- התייחסות לנושא ההיזקי דרך גורמי ההיזק, חייב אותנו להבין שגורמי ההיזק מעורבים מהותית במציאות ההיזקית. משמעות הדבר היא שהמציאות ההיזקית היא בבסיסה מציאות כוחית חיובית ולא חיוב ממוני על בסיס מוסרי.
- פתיחת המשנה "ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער", אינה יכולה להיות מבוארת כנועדה לפרט את סוגי ההיזקים השונים, שהרי "רשימה" זו אינה מפרטת את הנצרך ואף משאירה אותנו בספק ביחס למשמעות ה"שור" וה"מבעה".
- גם המשך המשנה "לא הרי וכו', מרחיק מלהבין את המשנה כמפרטת את סוגי ההיזקים למיניהם, שהרי אין היא טורחת לבאר תוכנית מה מיחד את השור ביחס למבעה וכן להפך, וכן אין היא טורחת לבאר מהו חוזק האש ביחס לשור והמבעה ומהו חוזקו של הבור ביחס לשור, המבעה והאש.
- מהדגש השלב השני של המשנה "לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור" למדנו שלעומת שלב זה, בשלב הפתיחה דווקא הקשר שבין האבות הוא הבולט. על פי הבנה זו בואר מושג "ארבעה אבות נזיקין" כארבעה מחברים לנושא ההזקי. על פי הבנה זו ה"שור והבור והמבעה וההבער" הינם ביטוי של המושג ההיזקי הכללי.
- ע"מ לבאר מושג זה אנו נצרכים לבחון את מרכיביו (כשעל פי ביאורנו ירכיבו את המציאות ההיזקית כמציאות כוחית תוכנית):
- השור: על פי המבואר בברכת יוסף ה"שור" הוא ביטוי לעוצמת הכוח שבחיים. הגדרת עצם החיים כאב היזק משמעותה היא שעצם הפעלת מציאות חיים כלפי גורם כלשהו מביא למציאות היזקית, גם בלא שנתייחס למצב ההעדר שנוצר מתוך כך (שהרי ה"שור" בהגדרתו הוא מציאות חיים ולא היזק). היכולת להבין מגמה זו קיימת אם נבאר שעצם הפעלת כוח של חיים כלפי מציאות, יוצרת מצב של שליטה על המציאות כלפיה הופעל כוח זה.
- הבור: על פי המבואר ביוסף ובתהילים, אצירת הבור בתוכו, היא גם עצירת המציאות שבו. יכולת זו קיימת בבור בעצם גופו מכוח קביעותו. כיוון שבחינת השליטה ברמת ה"בור" היא גלויה יותר, קרובה יותר המגמה ההיזקית האנושית כשאנו מזהים כבר את ה"עצירה" המופיעה בבור ביחס למציאות שבו.
- המבעה: מושג זה מורכב מכמה מושגים יחדיו. א) פן אחד של מציאות זו מדגיש רמת העדר אך שאינה מוחלטת (לשון "אבעבועות") או רמת העדר שבולט בה שאינה לריק ועל כן מובאת בלשון חך (לשון "לחכה"). (על פי ישעיהו ס"ד א' ועל פי רש"י על ישעיהו ל' י"ג בהסברו של דונש על "נבעה בחומה"). ב) הפן השני מדגיש את בחינת הגילוי, וזאת במקביל למשמעות הבליטה או הבעבועות שהיא כבר במשמעות מסוימת של העדר (ישעיהו ל' י"ג). ג) הפן השלישי הוא מחבר בן מושג הגילוי והרצון (עובדיה א': "נבעו מצפניו", או מלשון התבקשו מצפוניו הוא התגלו מצפוניו). ד) הפן הרביעי הוא הרצון (ישעיהו כ"א י"ב אם תבעיון). מסקנה: המבעה אם כן משתף בלשונו רצון בעל אפיון גלוי כשגילוי זה מביא את הרצון להופיע כבעל משמעות העדר אם כי לא מוחלטת.
- להמשך החוברת הקש כאן.