לכאורה דיני
ירושות של התורה הם די דומים לחוקי הירושה של המדינה. אדם נפטר והקרובים לו ביותר,
כלומר קרובי המשפחה, חולקים בנכסים. כך היה אפשר לומר, אלא שישנם ריבוי של הלכות
בדיני הנחלות ובפרק שמיני בבבא בתרא שמצריכים אותנו לתת הסברים יותר עמוקים לדיני
נחלות. נביא מספר דוגמאות שישר "תוקעות" אותנו ומאלצות אותנו להתבונן
מחדש במטרת הנחלות ודרכה.

1.

בדיני הנחלות של
התורה בנים קודמים לבנות תמיד. לא משנה באיזה שלב מדובר תמיד הזכרים קודמים:

 

רמב"ם הלכות נחלות
פרק א הלכה א-ב

א.סדר נחלות כך היא,
מי שמת יירשוהו בניו והם קודמין לכל, והזכרים קודמין לנקבות.

ב.בכל מקום אין
לנקבה עם הזכר ירושה

קשה לומר שהתורה
היא מכירה פחות בערכה של האישה, גם כנראה שהסברים של הסטוריה של יתקבלו כגון: שפעם
האישה היתה בבית ולא עובדת ולכן לא אמורה לעסוק בסחורה או בעבודה חקלאית וכו', כי
אז מה נגיד היום? האם משפחה עם בן אחד ושמונה בנות הבן היה מקבל את כל הנכסים של
אביו? האם האבא יותר אוהב את הבנים? קשה לומר.

2.

דין נוסף:
"משפחת אב אינה קרויה משפחה" (עיין בהמשך המאמר פרק ד' נדון בזה).
כתוצאה מהלכה הזאת אמא לא יורשת את ילדיה:

שולחן ערוך חושן משפט
סימן רעו סעיף ד:

משפחת האם אינה
קרויה משפחה
, שאין האם יורשת את בנה ולא את בתה.

המשנה למלך פוסק
כך גם אם אין צד של האבא:

המשנה למלך הלכות
נחלות פרק א' הלכה ו'
:

"ואפילו
במקום דליכא יורש מצד האב
כגון שתוקי אי נמי גר שנשא ישראלית והוליד בן דליכא יורש מצד האב
אפילו הכי אין האם יורשת אלא הנכסים הרי הם הפקר…"

האם היום אדם יכול
לומר על אמא שלו שהיא לא חלק מהמשפחה שלו? כך יוצא אם נתרגם את החוק ההלכתי הזה
לשפה פשוטה. ויש לזה גם השלכה ממונית.

3.

דין נוסף- ירושת
בני זוג:

על פי החוק האזרחי
היורשים במדריגה הראשונה הם בני הזוג זו את זה. מכל הבחינות ברור שזה הזכאות
הראשונה בנכסים של הנפטר. על פי התורה אישה לא יורשת את בעלה כלל, ולגבי הבעל
שיורש את אשתו (עיין בהמשך פרק ג') זה מחלוקת אם זה מדרבנן או מדאורייתא:

 

רמב"ם הלכות נחלות
פרק א הלכה ח:

האשה אינה יורשת בעלה
כלל
והבעל יורש את כל נכסי אשתו מדברי סופרים והוא קודם לכל בירושתה אע"פ
שהיא אסורה עליו, כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ואע"פ שהיא קטנה
ואע"פ שהבעל חרש הוא יורש את אשתו.

השגת הראב"ד: האשה אינה יורשת וכו' עד הוא
יורש את אשתו. א"א איני מודה בזה משמעתא בתרייתא דמי שמת ושאר הראיות המראות הפך
זה אין להם עמידה עכ"ל.

מהרמב"ם קשה-
איך אין קשר בין בני הזוג? ומהראב"ד קשה- איך היחס יכול להיות חד צדדי?

4.

דין נוסף שלא
היינו מעלים על דעתנו לומר- פי שנים לבכור:

 

רמב"ם הלכות נחלות
פרק ב הלכה א:

הבכור נוטל פי שנים
בנכסי אביו שנאמר לתת לו פי שנים, כיצד הניח חמשה בנים ואחד מהן בכור הבכור נוטל שליש
הממון וכל אחד מהארבעה פשוטים נוטל שתות, הניח תשעה בנים הרי (האחד) הבכור נוטל חמישית
וכל אחד מן השמונה פשוטים נוטל עשירית וכן על החלוקה הזאת חולקין לעולם.

ההגדרה של בכור זה
דווקא שנולד מהרחם:

 

רמב"ם הלכות נחלות
פרק ב הלכה יא:

יוצא דופן והבא אחריו
שניהן אינן בכורים, הראשון לפי שלא נולד ונאמר וילדו לו בנים והשני שהרי קדמו
אחר.

מדוע הבכור מקבל
פי שנים ? האם הוא יותר טוב? האם בכלל ניתן לזהות בכור בין האחים? מה שונה בו? במה
עדיפותו?

5.

הגדרה נוספת- אי
ההתחשבות בדורות גם לעתיד וגם להווה (עיין בהמשך פרק ב' לגבי ירושה בקבר):

 

שולחן ערוך חושן משפט
סימן רעו סעיף א

סדר נחלות כך: מי שמת,
בנו יורשו. לא נמצא (לו) בן, רואים אם יש לבן זרע, בין זכר בין נקבה עד סוף כל הדורות,
עומד במקומו ויורש הכל… לא נמצא לה זרע, תחזור הירושה לאביו של מת.
ואם אין אביו קיים… לא נמצא לו אחות ולא זרע ממנה, תחזור הירושה לאבי אביו של
מת
. …חוזרת לאבי אבי אביו של מת. ואם אינו חי, מורישו לזרעו שהם אחי אבי
אביו של מת או לזרעם עד סוף כל הדורות… ועל זה הדרך נחלה ממשמשת למעלה
עד ראובן.

אנחנו רואים
שהמתים יורשים. אנחנו גם רואים שזרע עד סוף הדורות קודם כאילו הוא במקום ראש
משפחתו (בן של מת) לכן נין של מישהו יכול לקדום לבתו (אף על פי שהבת חיה וכדי
להגיע לנכד צריך לעבור דרך מישהו מת!).

זה נקרא
"ירושה בקבר":

תוספות קח.
ד"ה "ואחין מן האב":

…על ידי משמוש דאם
היה האב קיים היה יורש ועכשיו שאינו קיים הרי הוא יורש בקבר להנחיל לבנו שהוא (אחי
אביו) של מת ומשמוש שמעינן מדתנן בסמוך בני אחות שמנחילה בקבר נכסי אחיה לבנה…

6.

ענין נוסף: אי
היכולת להחליט לעצמך לאן אתה רוצה שהכסף שלך ילך אחרי המוות:

רמב"ם הלכות נחלות
פרק ו הלכה א

אין אדם יכול להוריש
למי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור הירושה מן היורש אע"פ שזה ממון הוא, לפי שנאמר
בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט לומר שחוקה זו לא נשתנה ואין התנאי מועיל
בה, בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע בין על פה בין בכתב אינו מועיל.

7.

הגדרת הנחלות
כ"דין":

 

רמב"ם הלכות סנהדרין
פרק ג הלכה ה:

הנחלות כדינין שנאמר
בהן לחוקת משפט, לפיכך אין מפילין נחלות בלילה.

 

רשב"ם קיג:

דתניא כו' – כלומר
דהכי נמי אשכחן בברייתא אחריתי דמשוי להו לכל נחלות דין, דסד"א חילוק נחלות
הרי הוא כחלוקת שותפין בעלמא ולא חשיב דין קמ"ל…

 

מכל הדוגמאות האלה
נראה שצריך עיון יותר מעמיק בהסבר הירושות. קשה כבר לומר שמדובר סתם על מעבר של
כסף. כמובן שצריך כל דבר מתוך ההקשר והסוגיות ומהדיונים בגמרא, בראשונים ובהלכה.
בסיכום זה אנחנו ננסה לתת מענה חלקי לכמה מהדינים הנזכרים למעלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *