"ותקרא שמו זבולון":
בראשית ל' כ': "ותאמר לאה זבדני אלוקים אותי זבד טוב, הפעם יזבלני אישי, כי ילדתי לו שישה בנים. ותקרא שמו זבולון". רש"י ד"ה יזבלני: "לשון בית זבול…בית מדור, מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי, שיש לי בנים כנגד כל נשיו".
אם כן, לאה רואה בהולדת זבולון ביטוי להופעת כוח בה, היכול להוות בית מדור ליעקב, כתחליף לבית המדור שהיה ליעקב עד עתה אצל רחל.
הופעת הוה אמינא כזאת אצל לאה, אומרת למעשה שלאה מצליחה בהולדת זבולון ליצור בית המתדמה בתכונותיו לאופי ביתה של רחל, (שהרי בלא כך, אין סיבה ליעקב להעביר את עיקר דירתו ללאה, שהרי כפי שכבר בארנו, התקשרות יעקב בעקרו לרחל, נבעה מהעיקריות שהוא ראה בחלות האלוקות דווקא במציאות הטבעית הגשמית, שרחל היא המאפינת את הפן הזה. ממילא סיבות חיצוניות לא יועילו לשנות את דרכו) כך גם באותו כיוון ניתן להבין שקורה במציאות, מתוך המהלך שמביא ליציאת לאה לקראת יעקב, במעשה מכירת הדודאים לרחל תמורת משכבה.
יש להבין שמשמעות מכירה זאת, משייכת את משכב רחל כלפי לאה, אם כל היחודיות והמאפינים המיחדים את רחל, כשמכוח המכירה הזאת והשפעתה על לאה, היא מסוגלת לצאת לקראת יעקב ולהכניס את ה"חמוריות" החיצונית אליה לאוהל, מסוגלות אותה היא מורישה לזבולון. אולם ברור שכוח טבעיות זה של רחל בלאה, לא יתבטא כפי שהוא אצל רחל, שהרי ללאה יש את אופיה העצמי הרוחני השמימי שגם הוא משפיע את השפעתו. אולם מצד שני אנו רואים מדברי לאה "עתה יזבלני אישי”, שהיא בכל אופן מצליחה לבטא משמעות של "בית" המקביל באופיו לאופי ה"בית" של רחל, כלומר בית שבו פן המציאות החומרית החיצונית הוא הדומננטי (דמיון המביא לציפית לאה שמדורו של יעקב יהיה מעתה עימה). על כן יש להבין שלאה למרות השפעת כוחה הרוחני העצמי מצליחה "לשמר" את אופי כוח ה"ביתיות הטבעית" אותה היא "מקבלת" מרחל. נראה שאת ה"עבודה" הזאת היא עושה ע"י כך שאת כוחה הרוחני היא מפעילה בדרך הגורמת לחיזוק וסיוע להופעת כוח הטבעיות בתוכה, ע"י הפעלת כוחה הרוחני מחוץ לאוהל, כלפי המציאות הטבעית הגויית.
מציאות טבעית זאת, לא מופיעה מטבעה קשר לאלוקות המיחדת את ישראל, אולם לאה בכוח האלוקות העליונה שבה, מצליחה להופיע ולגלות את פנימיותו של כוח הטבעיות החיצוני הזה, ובכך להכניסו לאוהל וליצור בפעולה זאת מציאות טבעית נוספת חדשה המתאימה להופיע אלוקות ברמת ישראל. יכולת הופעת טבעיות זאת באוהלה של לאה, אפשרית רק מכוח שיוך כוחה של רחל אליה, הגורם לחיזוק צד ההופעה הטבעית הארצית שבה. אם כן חיזוק זה של כוח רחל בלאה, אינו מחליש את מעורבות כוח לאה עצמו בהופעת כוחה, אלא היא משתמשת בו במלא עוצמתו ע"מ "לגיר" את אותם כוחות טבעיים גויים להיות כלים טבעיים ישראליים.
תוספת מציאות זאת בלאה, אותם כוחות טבעיים שהיא מצרפת לאוהלה, (שמעתה גם הם מוכנים להופעת אלוקות דרכם), הם למעשה "בית המדור" שבתוכו יכול לחול מעתה כוח האלוקות שמופיע ביעקב.
מכוח יכולת זאת רואה לאה את עצמה גם כמתאימה להיות עיקר דירתו של יעקב.
אם כן, אנו רואים במשמעות השם שנותנת לאה לזבולון כ"בית מדור", הוא מקביל ליכולת אותה ראינו בזבולון להופיע כוחות טבעיים (כוח הגוים המגויר). כמו כן, גם המסקנה אותה הסקנו מתוך דברי דבורה לזבולון "מושך בשבט סופר", מצד יצרתו של הסופר אותיות שנועדו להיות הכלים להופעת האלוקי דרכם, מתאימה גם היא להגדרתו של זבולון כ"בית מדור", שהרי כל מהותו של הבית הוא להוות בסיס ומסגרת שבתוכה יגור האדם, כפי שכוח זבולון נועד להוות את ה"בית" שבתוכו יחול כוח יששכר, כפי שנראה בהמשך.
הערה: יש להדגיש שמצד התוצאה שמשיגה לאה בפעולתה, היא מופיעה כוח טבעי שיש בו רק התאמה להופעה האלוקית השמימית (היחודית לישראל) דרכו. רמת טבעיות זאת היא רמת השיפחות, כשאת הכוח הרוחני העליון שבה (שהוא ברמת ה"גבירה") היא "מנצלת" ע"מ ל"גיר" את אותם כוחות גויים עליהם היא פועלת.
לעומת זאת אצל רחל, עצם הופעת הטבעיות בה, היא אלוקית עליונה, מכוח השפעת לבן אליה (כפי שנראה בהמשך בעניין יוסף ובנימין). על כן, "גובה" טבעיות זה שמופיע מכוח רחל, הוא ברמה של "גבירה, ובלאה כפי שמתבטא בזבולון, הוא ברמה של "שפחה".