"אתניות נשית" – הינו מניפסט זהות, היורד לעומק שאלת הזהות האישית והלאומית, במטרה לתת מענה לשסע הזהות שנפער בתוך החברה הישראלית, הנוגע כמעט בכל תחום מתחומי החיים שלנו ובתוך כך, גם להביא פתרון למצוקת הזהות בה נמצא העולם המערבי כולו.

השסע

העולם נע בין קוטב קיצוני של לאומיות רדיקלית המובילה לתפיסת עולם כוחנית ומלחמות, לבין קוטב של עולם גלובלי – המדגיש את זהות הפרט, אך במחיר מחיקת זהויות כללית. הפער בין הקטבים הללו הוא האתגר הגדול של המאה ה 21 .

במדינת ישראל, מוקצן הפער הזה פי כמה, משום קביעת הזהות הישראלית על יסוד הולדתי – יהודי הוא מי שנולד לאמא יהודיה.

הזהות ההולדתית נחשבת כביולוגית בלבד בתרבות המערבית, חסרת כל משמעות תרבותית או ערכית, כאמצעי לשליטה, ניצול וקיפוח האחר. על כן, היא מהווה חוליה חלשה בהגדרת זהותה האזרחית של מדינת ישראל. סתירה מהותית להיותה דמוקרטית.

הקושי הזה, הוא שמונע ממרבית מדינות העולם המערבי מלהכיר הכרה מלאה בלאומיותה של מדינת ישראל. אי הכרתם בירושלים כבירת ישראל היא הסימפטום לכך. 

מאידך, ייסודה של מדינת ישראל על "זכות ההגדרה העצמית", ולא על היסוד ההולדתי (על פיה, האדמה היא המולידה את הלאום) הוא הגורם לאי הכרתם של הפלסטינאים והאסלאם במדינת ישראל וראייתה כמדינה קולוניאליסטית חסרת שורשים (נאום קורי העכביש) שסופה להיעלם.

בין הפטיש לסדן, שסועה מדינת ישראל גם בתוכה.

אתניות נשית

המושג "אתני", מגדיר לאומיות הבנויה על יסודות הולדתיים ותרבותיים קדומים. משום כך הוא נחשב יסוד מגונה בהגדרת זהות הלאום האזרחי, מפאת כאמור, תפיסת היסוד ההולדתי כחסר משמעות, אמצעי לגזענות.

חזון הזהות האתנית הנשית, מבדיל בין שתי תרבויות. האחת השולטת כיום בכיפה – "אתניות גברית" והשנייה – "אתניות נשית".

הראשונה אינה יורדת לסוף הבנת זהותה האישית והלאומית. היא מספקת את הצורך שלה בזהות, בעזרת פעילות וחתירה לשליטה. משום כך תלויה הגדרת זהותה, בהשוואה לאחרים והיא זקוקה לשליטה באחרים על מנת לחוש שהגיעה להשלמתה (שלעולם לא תגיע אליו בדיוק מן הסיבה הזו). מאתניות זו, מנסה העולם להתרחק כמו מאש.

האתניות הנשית, רואה ביסוד ההולדתי, נקודת מוצא לחתירה תמידית של האדם לעומק זהותו העצמית. משם הוא שואב את כוחו ומשם הוא מגיע להשלמתו. משום כך אין הוא נצרך בשליטה על האחר על מנת לספק את זהותו. אדרבא, הוא יראה בחיבור עם האחר חלק מדרכי הגדלת והרחבת קיומו ויצירת קשרים הדדיים של נתינה וקבלה. מערכת הקשרים של האתניות הנשית תהיה על כן מעגלית. פה אין סכנה להרמת הגזענות ראש. אלא הפוך – לגיטימציה מלאה לתרבויות אחרות ויצירת חיבורים ושיתופי פעולה, אולם בניגוד לתרבות הגלובליזציה – ללא מחיקת הזהות העצמית האישית, המגדרית והלאומית, אלא הפוך – מתוך הכרת זהות עמוקה ביותר.

בנאמנות הזהות ה"אתנית הנשית" לעצמיותה ההולדתית מצד אחד, וריחוקה מן הגזענות מן הצד השני, אנו רואים את פתרון העומק לשלשת הבעיות החריפות שהבאנו לעייל:

1. קרע הזהות בתוך החברה הישראלית.
2. דחיית המערב מצד אחד והפלסטינאים והאסלאם מן הצד השני, את הלאומיות הישראלית.
3. מצוקת המערב ואירופה בפרט, הנקרעות בין הצורך שלהם בזהויות הלאום הקדמוניות שלהם, לבין נאמנותם לתפיסת "מדינת כל אזרחיה".

שינוי דפוסי חשיבה והטמעת מושגים

פרסום ה"אתניות הנשית" כספר, אמור לשרת את השלב הראשון בהפצת חזון הזהות הזה כמניפסט.  אולם, שינוי דפוסי חשיבה ביחס לזהות, הינו קשה ביותר וארוך, כיוון שהוא נוגע במקום העמוק ביותר של האדם – התודעה הקיומית שלו. לשם כך נצרכים כלים מגוונים, זמן ניכר ומשאבים רבים. לשם כך אנו נצרכים לשותפי אמת.

שמעון אור

054-4862496