נפתלי וזבולון במלחמת סיסרא:
על פי הבנה זאת ובהקשר לכך שתערומת זאת של זבולון מופיעה בגמרא בעניין מעורבות זבולון ונפתלי במלחמת סיסרא, ניתן להבין את התרעמות זבולון ו"חרוף נפשו למות”, מול יתרונו של נפתלי משום "דנפתלי על מרומי שדה".
נראה שכוחו של נפתלי הנמצא על מרומי שדה (הר תבור כפי פרוש רש"י במקום), מבליט את בעיתו של זבולון, הגורמת לו בעמידתו מול סיסרא להגיע עד כדי מצב של חרוף נפש, מכיון שלו אין את השיכות להשגחת "מרומי השדה" של נפתלי.
כפי שהסברנו, נפתלי כוחו הוא בטבעיותו שדרך הופעתה היא רוחנית שמימית. אופן השגחה זה, מוגדר כ"מרומי שדה" (שדה מרומם), כלומר מישור הטבעיות (השדה) הוא הדומיננטי בהופעתו, אולם דרך תיפקודו הוא רוחני, כלומר "מורם". הדגשה זאת בכוח השגחתו של נפתלי באה כיון שהמוסג "הר", הוא ביטוי להופעת ההשגחה האלוקית העליונה במציאות הארצית התחתונה, כשעניין הופעת הכוח האלוקי העליון מלמעלה הוא הצד הדומננטי בו. אולם כיון שבמלחמת סיסרא הדגש ביכולת הניצחון של נפתלי על סיסרא היה בהיות כוח האלוקות השמימית מופיע במישור הארציות הטבעית הנמוכה, מדגיש הכתוב את הבסיס הטבעי של הופעתו "הררית" של נפתלי, זאת ע"י כינוי הר תבור "מרומי שדה".
לעומת זאת זבולון, אין לו כל בסיס עצמי של כוח טבעיות, אלא כל יחודו הוא בכוח ההרריות שבו (כפי אמירתו: "לי נתת הרים וגבעות"), כלומר כוחו הוא ברובד הרוחני השמימי, ביכולתו להופיע את האלוקות העליונה באותם מציאויות טבעיות שבהם הוא "נפגש". אם כן, בהתמודדות מול סיסרא שכוח ההופעה הרוחנית שבו, היא שהייתה השולטת על מציאותם הטבעית של ישראל (בעזרת קולו), לנפתלי ישנו יתרון ויכולת הכרעה עליו, כיון שבאותו מישור שסיסרא אינו שיך – מישור הטבעיות הארצית הנמוכה, יש לו את הכוחות המקבילים לכוח סיסרא, מכוח היות דרך הופעת טבעיותו בערכיות שמימית עליונה (מהירותו כאילה). על כן, יכול נפתלי להכריע בקרב ע"י פגיעה בסיסרא באותם הצדדים החלשים שבו.
לעומת זאת זבולון, מבטא כוח המקביל לכאורה לכוח סיסרא, בהיותו שיך לרובד הרוחני העליון, המתיחס כלפי המציאות הארצית, כפי שגם סיסרא מתיחס בכוחו הרוחני (כוח הקול), כלפי המציאות הארצית. במישור זה מתגלה העימות ביניהם כשיחסו של זבולון כלפי רובד הטבעיות הארצית הוא יחס של פיתוח והוצאה לפועל של הצדדים האלוקים העליונים שבמציאות, כשלעומת זאת אצל סיסרא מופיע יחס של שיעבוד כוחות הארציות כלפי כוח הקול (כפי שמביא רש"י על: "והוא לחץ את ישראל" – בגידופין). אולם בניגוד לנפתלי כיון שהוא אינו שיך לרובד המציאות הטבעית הארצית עצמה, אין בו את יכולת ההכרעה שישנה לנפתלי, יכולת "המנצלת" את חולשת סיסרא ברובד המציאות הזה. אי יכולת הכרעה זאת נגרמת לזבולון בהיותו שיך רק להרים וגבעות ולימים והנהרות ולא לשדות ולכרמים ולארצות, והיא המצריכה אותו להגיע עד כדי "חרוף נפש" מול סיסרא. כנגד חולשה זאת שמציג זבולון, עונה לו ה' : "כולן צריכין לך"