למה
אינכם מפרסמים תוכנית מפורטת, באיזה אופן אתם מתכננים לנהל את המדינה על פי התורה?

שאלה זו מופנית באופן טבעי, אלינו הרוצים להוביל מהלך בה תפיסת התורה מהווה אלטרנטיבה
לשלטון הקיים. אולם תשובתנו ברורה.

את הטעות הזאת אנחנו לא עומדים לעשות!

לא זאת
העת להצגת תוכנית מפורטת, כי לא בתוכניות כאלה ואחרות נעוץ החידוש ביוזמה של "ישראל
ייעודית".
החידוש העצום במהלך ההתפקדות הזה ל"ישראל ייעודית", הוא בהצבת יעדי התורה כנקודת המוצא
להתנהלותה של מדינת ישראל, ואין זה משנה באיזה אופן יחליט הציבור לאמצה ולממשה.

אין
מה להשוות בין אותה התוכנית ואותם הפרטים כשהתורה שייכת לציבורים סקטוריאליים בלבד
במדינת ישראל, לבין אם היא נקבעת כאלטרנטיבה להנהגת מדינת ישראל על ידי הציבור כולו.

כל
מה שהתקבל ויתקבל בעתיד מנקודת המוצא הסקטוריאלית, אינו מן התורה.

כל זאת משום שמדינת ישראל
כישות ריבונית, דואגת לכל המיעוטים הנמצאים בתוכה:
הנוצרים מקבלים תמיכה לבניין
כנסיות מן המדינה, הדתיים – בית כנסת, והמתנחלים – יישובים, כפי שלהבדיל גם הקהילה
ההומולאסבית מקבלת תמיכה מן המדינה להקמת מועדונים.
אין בתמיכות הללו בכדי לבטא את
צביונה ודרכה של מדינת ישראל.

מסיבה
זו קל היה כל כך לעקור את יישובי גוש קטיף. היכולת לעקור יותר משלושים שנות
התיישבות ומסירות נפש, בשבוע אחד, מלמדת אותנו כי התיישבות זו הייתה חסרת שורשים.
לא את אמונתם של מתיישביה היא הייתה חסרה, אלא שכל בניינה על ידי אושיות המדינה,
לא מתוך אמונת התורה וחזונה נעשה, אלא מתוך תפיסה פרגמאטית ביטחונית.
כל מבנה
הנבנה ביהודה ושומרון, אינו מחייב את מדינת ישראל לעתידו!

מסיבה
זו, כל תוכנית שיציגו יוזמי "ישראל ייעודית", תהיה נגועה באותה
סקטוריאליות ממנה אנו רוצים לפרוץ. תוכנית שהיא דעתם הפרטית בלבד.

הצעד
הראשון והמהותי אותו אנו נצרכים לצעוד, ולמענו קמה התפקדות "ישראל
ייעודית", היא להעביר את המסר הברור, כי התורה ויעדיה כבר אינם נחלת ציבורים מסוימים
בלבד במדינת ישראל, אלא היא מעמידה את עצמה לבחירה כגורם הקובע את התנהלות המדינה
ודרכה. אל תוך המכנה המשותף הזה אנו רוצים לכנוס כמה שיותר מתפקדים, כמה שיותר
אזרחים. אין זה משנה האם בתוך ההתפקדות הענקית
הזו תהיה קבוצה שתרצה להוביל את התורה יותר מצד "בין אדם לחברו" שמופיע
בה וקבוצה שנייה דווקא את המגמות הקשורות יותר להתיישבות.

המכנה המשותף אליו אנו
רוצים להגיע הוא כי כולם יציגו את עמדתם בתוך תנועה ומפלגה המובילה את התורה
ותכניה כבסיס להתנהלותה של מדינת ישראל, עד לרמה של הצגת מועמד מטעמה לראשות
הממשלה.
את המבנה הפרטני יש להכריע אך ורק מתוך מצב ההובלה הזה, כי רק כך, כל מה
שנחליט יהיה בעל שורשים עמוקים מכוח
קיומה של התורה
ולא ממתת המדינה אל מיעוטיה.

אין
ספק כי שינוי בסיסי זה בנקודת המוצא לכל תוכנית שלא תהיה, גם תביא לשינויים
תוכניים שלא ניתן לצפות אותם כיום כשנקודת המבט שלנו עוד לא חצתה את קו הגבול אל
ההובלה. צרכים שנראים חשובים כל כך במבנה הסקטוריאלי של התורה, יש ויאבדו את
חשיבותם מנקודת המוצא המובילה את מדינת ישראל. אף האחריות המתלווה לאלו הרואים
עצמם מובילים את מדינת ישראל, אמורה ליצור סנכרון, שדרוג ואיזונים שאנו לא יכולים
לצפות כיום. גם מחלוקות רבות בתוך הציבור הדתי הלאומי ואף בין הציבור החרדי לזה
הכללי, ייפתרו כאשר נחצה את קו הסקטוריאליות אל מגמת ההובלה. רוב רובם של המחלוקות
הללו, נובעות מן הדעות המנוגדות בשאלת היחס הנכון אל הגוף השולט כיום במדינת
ישראל, האם לראותו כגוף עוין, האם לרצותו, האם להתנהל במקביל לו, או אולי להיות
שותף מלא עימו.

כל השאלות הללו מתפוגגות כאשר הגוף השלטוני עצמו מוליך את חזון
מדינת ישראל מכוח תכניה של התורה. אנו אמורים להיות הגוף הזה!

על
כן, את קביעת הדרך ברמה הפרטנית יש להתחיל אך ורק לאחר צבירת המסה הקריטית של
המתפקדים, כשחזון ההובלה של התורה יקבל את הממשות הראויה כמפלגה. גם אז, דברים
יתפתחו וישתנו עם התפתחות מגמה זו והרחבת התומכים בה. ככל שהנגיעה בשלטון תקרב
להיות בהישג יד, תהיה התמונה ברורה יותר ויותר ומערכת האיזונים שבין הקיים כיום
לבין הרצוי מצד התפיסה התורתית את המציאות, תהיה שקולה וראויה.

לנו
לא נותר אם כן בשלב הראשון, אלא לבצע את המהלך הקטן אך האדיר והקריטי כל כך לעת
הזאת – להתפקד !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.