את "המהפכה המינית" של הציונות הדתית לאומית, הוביל ערוץ 10 בסדרת כתבות, שהחלה בלגיטימציה לדבר בגלוי על ההנאה המינית. אולם משם הוא גלש מהר מאוד, למשפחתיות החד ההורית המתפתחת ב"מגזר", ולבסוף הלגיטימציה לגיוס בנות דתיות לצה"ל.
מכאן אנחנו למדים שלא להכנסת גורם ההנאה לזוגיות כיוונה הסדרה, אלא למרד פמיניסטי. בתחילה, כנגד ההגמוניה הגברית בשיח על המין. משם ייתור הגבר בהולדת הילד וגידולו ולבסוף כניסת האישה אל מבצר המגדר הגברי – הצבא.
ומה יש לנו כנגד מגמה זו? – מגננה! רבנים המצטטים פתאום מפיהם של פסיכולוגים על אומללות הילד ממשפחה חד הורית ועל אי "התאמתה" הפיזיולוגית והנפשית של האישה לצבא, והגסות שיש בדיבור הגלוי על הנושא המיני.
אם כך ימשיך השיח, אין ספק שידם של מצדדי סדרת הכתבות, תהיה על העליונה. כי אם הרווחתי ילד במקום רווקות בודדה, עשייה מאתגרת בצבא במקום שירות לאומי משעמם שספק אם הוא נצרך, ואפילו הנאה על חשבון של קצת צניעות, הבחירה הסופית תהיה לבסוף די ברורה.
תשוקה בין המינים – מחוללת יסודות הקיום, המוסר והתרבות האנושיים
אלא שהאמת על מה שמכונה ה"הנאה המינית" והנגזרת מכך על מיקום האישה בחברה הישראלית, היא שונה לגמרי, הן מן המקום שיוצרי הכתבה הוליכו אותה ולא פחות מן המקום שמצדדי הקו השמרני הדתי ניסו לעצב בה.
כי הן התפיסה החילונית והן התפיסה הדתית השמרנית, רואות את ההנאה המינית כאפקט לוואי גופני של הזוגיות. הדתיות השמרנית מבקשת להשתמש בכוח זה כחלק מדבק הנישואין והתפיסה החילונית רואה הנאה זו כזכות אינדיבידואלית של כל אחד מבני הזוג לעצמו, המשתפים פעולה במעשה הזוגיות. אצל שניהם אין להנאת הגוף בחיבור הזוגי משמעות עצמית.
אך לא כך רואה התורה את הקשר הגופני שבין בני הזוג ותוצר ההנאה שחיבור זה מביא. הן ההנאה הגברית ועוד יותר ההנאה הנשית בחיבור הגוף שבין בני הזוג, מהווים שיא בהגעת שני בני הזוג אל מוצא קיומם. הנאה זו היא חלק בלתי נפרד ממסע שניהם אל המוצא הזה. בהיותם נוגעים בנקודת המקור, מגיעים החושים אל שיא רגישותם. וכן להיפך. הגעת החושים אל שיא רגישותם, מובילה את בני הזוג אל מוצא קיומם. תפיסה זו היא תפיסה הפוכה מתפיסת הנצרות והמערב ה"מחפיץ" את גוף האישה. מושג ה"ערווה" המהווה ביטוי גנאי למה שמכונה בשפה המערבית "אברי המין", מפורש בתורה כ"מקורה הערה" – גילוי מקור!
ההשלכות לתחום הזוגיות ומעמד האישה
תפיסה קיומית זו, היא שמחייבת קיום זוגיות בין איש ואישה. כי רק בחיבור של השלמה בין המינים, ניתן להגיע לשיא התשוקה – היא הנגיעה במקור הקיום. לעומת זאת, הולדה שאינה מגיעה מתוך מעשה שיש בו את אפקט ההנאה, היא הולדה שהיוצא ממנה בין אם בזוגיות עצמה והן בוולד שבין שניהם, יחסר את העומק, הרגישות וחזון התרבות שאליו הוא אמור להגיע.
מכאן מגיע הפסול שבדיון הגלוי על ההנאה המינית, מתוך הוצאתה מתחום גילו המקור, לסוג של הנאה מוחצנת. מכאן מגיע הפסול שבהבאת ילדים למשפחות חד הוריות, מתוך היותה הופעת יצירה שאינה פרי של תשוקה. ומכאן גם מגיעה ההתנגדות לגיוס נשים לצבא, מתוך טשטוש הזהות המינית הנשית בצבא. כי הזהות הנשית היא הנשאית המרכזית של חוויית התשוקה הגופנית בין בני הזוג וממילא סוכן החיברות והתרבות המרכזיים של האדם והלאום. לא בכדי תולה היהדות את מוצא הלאום של הוולד באישה, לא בכדי היא קובעת שפספוס הוולד את המעבר מן הרחם לפתח הנרתיק (בניתוח קיסרי), פוסל את הוולד מלהיות בכור ולא בכדי היא קובעת שהפונדקאית הנושאת את הוולד ברחמה היא האם ולא בעלת הביצית. לו היו הנשים מזהות את עוצמת משאב התשוקה ומרכזיותו, הן בבניין האישי והן בבניין הלאומי, לא היה עולה בדעתן לאבד משאב זה, לטובת "עשייה" גברית, שאינה מגיעה לקרסולי עומק מקור החיים שיש בכוחה של האישה להגיע.