שייכות זבולון לכרמל ולימה של יפו:
בראשית רבה פרשה ר"ב סעיף ה' (בעניין "גוי וקהל גויים יהיה ממך"): "…ר' יוחנן מייתי לה מהכא: עמים הר יקראו, שם יזבחו זבחי צדק, משיעשו בניך כעמים להרו של זבולון, שם יזבחו זבחי איסור במות אין כתיב כאן, אלא זבחי צדק. צדקה אני עושה עמהם ומקבל את קורבנם".
ילקוט שמעוני (על ברכת משה): "…דבר אחר, שפע ימים ינקו, זו ימה של יפו שגנוז לצדיקים לעתיד לבא. מניין אתה אומר שכל ספינות שאבדו בים הגדול וצרורות של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה, שהים הגדול מקיאן לימה של יפו שגנוז לצדיקים לעולם הבא, תלמוד לומר: כי שפע ימים ינקו".
אם כן, אנו רואים, שאע"פ שימה של יפו הוא בשטח שבטו של דן, והר הכרמל הוא בשטח שבט אשר, בכל אופן מתיחסת ברכתו של זבולון כלפי מקומות אלו. אלא על פי הסברנו את כוחו של זבולון ועניין שיכותו להרים ולגבעות ולימים והנהרות, מובן שהתיחסותו לים יפו ולהר הכרמל אינו יחס של נחלה, אלא יחוס מצד כוח פעולתו.
כפי שאמרנו, שיכותו של זבולון להרים היא בכך שיש לו את היכולת להופיע ולגלות את האלוקי העליון שבמציאות, כפי שההר הוא נקודת ציון להופעת ההשגחה האלוקית בעולם. אם כן באותו כיוון יש להבין ששיכותו של זבולון דווקא להר הכרמל, היא מצד דרך פעולתו המצליחה להופיע תוצאה המקבילה בערכיותה לאופי הופעת הכרמל.
כפי שהסברנו, הר הכרמל הוא נקודת ציון של השגת שבט אשר, המופיע מציאות טבעית המותאמת להופעת האלוקות השמימית בה (כפי שראינו בעניין השמן). כלומר אשר הוא כלי טבעי שמותאם להופעה אלוקית בו, אולם עצם ההופעה האלוקית השמימית מצד עצמה, אינה קימת באופיו. רמת בחינת ה"כלי", היא גם זאת שמתגלת מכוחו של זבולון (אם כי במישור שונה, שהרי זבולון "מגיר" כוחות שלא שיכים לכתחילה לישראל). כפי שבארנו, זבולון מצליח להופיע ולגלות את הרוחני והאלוקי שבאותם מציאויות גויות שמבחינת הופעתם הרגילה אין בהם את הבחינה הזאת. אופן פעולה כזה למעשה מעלה אותם לרמת כלי טבעי שיש בו את היכולת להופיע אלוקות דרכו. אולם ברור שאין פעולתו מופיעה את הכוח האלוקי השמימי עצמו במציאות, שהרי פעולתו היא על הכוחות הגויים עצמם, שהם כוחות טבעיים ארציים בלבד. על כן, ככוח טבעי גם לאחר ש"יועלו" צדדי האלוקות העליונה הקימים בו בפנימיותו, הוא יכול להופיע רק ככלי טבעי המתאים להופעה האלוקית השמימית.
בחינה זו מקבילה אם כן לבחינתו של אשר המופיעה בהר הכרמל. אלא שיש לחזור ולהדגיש ששבט אשר מופיע את כוח הטבעיות הזאת עצמה, ואילו אצל זבולון קיים רק כוח הפעולה המביא להופעת הכלי הטבעי הזה (הוא כוחו ה"מסחרי" הדומיננטי אצל זבולון, והמיחד אותו יותר משיכותו לנחלתו). לכן ברור שהר הכרמל לא מזוהה כמקום נחלתו של זבולון, אלא כזיהוי איפיון כוח פעולתו. על כן מכונה הר הכרמל "הרו" של זבולון, (ולא כנחלתו) שהוא ציון לעצם יצירת כוח ההשגחה הזה למציאות.
על פי הבנת כוח פעולתו של זבולון גם ברור מדוע המדרש משליך את עבודת אליהו בהר הכרמל על ברכתו של זבולון במילים: "ושם יזבחו זבחי צדק" (שהרי אין סיבה ליחס את מעשה אליהו לברכתו של זבולון רק כיון שההר עליו הוא עושה את מעשהו מתיחס לזבולון). זאת כיון שאליהו באמת מופיע בסופו של דבר בפעולתו על הר הכרמל את כוח השגחת אשר, אולם דרך הפעולה שהוא נוקט לשם כך מקבילה לדרך הפעולה המיחדת את זבולון בכך שהוא מגלה את הבחינה האלוקית העליונה הקשורה למערכת הטבעית ולכוח ההצמחה והפריון שבה, כשהתוצאת פעולתו השמימית (בהקרבת הבמה בכרמל) מביאה להכרה מחודשת של ישראל בכוח הטבעיות והשפע הארצי כמופיע אלוקות (ולא ככוח עצמאי). אופן פעולתו זאת של אליהו והתוצאה אליה הוא מגיע מקבילים למעשה לדרך פעולתו של זבולון, שגם הוא בכוח רוחניותו העליונה מופיע את האלוקי שבכוח טבעיותם של הגויים והופך אותם להיות גם הם כלים להופעת האלוקי דרכם. אולם יש להדגיש שזבולון פועל על הכוחות הגויים החיצוניים לישראל, כשאליהו רק משיך לאלוקות מחדש, כוחות טבע ששיכים בטבעם לאלוקות (אלא שעבודת הבעל הצריכה להופיע מחדש את השיכות הזאת).
גם לגבי שיכותו של זבולון לימה של יפו, יש להבין באופן דומה. כפי שבארנו, יחסו של זבולון לימים ולנהרות הוא כבסיס הפעולה שעליו הוא "מפעיל" את כוחו. כפי שבארנו הים היא ביטוי למציאות שבה הכוחות הטבעיים נמצאים במצב מכונס ובלתי מוצא אל הפועל, כשבמציאות הזאת מתבטא כוח זבולון ביחודיותו, מתוך יכולתו להופיע גם במצב הזה את האלוקות העליונה הטמונה בהם, ובכך להוציאם לפועל. המקום שבו קימים כוחות טבעיים במצב זה באופן הבולט ביותר הוא בימה של יפו, הים שבו גנוזים כל האוצרות האבודים שבים לצדיקים לעתיד לבא. אותו ים בו ראה יונה את שבילי ים סוף (כפי שנראה בהמשך בעניין יונה על דבריו: "סוף חבוש לראשי).
כפי שבארנו (בעניין שבט דן), כוח קרקעית הים (מול שטח נחלתו של דן) הוא ביטוי לכוח הטבעיות בעלת הערכיות האלוקית העליונה (שכוחה הופיעה בגלוי בקריעת ים סוף), שכדרכה היא מכוסה בים המבטא את אי יציאתה אל הפועל. על רמת המציאות הזאת יש בכוח זבולון לפעול ולגלות את "אוצרות הים הגדולים" שקימים בו (כפי שבאמת יונה היוצא מזבולון, מצליח לזהות בהיותו במעי הדגה).
אולם גם פה יש להבאיר שכוח הטבעיות הפנימית של המציאות, כפי שהופיע בים סוף, הוא ביטוי של כוח בנימין ויהודה (כפי שנבאר בהמשך). על כן דווקא הם המעורבים הראשיים בהופעת השגחת ים סוף. לעומת זאת זבולון עצמו נמצא במישור המציאות הטבעית הרגילה, אלא שלו יש את הכוח להופיע ולגלות את הנקודה הרוחנית הנסתרת שבמציאויות הטבעיות העלומות ביותר. על כן הוא זה שיכול לזהות את שבילי ים סוף ואת כל האוצרות הטמונים בים. אולם הוא עצמו אינו מבטא את עצם מישור הטבעיות הזה.
אם כן, גם פה אנו רואים שזבולון מתיחס גם לים רק מצד כוח פעולתו בים ולא מצד שיכותו לעצם קרקעית הים עצמה. על כן, גם בנחלתו אין הוא מתיחס כלפי ים זה.
הערה: כפי שבארנו, כוח השפעת קרקעית הים דווקא באזור נחלת שבט דן, הוא זה הגורם לכך "שכל הספינות שאבדו בים וצרורות של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכו', הים הגדול מקיאן לימה של יפו". יש להבין שהאוניות השטות בים הגדול וצריכות להגיע ליבשה, מבטאות משמעות של כוחות הצריכים להגיע לישום ולהוצאה לפועל, שזהו עניין ההגעה ליבשה שבה הם יכולים לפעול ולהתפתח. לעומת זאת, המציאות על הים, היא מציאות של צימצום הכוחות כוחיה הכלואה בכלוב (כפי שראינו בנח בתיבה). אם כן, טביעת האוניה בים מהוה מצב של חוסר יכולת הכוחות הטבעיים שבאותה אוניה להופיע ולהוציא עצמם לפועל במציאות הטבעית היבשתית, ממילא הם חוזרים למצבם בכוח, המכונס. במצב כזה האפשרות היחידה שבה הם כן יכולים להופיע את כוחם, קיים רק ברובד מציאות טבעית ארצית עליונה יותר. ברמת הופעה כזאת יש את היכולת "לפרוץ" גם בכוחות עלומים אלו את "סגירותם", ולהופיע את האלוקי שבהם. רובד מציאות זה מופיע בקרקעית הים, המהוה את רובד המציאות הטבעית במימד העליון יותר שיתגלה רק לעתיד לבא. על כן, כל האוצרות המבטאים את כל הכוחות שאין המציאות הרגילה מסוגלת להופיע ולהוציא את כוחם לפועל, באים ומתכנסים דווקא בימה של יפו.כוח זבולון הוא הכוח המסוגל לזהות ולהופיע את המשמעות האלוקית שבהם.