"וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה".
הפרשה פותחת בהתגלות ה' לאברהם ("וירא אליו") ולפתע לכאורה עוזב אברהם הכל וניגש לאורחים.
1) אף פעם לא הבנתי – האם באמת מה שבאה התורה ללמד אותנו זה כיצד להתנהג יפה עם אורחים?
האם זה באמת יותר חשוב מהשכינה?! (!!!)
כמו כן, אם זה כ"כ חשוב להכינס אורחים, מדוע לא סוגרת התורה את העניין בפסוק אחד שמצווה אותנו להכניס אורחים?
ועוד לגבי הכנסת אורחים, בהנחה שזה עניין של נימוס, למה אנחנו צריכים ללמוד את זה מסיפורי התורה? הרי דרך "ארץ קדמה לתורה" ובגלל זה חובה עלינו ללמוד נימוסים והליכות לבד (בדיוק כמו שהגויים יכולים להיות מנומסים לא פחות מאיתנו…)
2) תמיד תהיתי לגבי המו"מ לכאורה שמנהל אברהם עם הקב"ה על סדום.
מדוע הוא מפסיק להתמקח על מספר הצדיקים בעיר לפני שהקב"ה מראה סימני כעס על העניין או לפני שאומר לו על בקשותיו לא?
השאלה מתחזקת כאשר התורה אומרת בפירוש שרק כשאברהם גמר לדבר הקב"ה הלך.
ועוד, מה העניין הגדול בלהציל עיר שלמה בגלל מיעוט של צדיקים? (פשוט מצילים את הצדיקים ו/או מעבירים אותם עיר…)
את הרשעים יש להעניש בכל מקרה.
אשמח להבהרות בעניין ו/או לשאלות נוספות….
* שוב יש להדגיש כי מטרת השאלות הינם לשם לימוד תורה ולא לשם פקפוק או זלזול ח"ו.
שאלות נוספות ותשובות בצורה מובנת ומבוקרת ניתן למצוא בתכנים הנוספים הנמצאים באתר, בשיעורים הקוליים ובמאמרים.