו ערפילי ומרוחק, אלא הווה מתקדם יותר ולכן כל תהליך שאנו עוברים, אנחנו נמצאים יותר בעולם העתידי. זה לא שבסוף  העולם הזה נפתח את הדלת  לעולם הבא והכל יהיה טוב, אלא העולם הבא הוא פה ואנחנו יותר ויותר נחשפים אליו.(עולם הבא- עולם הולך ובא).  

גם הסיפור על אבנים ששוחקים את המים קשור לכך- ר' עקיבא עושה השלכה ישירה, בלי להתבלבל, בין חוקי טבע לבין העולם הרוחני. הוא לא רואה בשני העולמות משהו נפרד.

ולסיום, הקשר בין ר' עקיבא לבר כוכבא-

"תני ר' שמעון בן יוחי, עקיבה ר' היה דורש: "(במדבר כד) דרך כוכב מיעקב – דרך כוזבא מיעקב". ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה, הוה אמר: "דין הוא מלכא משיחא" א"ל ר' יוחנן בן תורתא: "עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא". א"ר יוחנן: "קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא". א"ר יוחנן: "שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר, וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות, והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין? אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארץ מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך. היו לו מאתים אלף כך, ומאתים אלף כך. וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר: "ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף (תהלים ס) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו" שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר: "רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום" בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי: "לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא". עאל ליה מן ביבא דמתינתא עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה. חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא. אמרון ליה: "חמינן ההן סבא משתעי לחביבך" אמר ליה: "מה אמרת ליה? ומה אמר לך?" אמר ליה: "אנא אמר לך מלכא קטל לי, ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי, טב לי מלכא קטל יתי ולא את" אמר ליה: "אמר לי דאננא משלים מדינתאי". אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה: "מה אמר לך הדין כותייא?" אמר ליה: "לא כלום! מה אמרת ליה? א"ל לא כלום! יהיב ליה חד בעוט וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה: (זכריה יא) "הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה". הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כזובה." (ירושלמי, תענית, פרק ד' הלכה ה' )

 ר' עקיבא מזהה בבר כוכבא את מלך המשיח ולמרות שהמציאות לא נראית מושלמת (בר כוכבא גורם לחצי צבא שלו לכרות אצבע- וגם המדרש מתאר שחכמים בדקו אם הוא יודע לשפוט על פי ריח והוא לא היה יכול, ועל כן לא תמכו בו) ר' עקיבא אומר בוודאות -זה מלך המשיח.אם יש סיכוי , אם יש זיהוי כלשהו שיש פה משהו מהמהלך הסופי,מהגאולה השלמה, ר' עקיבא שם את כל הקופה- ברור לו שאם יש אפשרות , אז אפשר להגיע איתה עד הסוף. העתיד כולו בידיים שלנו.

השאלה הנשאלת היא האם עכשיו בפרספקטיבה לאחור- האם ר' עקיבא טעה? האם בר כוכבא הוא לא מלך המשיח?

קשה לומר כך, שאם לא כן , למה הגמרא מביאה לנו את הסיפור הזה?

ר' עקיבא בוודאי קידם אותנו להבנת מהו משיח.

במה?

אני אשמח אם תעזרו לי להבין.( תשלחו תגובות)

אפשרות אחת לתשובה:

צריך, כמו תמיד, להזהר מהשלכות ישירות בלי לבדוק, אבל ברגע שמריחים משהו, שמזהים משהו אמיתי שמתרחש, צריך לשים עליו את כל הקופה.

מה שכתבתי כאן נדון בסוף החוברת עצמאות ישראל מכח זמן אייר בהוצאת "תנועה לתורה מנהיגה".