אליהו אצל האלמנה הצרפתית:
מלכים א' י"ז ח': "ויהי דבר ה' אליו לאמר: קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם, הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך".
נראה שלא לחינם נשלח אליהו דווקא לאישה אלמנה, שיושבת דווקא בצידון, כשהמאכל שממנו הוא ניזון שם מורכב דווקא מקמח ושמן.
ילקוט שמעוני על יונה פרק א': "…על ר"ל ודרש: יונה בן אמיתי מאשר היה…וכתיב קום לך צרפתה אשר לצידון וגו' הנה ציויתי אשה אלמנה לכלכלך, ותני רבי אליעזר, יונה בן אמיתי בן צרפית אלמנה היה…".
אם כן, אנו רואים שה' שולח את יונה לאלמנה משבט אשר שמגוריה הם בצידון, בקצה הצפוני של נחלת שבט אשר. גם המזון שבו הם מתקימים (כד הקמח וצפחת השמן) הוא מקביל לברכתו של אשר ע"י יעקב: "מאשר שמנה לחמו".
כפי שכבר ראינו בברכתו של אשר, השגחת ה' דרכו, קימת בתוך המציאות הטבעית באופי הקרוב ביותר לדרך המציאות הטבעית הרגילה. אופי השגחה זה הוא גם הגורם להיות בנות השבט הזה שיכות גם הם להופיע אותה דרכן באופן משמעותי יותר, מאשר שאר הנשים שבשבטים האחרים (כפי שהתבטא בסרח בת אשר ובבנותיו הנאות של אשר הנישאות לכוהנים גדולים ולמלכים).
אם כן, ניתן להבין ששליחת אליהו לאישה האלמנה דווקא, נועד ע"מ שיושפע מן ה"נשיות האשרית", ומן המקום שבו עוצמת כוח ההצמחה והפריון הוא הגבוה ביותר (בשטח צידון הנמצא גם הוא בתחום השגחת אשר), כשנסיון השפעה אלוקית זה על אליהו, מגיע עד רמת מזונו, שניתנת לו גם היא כפי ברכתו של ה' לאשר.
שלושת הענינים הללו (האישה המקום והאוכל), שאליהם מתקשר אליהו בבואו לאלמנה, נועדו אם כן לקרב אותו יותר לאופי השגחה זה, שיש בו צורך לתת את הדעת גם כלפי הצד המקבל, זאת לקראת פעולתו בהר הכרמל (שנועדה בסופה להחזיר את הגשם לישראל).