בהמשך דברי יעקב, אנו רואים, ש"כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו", הוא תוצאה מ"גור אריה יהודה מטרף בני עלית". כך גם מסביר רש"י בד"ה מטרף: "ממה שחשדיתיך בטרוף טורף יוסף, חיה רעה אכלתהו, וזהו יהודה שנמשל לאריה." ד"ה בני עלית: "סלקת את עצמך ואמרת מה בצע…וכן בהריגת תמר שהודה צדקה ממני, לפיכך, כרע רבץ וכ"ו בימי שלמה, איש תחת גפנו וכ"ו. (מלכים א' ה' ה') על פי הקשר זה שבברכת יעקב, נראה להבין שאותה בחינה ביהודה שמופיעה את המציאות הפנימית העליונה האחדותית, למישור המציאות הטבעית החיצונית, (שזהו כוח ה"הודעה" שיש ביהודה.) היא המביאה לרביצה כארי על מקומו. שהרי רביצת הארי מבטאת שלטון כוחני על המקום בו הוא קיים, מתוך היותו רבוץ שם. כך גם הבחינה הרוחנית האחדותית, מתוך היותה קרובה יותר לכוח הצד הנותן המחיה את המציאות המקבלת, ממילא היא זאת שתהיה דומננטית וקובעת מבין שני הרבדים, דומיננטיות שמתבטאת בשליטת כוח יהודה, אולם ההדגשה המיוחדת אצל יהודה הוא בכך, ששלטונו על המציאות הארצית, היא לא מתוך שלטון "מרחף" מלמעלה, (כפי שזה אצל לוי, בהיותו מבטא את משמעות הכוח העליון שמן הצד ה"נותן") אלא מתוך חלותו ורביצתו בתוך המציאות הארצית. כך גם אנו רואים, שהדגשת הפסוקים היא על עצם היכולת של כוח יהודה, לרבוץ במציאות הפיזית הטבעית החיצונית. הדגשה זאת חשובה ביותר דווקא ליהודה כבן לאה, שהרי הכוח שהוא מגלה מצד היותו בן לאה, יש בו בחינה שנוגדת את השיכות למציאות הפיזית החיצונית. (כפי שראינו אצל ראובן, שמעון ולוי.) על כן אומר יעקב, שאותה הודעה שהודה יהודה על חשיבות המישור הטבעי הגשמי חיצוני, שהתבטאה בחזרתו מהרצון להרוג את יוסף, וכן בהודעתו על מעשה תמר, היא זאת שגורמת לו שבחינתו הפנימית, תצליח ל"הקבע" במציאות, כפי שהארי רובץ על מקומו בתוקף ובשלטון.
המשך ברכת יעקב: "כרע רבץ כארי".
תפריט