הרב שמעון אור – ראש תנועה לתורה מנהיגה ומקים הגרעין התורני "יובלים" קרית יובל ירושלים.
משנתו
מאישיות נפעלת לאישיות פועלת
דרכו הציבורית
הנתיב התורני/פוליטי
מחיבוריו
הרב שמעון אור יליד 1965 נשוי + 8, נולד בבני ברק.
למד בבית ספר "מעלות" בעיר מגוריו.
בוגר מדרשית נועם פרדס חנה.
את שרותו הצבאי (1983-1986) עשה ב"גולני".
לאחר שרותו, נכנס ללימוד אינטנסיבי בישיבת "מרכז הרב" ו"עטרת כוהנים".
לאחר כשלש עשרה שנות למוד, עלה לרמת הגולן להשתתף בהקמת בית המדרש בגרעין התורני החברתי במקום.
בשנת 2000 ייסד את תנועה לתורה מנהיגה.
בשנת 2004 הקימה תנועה לתורה מנהיגה את הגרעין החברתי ואת בית המדרש שלה בקרית יובל ירושלים, שם גם גר הרב שמעון עם משפחתו.
במשך שנות לימודיו בישיבה, התוודע הרב שמעון אור להפרש העצום הקיים בין תכני התורה בסברותיה והלכותיה, לבין האמיתות המוסריות, החברתיות והקיומיות, עליהן מבוססים החיים שלנו כיום. בלימודו התורני ארוך השנים הגיע למסקנה כי הפרש זה נובע מקיום שינויים תודעתיים ותכונתיים פיזיים, בין העולם עת ששרתה בו שכינה, לבין זה כיום (להרחבה: "לקחת אחריות על עולם של ענקים").
על איזו רמת חיים מדובר ובאיזה אופן היא משתקפת בפרשיות התורה, סוגיותיה והלכותיה?
הרב שמעון מצייר את המהלך הבא.
מעורבות האלוהי בחיים הקדומים של עם ישראל, יצרה העצמה עצומה של כל מערכות החיים. העצמה זו הביאה ליכולות כמעט בלתי מוגבלות של האדם ליצור חיים, ואף הביאה להאנשה של מערכות הדומם הצומח והחי, הרבה מעבר לגבולות החיים אותם אנו פוגשים כיום. הפיזיות לא הייתה, אך ורק כלי ואמצעי למימוש מחשבתו החופשית של האדם, אלא מציאות אישיותית דינאמית מצד עצמה (להרחבה: כבידת החומר – מקור החיים בחזון התורה) . בעקבות השימוש המעוות בהעצמת חיים זו על ידי האדם, נגנז ממד חיים זה מתוכֵנו ("חורבן"). תוך כדי היעלמותו, בדמדומי חיים עצומים אלו, הזדרזו חכמי התורה להעבירם אל הכתב, גם כתיאורי מציאות, אולם בעיקר כדרכי והוראות חיים, ציוויים וחוקים, התואמים את מצב החיים הזה ההולך ונגנז. הם גם טרחו לקבע את גדרי החיים האלו לפרטיהם על ידי כתיבתם של דרכי התובנה והמשא ומתן התואמים לאותו עולם (בגמרא). כל זאת מתוך ביטחונם, שכשיוכשר הזמן בעתיד הרחוק, לעורר מחדש את אותם חיים שקפאו, או אז יהוו כתובים אלו כלי עזר הכרחיים לשחזורו. למען אותו עתיד וכחיבור לאותו עתיד, קבעו חכמים לדורות שלמים, לחשוב ולפעול עד לרמות הפרטניות והאינטימיות ביותר, בדרך התנהלות השייכת למעשה למציאות שהקישור אליה הוא אך ורק בתחושות עמומות ברמה של "הציבי לך ציונים"[1]. באופן מפתיע די היה בקישור עמום זה בכדי לשמר רמת קיום כמעט אבסולוטית של דרכי אותו עולם, שהפך מאינטואיטיבי ל"ציוויי", מה שמלמד עד כמה עוצמתי היה אותו עולם בהיותו חי
מתוך מסקנה זו, נוקט הרב שמעון בקו אקטיביסטי בלימוד התורה, שאינו מסתפק בלימוד פרטיה וגדריה של התורה לשם קיום ציווייה, אלא רואה בה אמצעי להשבתה של מציאות זו שנגנזה מאיתנו מעת הגלות. מטרת העל של הלומד, הוא לזהות את ההפרשים הללו שבין תובנת התורה לבין תובנת המציאות כיום, להגדיר את מבנה המציאות שתכני התורה מובילים בפרטיהם השונים ומתוך כך לפעול לעוררות של אותן עוצמות חיים.
– אם עד עתה היינו מורגלים בשימוש בדקדוק וביכולת הירידה לפרטים בעיקר לשם דרישת המעשה וקיום הדין, הרי עתה הדקדוק ויכולת הירידה לפרטים מטרתם להיות כלים לחשיפת כללי המציאות הקיומית העומדת מאחרי התכנים.
– אם התורה התגלתה למולנו עד עתה כגורם מֵצווה, שהמתבטל אליה והלומד אותה אמור לקבל מכוחה השראה וההאצלה רוחניים, הרי הנגיעה בתשתיות הקיומיות העומדות מאחרי התכנים, מלמדת, כי התורה הינה כלי להנעת כוחות ויכולות חיים, מפוטנציאל למימוש.
שינויים אלו אמורים ליצור אף התפתחות במבנה האישיותי של לומדי התורה. מאישיות מתבטלת המצפה מתוך התבטלותה, עיסוקה בתורה וקיום החיובים שבה ל"אור חוזר" מן התורה אליה, לאישיות אקטיביסטית, המושכת מן התורה את כוחותיה אליה ומעצימה את עצמה עד כדי מסוגלוּת לפעול מכוחה את מטרותיה של התורה.
התפתחות אדירה זו במבנה אישיות הלומד, משליכה ישירות גם על רמת האחריות המצופה מן הניגשים לתורה, הנגזרת ישירות מאופן הנגישות לתכנים. לא עוד ציפייה מאור התורה החוזר לממש עצמו, בעוד האדם הוא חלק נפעל בתהליך, אלא העוסק בתכנים, מתוך קנייתו את היכולות הטמונות בהם, הוא האחראי למימושם כמציאות. הוא האחראי להפוך את עולם החוקים וה"דת" להיות מערכת חיים זורמת. את תפקידו של לומד התורה מגדיר הרב שמעון כ"אוֹמן" שתפקידו ליצור חיים בעזרת הכלים שהוא אמור לרכוש בעת לימודו ולא רק כבעל מרוּת לקיים את מצוותיה של התורה ולהמתין לגאולתה (להרחבה נוספת: "שדי אספקלריא המאירה בבשר") .
דרכו הציבורית, מהווה שיקוף נאמן למשנתו.
תפיסתו המוצהרת של הרב שמעון היא כי מדינת ישראל לא הייתה וגם לא תוכל להיות לעולם "מדינת הלכה", המושתתת על בסיס ציות לחוקים ודת. כיוון שהבחירה החופשית היא הגורם המרכזי, בהקמתה ובהתנהלותה. על כן הדרך היחידה הרלוונטית למימוש התורה במדינת ישראל היא, בשחזור אותו עולם שמופיע בתורה, מרמת "כתוב" ומהוראתו כ"דת", חזרה לרמה של מציאות חיה.
מתוך כך נוקט הרב שמעון בעמדה ברורה כבר לאורך יותר מעשרים שנה, כי המהלך הציוני מכוחה הוקמה מדינת ישראל, אינו מסוגל ואינו אמור להוביל את שלבי ההתפתחות של מדינת ישראל כמדינה המבוססת על התורה ברמתה כתרבות חיה, כיוון שהמדובר הוא בתהליך שהוא בבחינת הולדת מציאות חדשה. לא ניתן לבוא בטענות למנהיגי מדינת ישראל שכבר כמעט שלושים שנה נסוגים מן הסטאטוס קוו הציוני, כיוון שהם אינם יכולים ולא אמורים לממש מציאות שאין להם נגיעה אליה. את עיקרי תפיסה זו הוציא הרב שמעון כמאמר שכותרתו "מגאולה לגאולה" עוד בשלב הסכם אוסלו, ולאחר מכן כחוברת בתקופת שלטונו הראשון של נתניהו והסכם חברון.
על פי דרכו של הרב שמעון, מנהיגות שתרצה לממש מהלך זה, חייבת להיות – א) מודעת הן להפרש והן לזיקה, שבין תודעת החיים והתכנים המובאים בתורה, לאלו הקיימים כיום. ב) בעלת יכולת הפשטה והדמיה, להנפיש את המסרים המופיעים בכתוב, מכתב, דיבור וציווי, לתמונת חיים תלת ממדית מגוונת. ג) בעלת יכולת לממשם.
כיוון שהמדובר הוא במצב מורכב, בו מצד אחד תבנית המציאות עליה מושתתים דיני התורה, מופיעה רק בקצותיה ועל כן אינה יכולה להצדיק מימוש עשייה גורף על פי דרכה, אולם מצד שני ברור כי עולם זה לעולם לא יתממש אם לא תיווצר תזוזה לכיוונו, מציבה דרכו של הרב שמעון שני נתיבי פעולה מקבילים.
מאמץ לתרגום תכני התורה וחוקיה לתרבות, תוך הפצת האידיאולוגיה הזו בקרב לומדי התורה והציבור הרחב.
הנתיב הפוליטי
א. חתירה לשלטון, מתוך לקיחת אחריות על המצב הקיים החסר.
ב. נקיטה באסטרטגיה מדודה, מתוך מודעות להפרש שבין תודעת המציאות בה נמצאת מדינת ישראל ולמעשה העולם כולו, לבין זו המופיעה בתורה.
עד לעת האחרונה, לא הצליח הרב שמעון להביא את תפיסתו לידי השפעה פוליטית. זו ממשיכה באותו הקו הנקוט על ידה בלא הצלחה משנות השמונים – המשך ניסיונות חיזוק הקו הציוני המסורתי, הקו הימני בפוליטיקה הישראלית.
עתה סבור הרב שמעון, שבשלו התנאים, הן בזמן והן ביכולת התרגום הבהירה יותר של ה"דת" ל"תרבות", והוא מציג את מועמדותו לראשות הבית היהודי, כחלק מתהליך מימוש חזון זה.
"התשוקה לחיים"
"מגאולה לגאולה"
"חזרה אל ארץ אבודה"
"עצמאות ישראל מכוח זמן אייר"
"הגולן – המקור לאקטיביזם האלוהי של האדם"
[1] כדברי רש"י על פרשת "והיה אם שמוע".
"…וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ – אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך ציונים (דברים י"א, י"ז – כ' ורש"י ד"ה ושמתם את דברי).