התאמת נחלת נפתלי לאופים על פי ברכת משה:


דברים ל"ג כ"ג: "ולנפתלי אמר, נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה', ים ודרום ירשה". רש"י ד"ה ים ודרום ירשה: "ים כנרת נפלה בחלקו, ונטל מלא חבל חרם בדרומה לפרוש חרמים ומכמורות" (ב"ק פ"א ע"ב).


אנו רואים שמציאות ים כנרת היא הביטוי לכוחו של נפתלי על פי ראית משה. אולם ההדגשה בברכת משה היא שפריסת החרמים והמכמורות היא לא מתוך הים עצמו, אלא מן היבשה, כשלשם כך הם יורשים ארץ גם בדרום הכינרת שכל שימושה נועד לשם הדיג הזה.


המסקנה אותה ניתן להסיק מכך היא, שבאמת כוח נפתלי הוא בארציות ולא בים, אלא שארציות זאת היא עצמה מושפעת מכוח ים הכינרת ומוגדרת על פיו (כשהדגים הנתפסים בה מבטאים את כוח הים עצמו, כפי שראינו בעניין נחל קישון שהפסד הים את המצרים התבטא בכך שהמצרים לא ניתנו למאכל הדגים, מה שמלמד שהדגים הם ביטוי לכוח הים עצמו).


כדי להבין מהו כוח הכינרת, נחזור ונתבונן על המקורות שכבר הבאנו כשהסברנו את האופי של עבר הירדן המזרחי:


ירושלמי כלאיים פרק ט' הלכה ג' (בסוף) (וכן בבראשית רבה צ"ח): "א"ר חייא ברייא, כל מי שהוא עולה להרי ישימון, ימצא כמין כברה בים טבריא, זו היא בורה של מרים".


בראשית רבה פרשה ד' סעיף ה': "…א"ר יונה, אל תתמה הדין ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערב ביה".


אם כן אנו רואים שאופי הכינרת הוא יחודי מכוח מציאות הכינרת עצמה, ולא מכוח מי הירדן שמגיעים אליה. זאת מוכוח מכך שאותם המים שמגיעים אליה ויוצאים לאחר מכן בדרומה להמשך הירדן, לא משנים את אופים בהמשך דרכם ממה שהיה בהם לפני שנכנסו לכינרת (כפי שמובא במדרש שמי הירדן עוברים בימה של טבריה ואינם מתערבים בו).


אולם ברור שדברי המדרש לא באים לומר שלכינרת יש מקור מים עצמאי ומי הירדן רק עוברים דרכה, שהרי ידוע שכל מי הכנרת מגיעים מזרימת הירדן, ומפלס הכנרת תלוי באופן בלעדי במים שזורמים ממקורות הירדן אליו. אלא נראה שכונת המדרש היא, שהמים המגיעים לכנרת מן הירדן, מושפעים אך ורק מכוח אגן הכנרת עצמו, ולא מאופי הירדן, כשהשפעה זאת היא מכוח המקום בו נמצאים המים. על כן המים כשהם ממשיכים מן הכנרת דרומה להמשך הירדן, הם חוזרים לבטא אך ורק את אופי הירדן, כשהשפעת הכינרת אליהם לא ממשיכה בהם.


על מקור הכוח הזה ניתן ללמוד מן המקור בירושלמי ה"מגלה" לנו שבארה של מרים טבוע בתוך ים כנרת.


משמעות עובדה זאת היא שלמימי הכנרת ישנו אופי שמושפע מאופי המים שקבלו ישראל במדבר מכוח בארה של מרים. כפי שאנו יודעים כל ההנהגה שהייתה במדבר ובכלל זה המים שניתנו ע"י הבאר והמן שירד לישראל, מהוים ביטוי להנהגה ה"מדברית" – הנהגה רוחנית עליונה שמימית, ולא הנהגה טבעית.


אם כן, מציאות בארה של מרים באגן הכנרת מבטא למעשה מצב שכל המציאות הטבעית של מי הכנרת יש בהם מהכוח האלוקי השמימי שהיה בזמן ההליכה במדבר, ואע"פ שהמים בכנרת הם טבעיים ולא ניסיים, יש להבין שיש בהם תכונות שמימיות מכוח אותה באר.


דרך השילוב הזאת של הבאר במי הכינרת כשהעיקר המופיע בה הם מי הכינרת הטבעיים כשהבאר היא מוסתרת בתוכם, מלמד אותנו שאותם מים הם בעלי תכונות טבעיות בעיקרן, כשבתוך אותה טבעיות משולב האיפיון השמימי. איפיון זה מתאים בדיוק לאופי נפתלי כפי שהסברנו עד כה – כוח טבעיות ארצי שלו עצמו יש תכונות שמימיות. את הביטוי לכך בחבלי ארצו ראינו במהירות פירות ארצו להתבשל (בבקעת גינוסר), כשאת אותם תכונות שמימיות אנו פוגשים גם בים כנרת הנמצא בשטחו.


(יש להדגיש שעובדת היות הארץ ברובה מושקת ממימי הכנרת האלו, מלמד שכוח השגחת נפתלי הוא הדומננטי ביותר בהופעת הארציות הטבעית הנמוכה).


הערה: גם פה בברכת נפתלי כשאנו מתבוננים על הדגשת יעקב מול הדגשת משה, אנו רואים שאע"פ ששניהם מדברים על אותה בחינת כוח, יעקב מדגיש את משמעותה מצד הישום במציאות הטבעית. על כן הוא מזכיר בדבריו דווקא את בקעת גנוסר הממהרת להבשיל פרותיה במהירות וכן את דרך נצחונם של ברק ודבורה על סיסרא. לעומת זאת משה איש האלוקים מדגיש בדבריו את מקור הכוח הרוחני של נפתלי, על כן הוא מזכיר את הכנרת ודרך קישור נפתלי אליו, וכן את זיקת הארץ כלפי כוח זה של הכינרת ("ים ודרום ירשה").


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *