כוח התרת הספקות של אליהו הנביא:
בכורות כ"ד ע"א: "אר"י, ראה חזיר שכרוך אחר רחל, פטורה מן הבכורה ואסור באכילה עד יבא ויורה צדק לכם" (הושע י'). ומסביר רש"י במקום ד"ה עד יבא ויורה צדק לכם: "עד שיבא אליהו ויורה אם מותר ואם אסור".
לשון דומה של כוח התרת הספק מקיים באליהו אנו מוציאים גם בלשון: "יהא מונח עד שיבא אליהו". כך מובא בבבא מציאה דף כ' ע"א: "מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע טיבו, יהא מונח עד שיבא אליהו".
באופן נוסף מוזכרת מעורבות אליהו הנביא בהתרת הספקות בלשון "תיקו". דוגמא שימוש בלשון זאת אנו מוצאים בשבת ה' ע"א: "בעי ר' יוחנן, זרק חפץ ונעקר הוא ממקומו, וחזר וקבלו מהו?…תיקו". לשון זה של תיקו, מובא בשל"ה חלק תושבע"פ ובתוי"ט במסכת עדויות כנותריקון של תשבי יתרץ קושיות ובעיות.
נראה שיכולת זאת של התרת הספקות, גם היא תוצאה ישירה מהופעת האיזון בין הצד הטבעי ובין הצד הרוחני שמימי שבנו. יש להבין שהופעת ספיקות בעניני ההלכות, מבטאת חסרון ביכולתנו לרדת לסוף דעתה של התורה. חסרון זה נובע לרוב מקישור גדול מידי לעולם הארצי, הגורם לחסימת מחשבתנו בהתקשרותינו לעולם התורה העליון (באופן הפוך, גם שמימיות יתר של מחשבתנו תנתק אותנו יתר על המידה מן הארציות, ותגרום גם היא לאי יכולתנו לכוון לדעתה של תורה שנועדה במהותה לחול בעולמנו הארצי). לעומת זאת בגילוי אליהו, אנו נמצאים במצב מאוזן בין שני העולמות, ממילא במצב זה יש ביכולתנו להכריע באופן הנכון כפי דעת תורה. יכולת זאת הקימת בהופעת בחינתו של אליהו, מביאה לכך שבכל ספק בו לא מצליחה המשנה או הגמרא להגיע להכרעה, נשאר הדבר להכרעה לכשתופיע בחנתו של אליהו.