התאמת נחלת נפתלי לאופים (כפי שנלמד משירת דבורה):
הר תבור:
כפי שראינו בברכת יעקב את אופיה של בקעת גינוסר שקלה לבשל פרותיה, אופי חבל ארץ זה מקביל לתכונות אופיו של נפתלי.
בשירת דבורה ניתן לראות מקום נוסף מרכזי, שמין הפסוקים נראה שהוא מהוה בסיס הכוח להתגלות אופי ההשגחה של נפתלי והוא הר תבור.
שופטים ד' ו': "ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי ותאמר הלא ציוה ה' אלוהי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון, ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו…וירד ברק מהר תבור ועשרת אלפים איש אחריו, ויהם ה' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה לפי חרב לפני ברק…"
אם כן, אנו רואים שהר תבור מהוה את נקודת האיסוף ונקודת ההתחלה שממנו יורדים ברק וחילו לגבור על סיסרא, כשנחל קישון שנמצא בבקעה הוא שמבצע בפועל את הניצחון הזה (כפי שמפורט בשירת דבורה). אם נתבונן מבחינה גאוגרפית נראה שמקורות נחל קישון העליון מתחילים למעשה למרגלות התבור דרומית מערבית לו (כפי שמובא ב"דעת מקרא" על שופטים ד' ז' על הפסוק: ומשכתי עליך את סיסרא אל נחל קישון), כשראשי יובלי הקישון העליון הם בסביבות עפולה עילית – תל עדשים של ימינו, כשש או שבע ק"מ ממרגלות התבור (עיין מפה באותו מקום בע' נ"ה ב"דעת מקרא" על ספר שופטים).
לגבי נחל קישון עצמו כבר ראינו שגריפתו את חיל סיסרא לים, מהוה את הביטוי הטבעי להופעת כוח השגחת נפתלי, כשהחוקיות הרוחניית העליונה מהוה את דרך ההופעה והתפקוד של המציאות הטבעית החומרית. כך מתגלה מימד ה"מהירות" של העולם העליון בנחל קישון, בגריפת חיל סיסרא לים.
אם כן היות הר תבור מקור היציאה של ברק למלחמה והיות נחל קישון עצמו בקרבה למרגלותיו של הר תבור, נותנים להבין שהר תבור מהוה את מקור הכוח של נפתלי (על כן דווקא עליו נאספים ברק וחילו), כשממקור השפע הזה מתגלה השפע בפועל במימי נחל קישון.
יחס דומה ראינו בין הר החרמון ומקורות הירדן שיוצאים למרגלותיו.
גם אם נבחון את שמו של הר תבור וצורתו, נוכל לראות שהוא באמת מהוה את מקור השפע בדרך התואמת את השגחת נפתלי, כשמכוחו בסופו של דבר מקבלים מימי הקישון את כוח גריפתם.
כדי לעמוד על כך נבחון את המקורות העוסקיים בתבור:
ירמיה מ"ו י"ח: "חי אני נאם המלך ה' צבאות שמו, כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא". רש"י: "כי כאשר דבר אמת הוא שתבור קבוע בהרים, והר הכרמל על הים, כן באמת יבא הדבר הזה על מצרים."
מגילה כ"ט ע"א: "תניא ר"א הקפר אומר, עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל שנאמר: כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא. והלא דברים ק"ו, ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה, נקבעים בארץ ישראל, בתי כנסיות… עאכ"ו." רש"י ד"ה וככרמל בים יבא: "למדנו שעבר כרמל את הים, ואמתי היה, בשעת מתן תורה."
בראשית רבה פרשה צ"ט סעיף א': "…בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה בסיני, היו ההרים רצים ומתדינים אלו עם אלו, זה אומר עלי התורה ניתנת וזה אומר עלי התורה ניתנת. תבור בא מבית אלים וכרמל מאספמיא…"
אם כן אנחנו רואים מרש"י על ירמיה, שתבור קבוע בהרים, ולכאורה כלל לא מובן, שהרי אם נתבונן במפה של אזור התבור נראה שהתבור בולט בבדידותו כהר, כשכל האזור כולו הוא אזור מישורי?
אלא אם נתבונן על רש"י במגילה כ"ט ע"א נראה אין כונתו לומר שמיקומו הפיזי הוא בין ההרים. כך נראה מהתיחסות רש"י כלפי הר הכרמל על הפסוק: "…וככרמל בים יבואו: שלמדנו שעבר כרמל את הים".
אם כן, על פי אותו מישור התבוננות, יש להבין שכמו שחלק הפסוק על הכרמל מתכון לומר שהכרמל עבר את הים, כך גם לגבי הר תבור הכונה היא שהוא עבר ובא מבין להרים לקבלת התורה. ממילא מובן שבאמת מציאות התבור היא הר שקבוע בהרים, וזהו גם אופיו (כפי שנבאר בהמשך), אולם ביאתו לקבלת תורה קובעת אותו בארץ ישראל, כשהוא נקבע באזור שבט נפתלי ויששכר, דווקא במקום שכולו מישורי.
על פי ההבנה הזאת, יש להבין גם את דברי המדרש האומר שתבור בא מבית אלים, שזהו מקום בין הרים (כך באמת מובא באנציקלופדיה "אוצר ישראל" בערך "תבור").
ונראה שהיות התבור קבוע בהרים צריך ללמד על אופיו של ההר הזה (כך גם הדבר לגבי הכרמל הקבוע בים, כפי שנבאר בהמשך בעניין שבט גד), כשנתון שני שצריך ללמד על אופיו הוא, עצם העובדה שמקומו ה"חדש" נקבע דווקא באזור שכולו מישורי, כשהוא הבולט היחיד בהרריותו.
כיוון הבנה זה בעניין מקום התבור והכרמל למעשה יביא אותנו להבין שגם המדרש שמדבר על הגעת ההרים ממקומם למתן תורה וקביעתם מתוך כך בארץ ישראל, אין כונתו לספר על המעבר הפיזי של ההרים לארץ ישראל, אלא על מעבר ההשגחה שמבטאים ההרים האלו (בחינות הנלמדות מתוך המקומות מהם אותם הרים מגיעים), והופעתם בארץ ישראל. על פי כיוון זה גם סיפור המדרש על ויכוח ההרים על מי תנתן התורה, הוא בטוי לדרכי ההשגחה השונים שדרכם יכול היה ה' להתגלות במתן תורה.
אם כן נראה שהיות התבור נמצא במקורו בין ההרים, מלמד על כך שתוכן אופיו הוא בהרריותו (ואע"פ שישנם גם הרים אחרים, יש להבין שאמנם גם אצלם תהיה המשמעות הזאת קימת, אולם לא כדבר המיחד אותם).
על משמעות ה"הר" נוכל ללמוד מצורתו הפיזית. כפי שאנו רואים ההר מורם מעל פני השטח וקרוב יותר לשמים בצורה מחודדת מלמעלה, ומתרחבת כלפי מטה. כך נראה שהוא גם מבטא מן הבחינה הרוחנית, מצד אחד את המקום הקרוב יותר לשמימיות, כנקודה שדרכה יורד השפע האלוקי לעולם, כשמצד שני הוא גם המהוה את המציאות המקשרת בין העולם עליון לעולם הארציות שלמטה, שדרכו מתפשט השפע בארציות. איפיונו זה של ההר מתבטא במישור הפיזי בכך שההר מתרחב ככל שהוא יורד כלפי מטה.
ברור הוא שהמשמעות הזאת של ההר קימת בכל ההרים. כך ראינו בהר החרמון המהוה את מקור ירידת השפע לכל אזור עבר הירדן, מהצפון ועד הדרום, כשמקורות הירדן המושפעים מכוחו יורדים דרומה עד לים המלח וממלכת אדום. כך גם יש להבין גם את משמעות ירידת ה' להר סיני המהוה את נקודת ירידת השפע למציאות המידברית. אולם לכל הר יש את האופי והיחודיות שלו, כשאל יחודיות זאת גם מותאם האזור שעליו הוא "שולט".
אם כן, כשאנו אומרים שהתבור הוא בין ההרים, יש להבין שהוא נחשב להר בהא הידיעה, כשכל יחודיותו הוא בהרריותו. האופי הנגזר מכך לתבור הוא, שהוא במיוחד מבטא את היכולת הגדולה ביותר של הופעת האלוקות בעולם בצורה הגלויה והברורה ביותר, מצד הקישור לכוח ה"נותן", (כפי שבולט הדבר מן הבחינה הפיזית בגובעו של ההר המחודד כלפי מעלה). אולם מצד שני תוך הופעה הגמורה ביותר והשלמה ביותר במציאות הטבעית, (המתבטא במישור הפיזי בהתרחבות ההר בהגיעו למישור).
עובדת היות הר תבור בודד בכל המישוריות שנמצאת סביבו, מלמדת על כך שהשפע היורד דרך ההר הזה, הוא שפע המתאים להופעה הטבעית והחומרית המלאה ביותר, המתבטאת במישוריות ובפוריות הארץ ההיא שבה הוא נמצא.
נראה אם כן שאופי ההשגחה המתאים למציאות ה"כפולה" הזאת שהר תבור מבטא, הוא אופי ההשגחה שמתגלת בנפתלי, כשגם אצלו מצד אחד אופי ההתגלות של ההשגחה העוברת דרכו הוא ברובד המציאות הטבעית החומרית, ומצד שני דרך ההופעה היא בחוקיות רוחנית פנימית "זריזה", המבליטה את ביטויה הבהיר של האלוקות שמופיעה דרך השגחה זאת. (באופן דומה ראינו שדווקא נפתלי הוא הסובל ביותר משאבוד בצרים בהיותו מצד אחד קשור לכוח הארציות הטבעית ומצד שני מופיע בה דרכי הנהגה שמימיים עליונים). לעומת זאת בהשגחות האחרות שראינו, תמיד הייתה דומיננטיות רק כלפי צד אחד מהצדדים, כגון אצל דן, צד הטבעיות הוא המרכזי, כך שהצד הרוחני הפנימי מופיע כפי ערכי המציאות הטבעית. לחילופין אצל יהודה ראינו שהופעת הרוחניות הפנימית היא הדומננטית אצלו, עד כדי כך שבהופעתה במציאות הטבעית החומרית היא משפיעה על חוקיות הארציות עד כדי להפוך זדונות לזכויות.
אם כן יוצא שהר תבור באופיו הוא מרכזי כמקור של הופעת האלוקות המתאימה להופעה הטבעית והחומרית כפי שקימת בכל אזור שבטי נפתלי, זבולון, ויששכר, התאמה המקבילה להתאמתו של הר חרמון להיות כמקור השפע של אזור עבר הירדן, וכפי שנראה בהמשך על התאמתו של הר הכרמל לאזורו הוא.
על כן עולה ברק דווקא על הר התבור באספת העם למלחמה, כיון שמשם הוא יונק את הכוח שגובר בסופו של דבר על סיסרא. מקור הכוח הזה שבתבור, ממשיך ומתממש בסופו של דבר בפועל בנחל הקישון כששם מופיעה ההשגחה הזאת שבנפתלי בדרך התנהגות המים שגורפים את חיל סיסרא לים.