(כל המקורות בסוף המאמר על פי כותרת [1] [2])
הקדמה
לא כל כך פשוט להרכיב ממשלה. לא כשיש ויכוחים אישיים ולא כשיש מחלוקות עקרוניות ואידיאולוגיות זה עוד יותר מסובך. בפרשת וישב מתגלים קשיים באיחוד של עם ישראל בדגש על בני לאה ביחס ליוסף. ננסה להבין את השורש של מכירת יוסף ומה אמור להיות היעד.
כוחו של יוסף
יוסף הוא מיוחד. בתחילת הפרשה רואים ביוסף את ההמשך של יעקב, הוא מוגדר בתור ה"תולדות" של יעקב כאשר כל הסיבה שיעקב עבד אצל לבן היה בשביל יוסף. בביטוי "והוא נער" מסביר רש"י שיוסף היה מתקן בשערו וממשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה. כך הוא גם עושה כאשר הוא אצל פוטיפר. לכאורה הדבר קשה מה ראה יוסף להשקיע בזה. בברכתו של יעקב ליוסף הוא מברך אותו ביופיו ומזכיר את העובדה שבנות מצרים היו מסתכלות על יופיו. מכאן צריך להבין שיופיו של יוסף אינו שולי אלא זה המקום שבו הוא רואה את הערך. יוסף דווקא משקיע בעולם הזה, במראה החיצוני, ביופי ובחומר. יוסף לא רוצה רק לגיטימציה אלא שישתחוו לו- שהאג'נדה שלו תוביל את כל עם ישראל . דבר זה אינו במקרה:
רחל ולאה – עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסיא
נקודת המחלוקת מתחילה בהבדל שבין רחל ללאה. לאה "עיניה רכות" בגלל שהיא בכתה על זה שהיא תינשא לעשיו. ללאה יש יופי פנימי וצדקות. פנימיות זו יוצאת החוצה ובאה על חשבון העולם החיצוני. רחל לעומת זאת היא יפת תואר ויפת מראה. ר' צדוק מבאר על פי הזוהר שיש כאן שני סוגי של השראות שכינה בעם ישראל. לאה מייצגת את ה"עלמא דאתכסיא", כלומר את העולם הנסתר והפנימי, שזה הבינה. לעומתה רחל מייצגת את ה"עלמא דאתגליא" העולם הנגלה של הגוף. מכאן שיוסף בהיותו יפה תואר ויפה מראה ממשיך את הקו של אמו. ואילו בני לאה ממשיכים את הקו של אמם. מכאן גם מתפצלים בני לאה לכמה "מפלגות" אידיאולוגיות:
מפלגת שמעון ולוי
שמעון ולוי מבטאים את ה"שפיץ" של בני לאה. כך ניתן למוד מאופן לידתם. שמעון "כי שנואה אנוכי" כלומר את הייחודיות של לאה, לעומת "ויאהב יעקב את רחל". גם בלידת לוי "הפעם ילווה אישי אלי" הכוונה שיעקב יהיה "חייב" להתלוות אליה בכך שהוא יודה שהעולם העליון הוא הדומיננטי. שמעון ולוי יבטאו את זה בכל חייהם ושבטם. כך גם צריך להבין את דברי רש"י שמסביר "על שם שליווהו במתנות כהונה". נתינת המעשרות ומתנות הכהונה מבטאת את הכפיפות של העולם הזה כלפי העולם העליון הקדשו של הכהונה ושבט לוי.
בפרשתנו מוכיחים חז"ל ששמעון ולוי הם אלה שרצו להרוג את יוסף. גם בברכות של יעקב הוא מזכיר באותו ביטוי "ברצונם עקרו שור" הן את רצונם להרוג את יוסף והן את הריגתם את אנשי שכם, מקום קבורתו של יוסף. מדוע?
שמעון ולוי רואים בגישה זו של יוסף, ובצדק, איום ואסון. חומריות עלולה להביא לשקיעה, לחטא וחנק של העולם הרוחני. צריך להרוג את יוסף. שבט לוי הם גם אלה שהורגים את כל עובדי עגל הזהב, הם היחידים שכל השבט היה כשר. עגל הזהב שנעשה מהטס שכתוב עליו "עלה שור" שבו העלו את ארונו של יוסף. הם מזהים שכוחו של יוסף עלול להוביל לעגל.
מפלגת יהודה
יהודה מציע למכור את יוסף. בטיעון של אומר "מה בצע- מה ממון". המפלגה של יהודה, בצדק, דווקא רואה את החשיבות של עולם החומר, אבל ברור שאין לזה ערך מצד עצמו. זה רק אמצעי בשביל הרוח. באמת החומר שייך לעולם הנמוך של מצרים, אבל אפשר להשתמש בו לדברים טובים. נמכור את יוסף.
מפלגת ראובן
ה"מפלגה" של ראובן, בצדק, נותנת ליוסף מקום אמיתי. יש לו ערך. אבל זה לא מוביל את החיים. צריך להגביל את זה לזמן מסוים ולמקום מסוים. נזרוק אותו לבור שלא יתפשט ויגזים, ואז נחזיר אותו לאביו, לשורשו הנצחי.
כבר בלידתו של ראובן מסביר רש"י שראובן לא מכר את הבכורה וגם לא ערער על יוסף. כלומר מסכים שיש ליוסף סוג של בכורה ומנגד אין הוא מוותר על בכורתו. גם כשראובן מבלבל את יצועי אביו מסיר רש"י שראובן היה מוכן שיעקב ישכון אצל רחל ולא אצל לאה אמו, אבל אחרי מות רחל, תבע עלבון אמו שלא יעדיף יעקב את בלהה על פני לאה. כלומר, ההתרחבות של מגמתה של רחל (בלהה) על חשבון לאה, זה כבר מוגזם ועל זה צריך למחות.
מפלגת יעקב
יעקב אבינו רואה ביוסף לגמרי את ההמשך שלו. הכתוב תולה את תולדות יעקב ביוסף כי בשבילו עבד בבית לבן. זיו איקונין שלו דומה ליעקב. אפילו את כל תורתו של יעקב שלמד משם ועבר מסר ליוסף. הוא מייעד לו את התפקיד של הובלת ההמשך של עם ישראל. הוא בצדק, "אהב אותו מכל בניו" ולא רק שנותן לו לגיטימציה אלא אפילו מגדיל ומעצים את כוחו של יוסף בכתונת פסים, ססגונית (תרגום יונתן) המבטאת את צבעוניות החיים. כאשר האחים מקנאים בו על חלומותיו יעקב "שמר את הדבר"- ממתין ומצפה מתי יתקיים.
(הערה- מהרגע שיוסף נמכר פורשת השכינה מיעקב ומבניו. רוח הקודש רק "נזרקת בו" ו"מנצנצת" בו. רק כשישמע שהוא חי יחזור השכינה לשרות אצל יעקב.
רצון ה'
מנקודת מבט הרצון האלוהי רואים שהיה רצון שהחלומות יתגשמו. כנגד אמירת "לכו ונהרגהו" אומר הכתוב ברוח הקודש "ונראה מה יהיו חלומותיו"- נראה דבר מי יקום- שלכם או שלי. כלומר הדבר שלי, השכינה, זה שישתחוו לו. למה, כמה ואיך מיישבים את הסתירות, זה בפרשיות הבאות.
[1] כל המקורות של המאמר לפי נושאי פרק:
כוחו של יוסף
בראשית פרשת וישב פרק לז:
(א) וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:(ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם:(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:(ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:(ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:(ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:(י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:(יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:
רש"י:אלה תולדות יעקב – … ומדרש אגדה דורש, תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים, אחת שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל, ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף…
והוא נער – שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה:
בראשית פרשת וישב פרק לט
(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:
בראשית פרשת ויחי פרק מט
(כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר:
רש"י:
בן פרת עלי עין – חנו נטוי על העין הרואה אותו:
בנות צעדה עלי שור – בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו. ובנות הרבה צעדה, כל אחת ואחת במקום שתוכל לראותו משם.
רחל ולאה – עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסיא
בראשית פרשת ויצא פרק כט
(יז) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה:(יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:
רש"י:
ועיני לאה רכות – שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן:
תאר – הוא צורת הפרצוף…מראה – הוא זיו קלסתר:
ר' צדוק הכהן מלובלין – קומץ המנחה חלק ב אות עד
ויהי בערב ויקח את לאה (שם כ"ט, כ"ג). כי שני מדריגות הם בסיטרא דנוקבא שהוא התשוקה להשם יתברך האחד בשתיקה ומצד זה השם יתברך מפרסמו בגלוי והיא רחל שאמרו ז"ל (בראשית רבה ע"א, ה') שאחזה פלך השתיקה ואיתא בזוהר (ח"א רנ"ט א) שהיא עלמא דאתגליא והיא יפת תואר ויפת מראה (פסוק י"ז) לעין רואי. והשני בהודיה כמו שאמרו ז"ל בלאה (במדרש שם) והיא עלמא דאתכסיא שתוקף ההכרה הוא ההעלם כידוע שמצד הצמצום והעלם האור הוא הגילוי וההשגה לעיל אבל מצד הגילוי הוא ההעלם והשתיקה הוא הצמצום וההגדרה וההודיה הוא מצד הגילוי …והם שני יחודים דשמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
ר' צדוק הכהן מלובלין – תקנת השבין עמוד ל
ועיקר גלגולו לבית לבן היה בשביל רחל שהיא עקרת הבית בית ישראל כי היא יפת תואר ויפת מראה ההיפך מאדם מכוער דהיינו ביופי הנפש דהאומן עשאה ביופי וכן זרעה צדיקים גמורים, וזהו עלמא דאתגליא שהם בהתגלות בעולם הזה נאים במעשיהם בכל מיני יופי כטעם יוסף יפה תואר ויפה מראה, וזהו שאחזה פלך השתיקה היינו ההגדרה שהוא מצד הגוף כטעם לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה (אבות א', י"ז) היינו שב ואל תעשה בלא התפשטות שהוא הדיבור כי ברוב דברים לא יחדל וגו' (משלי י', י"ט)…ולאה היתה בהיפך כי היא סוד עלמא דאתכסיא …וזהו מדת הבינה דלבבו יבין ושב דרגא דבעל תשובה שהוא למעלה מצדיקים גמורים, והיא וכל זרעה תפסו פלך ההודאה דזהו עיקר התשובה דמודה ועוזב ירוחם, וראובן בכורה פתח בתשובה תחילה וכן הושע מזרעו כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פ"ד, י"ט):
מפלגת שמעון ולוי
בראשית פרשת ויצא פרק כט
(לג) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:(לד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי:
רש"י:קרא שמו לוי – תמהתי שבכולם כתיב ותקרא, וזה כתב בו קרא, ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה, ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי:
בראשית פרשת וישב פרק לז:
(יט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא:(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו:
בראשית פרשת ויחי פרק מט
(ה) שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם:(ו) בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר:(ז) אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל: ס
רש"י:שמעון ולוי אחים – בעצה אחת על שכם ועל יוסף. (לעיל לז יט – כ) ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו, מי הם, אם תאמר ראובן או יהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו, אם תאמר בני השפחות, הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (שם ב) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו', יששכר וזבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם, על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם אחים:
וברצונם עקרו שור – רצו לעקור את יוסף שנקרא שור, שנאמר (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו.
שמות פרשת כי תשא פרק לב
(כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיקֹוָק אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי:(כז) וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ:(כח) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:
רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לב
עגל מסכה -…אומרים מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם, וטס שכתב בו משה עלה שור, עלה שור, להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכור ויצא העגל:
מפלגת יהודה
בראשית פרשת וישב פרק לז
(כו) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ:(כז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו:רש"י: מה בצע – מה ממון, כתרגומו:
מפלגת ראובן
בראשית פרשת וישב פרק לז:
(כא) וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ:(כב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו…(כט) וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו:(ל) וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא:
רש"י:למען הציל אותו – רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו, שיבא הוא ויעלנו משם, אמר אני בכור וגדול שבכולן, לא יתלה הסרחון אלא בי:
וישב ראובן – ובמכירתו לא היה שם, שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו. דבר אחר עסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו:
בראשית פרשת ויצא פרק כט:
(לא) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה:(לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְקֹוָק בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:
רש"י:ותקרא שמו ראובן – רבותינו פירשו, אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור:
בראשית פרשת וישלח פרק לה
(כב) וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל פ וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר:
רש"י:וישכב – מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה. ולמה בלבל וחלל יצועיו, שכשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבער עלבון אמו, אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי, לכן בלבל:
מפלגת יעקב
בראשית פרשת וישב פרק לז
(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים… (יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר… (לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו:
רש"י:אלה תולדות יעקב – … ומדרש אגדה דורש, תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים, אחת שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל, ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, זה נשטם וזה נשטם, זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו, וכן הרבה בבראשית רבה (פד ו). ועוד נדרש בו וישב ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה:
בן זקונים – שנולד לו לעת זקנתו. ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. דבר אחר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו:
שמר את הדבר – היה ממתין ומצפה מתי יבא, וכן (ישעיה כו ב) שומר אמונים וכן (איוב יד טז) לא תשמור על חטאתי, לא תמתין:
וימאן להתנחם – אין אדם יכול לקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי:
בראשית פרק מה
(כז) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם:
רש"י: ותחי רוח יעקב – שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו:
בראשית פרק מו
(ל) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי:
רש"י: (ל) אמותה הפעם – פשוטו כתרגומו, ומדרשו סבור הייתי למות שתי מיתות בעולם הזה ובעולם הבא, שנסתלקה שכינה ממני, והייתי אומר שיתבעני הקדוש ברוך הוא מיתתך, עכשיו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת:
בראשית פרק לז
(לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף:
רש"י: חיה רעה אכלתהו – נצנצה בו רוח הקדש, סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר…
בראשית פרק מב
(א) וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ:
רש"י: (א) וירא יעקב כי יש שבר במצרים – ומהיכן ראה, והלא לא ראה אלא שמע, שנאמר (להלן מב ב) הנה שמעתי וגו', ומהו וירא, ראה באספקלריא של קדש שעדיין יש לו שבר במצרים. ולא היתה נבואה ממש להודיעו בפירוש שזה יוסף:
בראשית פרק מג
(יד) וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי:
רש"י : אחר – רוח הקודש נזרקה בו, לרבות יוסף:
מדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ סימן ו
[ו] [וירא יעקב כי יש שבר במצרים] … אלא על יעקב ועל בניו הוא אומר [שנמשלו בהן שנאמר הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית לז ט)], האומר לחרס ולא יזרח, כ"ב שנה שעשה יוסף במצרים חוץ מאביו, נגנז רוח הקדש מיעקב ומבניו, ולא היה רחוק מהם אלא מהלך ד' ימים או ה' ימים, ולא היו יודעים שבמצרים היה, וקודם לכן נביאים גדולים היו יעקב ובניו, רצונך לידע כיון שאמר להם יוסף את החלום, מהו אומר, הבא נבא אני ואמך ואחיך, וכשנמכר לא היו יודעין היכן הוא, הוי האומר לחרס ולא יזרח, למה כך, שלא יהו הנביאים מתגאים, לכך הודע להם הקדוש ברוך הוא כחו והראה להם שאינן כלום,
רצון ה'
בראשית פרשת וישב פרק לז
(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו:
רש"י: ונראה מה יהיו חלומותיו – אמר ר' יצחק מקרא זה אומר דרשני, רוח הקודש אומרת כן. הם אומרים נהרגהו, והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו, נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי. ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו מכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו: