ויהושע
מדרש רבה , סדר שמיני פרשה יא, ו:
"אמר רב שמואל בר-נחמן כל שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים … ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקב"ה …חייך שאני צוררה לך בכנפיך (חייך שהעניש אותך בעתיד על התעקבות זו) אימתי פרע לו… ר' לוי אמר כל שבעת ימי אדר היה מבקש תפילה ותחנונים שיכנס לא"י ובשביעי אמר לו "כי לא תעבור את הירדן הזה" (דברים ג), ר' חלבו אמר כל שבעת ימי המילואים היה משמש בכהונה גדולה וכסבור שלו היא, בשביעי אמר לו לא שלך אלא של אהרון אחיך היא הה"ד "ויהי ביום השמיני".
מדרש זה מעורר שאלה קשה על דרך הנהגת ה', נראה לכאורה שהקב"ה כאילו "נוקם" במשה ומחזיר לו כמו איזה מפקד "נראה לך שאתה מעכב אותי? אין בעיה, פתח שעון אני ילמד אותך מזה לעקב אותי", לכאורה קשה לקבל הבנה זו.
צריך להבין שהחיסרון של משה, שבגללו בין השאר הוא לא רוצה לקבל את שליחות ה' להוציא את בנ"י ממצרים, מתבטא בעונשים המובאים במדרש: לקיחת הכהונה ואי כניסה לארץ. הגורם לעונשים אלו הוא לא חלילה ניסיון חינוכי של הקב"ה את משה, אלא תוצאה ישירה של חוסר התאמה של משה לא"י ולכהונה. חוסר התאמה זה נגלה לראשונה בסירוב משה לקבל את משימת גואל ישראל מייד. ועכשיו אנו צריכים לברר מדוע באמת משה מסרב לשליחות? למזלנו התורה עוזרת לנו ועונה על שאלתנו במפורש:
"ויאמר משה אל ה' בי אדני לא איש דברים אנכי …" (שמות ד,י).
משה לא יודע לדבר טוב, אין לו את זה בנאומים, הוא פשוט לא מתודי, כנראה הוא לא העביר סימנריונים בבית פרעה…
אך קשה להסתפק בהבנה זו.
בכל זאת הנאום שלו לפני מותו הפך לחלק מה"רב מכר" הגדול בהיסטוריה ובכלל, בהמשך לא נראה שמשה נתקל בבעיות התבטאות. ועוד, בשביל להוציא את בנ"י ממצרים מתי שה' איתך ונותן לך אותות לא צריך את כוח הדיבור כפי הבנתנו אותו.
אם כן, מדוע אומר משה כי "אינו איש דברים?"
כנראה שכח הדיבור הוא יותר מהותי מההבנה הפשוטה שלנו. כוח הדיבור הוא יכולת האדם לקשר בין מחשבה למעשה.
כשהקב"ה בורא את האדם כתוב
"ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב,ז)
ואונקלוס מתרגם: "לרוח ממללא" – מדברת.
האדם, בכדי לחבר בין נשמתו הרוחנית להיותו חומרי מן האדמה, משתמש בכוח הדיבור, ובמילים פשוטות יותר: למשל,כשהאדם רוצה לצאת לטייל, בהתחלה עולה המחשבה הראשונית "אני רוצה לטייל", אך בשביל שטיול זה ייצא לפועל צריך להחליט: איפה לטייל? כמה זמן? עם מי? וכו' – זהו הדיבור.
ארגון המחשבות לידי הבאתם למעשה, ההתלבטות איך לבצע את המחשבה במציאות[1][1], ואם הבאת מחשבה אנושית לידי מעשה זה דבר מורכב ק"ו מחשבה אלוהית.
משה טוען שהוא לא מסוגל לדבר בארץ את "המחשבות של ה'", וע"פ הסבר זה צריך להבין למה משה לא איש של דיבורים[2][2]. משה הוא איש האלוהים אשר הגיע למדרגה הגבוהה ביותר שבן אנוש הגיע, "פה אל פה אדבר בו", לא אוכל ולא שותה 40 יום, אך יש מחיר גבוה לחיבור זה והוא – חוסר חלות מושלמת במציאות.
הוא פורש מאשתו ולא מכניס את בנ"י לארץ ששם הנהגת ה' היא ארצית (כלכלה טבעית ולא מן שנופל מהשמיים, צבא שנלחם ולא "ה' ילחם לכם ואתם תחרישו"(שמות יד,ד)) וכמו-כן הוא לא יוכל להיות ראש הכוהנים העובדים בבית-המקדש, אלו אשר דרך עבודתם במקום אשר בחר ה' מקשרים בין ה' לאדם[3][3], ולכן אם נחזור לענייננו, היה צריך משה את אהרון שישלים את דיבורו, שייקשר את דברי ה' אל העם
"ודיבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים" (שם ד, טז)[4][4].
גם את יהושע צריך משה שיכניס את ישראל במקומו לארץ המובטחת ושילחם בעמלק. ובאמת כשמשה עולה להר אל ה', עד אמצע הדרך עולים אהרון
"ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלהים" (רש"י שם כד,יג),
וכך הם נמצאים בין משה לעם, מקדמים את מימוש נבואת משה[5][5] .
נסכם מה שאמרנו:
הבאנו את מדרש רבה ושאלנו מה הקשר בין העונשים לחטא, טענו שחובה להבין שהעונשים הם תוצאה ישירה של החיסרון שמתגלה בחטא משה בסנה, ראינו איך חוסר יכולת הדיבור של משה (שהיא הסיבה ע"פ התורה לחטאו) קשורה בחוסר היכולת של משה להכניס את ישראל לארץ ולהיות כוהן גדול, והצטרכותו לאהרון ויהושע שימשיכו את שליחותו .
גם המדרש, כי חלשה דעתו של משה כשראה את ר"ע ,קשור לכיווננו. משה שלא יכול לרדת לפרטים שבכל תג ותג שבתורה ונחלשת דעתו כשרואה יכולת זו אצל ר"ע לכאורה גדולה תורתו של ר"ע משלו, היא יורדת יותר למציאות. אך כששומע את ר"ע אומר: "הלכה זו – הלכה למשה מסיני היא", אז נחה דעתו של משה. החיבור הראשוני הגבוה עם הקב"ה בסיני עשה משה, היכולת של ר"ע ושלנו בתורה שבע"פ היא לחבר ולממש יותר ויותר את אותו חיבור ראשוני של משה מכוח נבואתו המאירה.
[1][1] ראה ספר שם משמואל פרשת בלק שנת תרע"ג.
[2][2] גם בחטאו של משה במי מריבה שבגללו "נענש" לא להיכנס לארץ, חטא משה שלא דיבר לסלע .
[3][3] ולא כאן המקום להאריך במשמעות בית-המקדש כמקום לעבודת ה דרך הגשמית .
[4][4] אהרון שזכה לכהונה במקום משה גם חטא במי מריבה ולא נכנס לארץ. צריך להבין שיש הבדל בין הגשמיות של הכהונה לזו של הכניסה לארץ שאהרון מתאים לכהונה אך לא לכניסה לארץ הניתנת ליהושע.
[5][5] וזה אולי העניין (שמות,יח,יב) שיתרו אוכל לחם לפני האלוהים עם אהרון וזקני ישראל ומשה נעלם, ורש"י במקום כותב "שהיה עומד ומשמש לפניהם" – אכילת לחם הוא חיבור קיצוני מידי לאיש אלוהי כמשה אך רק בזכות שימושו יכולים אהרון והזקנים ויתרו לאכול לחם לפני האלוהים.