כוח יששכר בלימוד התורה:


כוח זה של הורדת הצד הרוחני בגשמי, שבבני יששכר, הוא גם הנותן להם להגיע ליכולת בידיעת התורה, עד כדי כך שהגמרא ביומא כ"ו ע"א אומרת: "אמר רבא: לא משכוחת צורבא מדרבנן דמורי, אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר. לוי דכתיב: "יורו משפטך ליעקב". יששכר דכתיב: יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל. ואימא יהודה נמי דכתיב: יהודה מחוקקי? אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא קאמינא".


רש"י ד"ה דמורי: "שמורה הוראות בישראל".


ד"ה אליבא דהילכתא: "להורות כדת וכהלכה".


כפי שכבר הסברנו, מעלתו של שבט לוי כלפי שבט יהודה, ויכולתו לכון אליבא דהלכתא, באה כיון שאצל לוי ישנו צד של ניתוק מן המציאות הטבעית התחתונה, בהיותו שיך כלפי העולם הרוחני העליון שמן הצד ה"נותן". על כן גם ההשפעה עליו מעולם המציאות המקבלת הוא חלש. מעלה זאת נותנת לו את היכולת להופיע את התורה מן הצד ה"מקבל" בהופעה מושלמת ואליבא דהילכתא.


לעומת זאת יהודה מתוך הודעתו במעשה תמר, וחזרתו מהריגת יוסף, הוא מצליח מצד אחד להופיע את עולם המציאות הרוחנית השמימית שבו בעולם המציאות הטבעית (ובכך מעלתו), אולם הגברת שיכותו זאת, יוצרת מצד שני חסרון של אי התאמתה המושלמת של חשיבתו והופעת תורתו כפי כונת העולם העליון, חיסרון המערער את יכולתו לעסוק בתורה אליבא דהילכתא (כשרק כוח ההתמודדות וההתעסקות עד שמתישב על ליבו, הוא המחזיר ליהודה את היכולת הזאת).


אם כן, לכאורה על פי אותה הבנה, גם ליששכר לא הייתה צריכה להיות היכולת לעסוק


בתורה אליבא דהילכתא, שהרי גם הוא מעורה במציאות הטבעית, שיכות שגורמת לאיבוד כוח הראיה הרוחנית ה"נקיה" (שהיא הראיה אליבא דהילכתא)?


אלא יש להבין שהכוח המיחד את יששכר, כוח הבינה, הוא הנותן לו את האפשרות שלמרות שיכותו לעולם המציאות הטבעית, תשמר הבחינה ה"נקיה" והאלוקית של תורתו. זאת כיון שהיחס בין הצד האלוקי השמימי שבו, לצד המציאות הטבעית הוא, שצד המציאות הטבעית שבו מהוה "נושא" (מלשון "משא") נאמן לחלות המציאות הרוחנית השמימית. על כן, מתוך היכולת הזאת, אין המציאות הטבעית מופיעה אנטרסים זרים מול הופעת הכוח השמימי. ממילא יכולה תורתו של יששכר להתגלות ב"נקיונה" אליבא דהלכתא.


לעומת זאת יהודה מצליח להפגיש בין שני עולמות שמין הבחינה הטבעית הפשוטה אין התאמה ביניהם (כפי שראינו באופן קיצוני אצל שמעון ולוי). על כן, בעית השפעת העולם הטבעי הגשמי (שבו מצליח יהודה להכיר) על תורתו, קימת.


הערה: ברור שדרך הופעת התורה שביששכר, תהיה שונה מזו של לוי, כיון שהתאמת מישור הארציות שביששכר להופיע את עולמו האלוקי העליון, מלמדת על כך שגם עצם כוחו הרוחני השמימי, הוא בעל ערכיות מיוחדת, המתאימה לכתחילה להיות חלה בארציות. כמו כן, יש לזכור שכל כוחו האלוקי שמופיע יששכר, בנוי על בסיס הכוחות הטבעיים הגויים ש"גוירו" ע"י זבולון. בסיס זה ממנו נובע כוחו, מביא בהכרח גם לשוני בערכיות תורתו.


אם נמשיך להתבונן על ברכת יעקב נראה, שבסיס זה עליו נבנה כוחו של יששכר יוצר גם בעיות בהופעת כוחו.


 


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.