מאמר זה, הינו חלק מתוכנית "כנפי האדמה - כלים להכרעה בסוגיות תורה ומדינה"

תוכנית רחבת היקף הנוגעת בכל סוגיות הליבה האזרחיות, המציעה כלים ייחודיים שאינם

קיימים כיום במערכת החשיבה האזרחית להתמודדות והכרעה בסוגיות המרכזיות בהן

מתחבטת החברה הישראלית וביניהן – מרכיבי הזהות היהודית במדינת ישראל, מעמד

האישה, הסכסוך הישראלי הערבי ועוד.

(לאתר התכנית בעברית ובאנגלית לחץ כאן)

 

חתימת נציגי ששת מעצמות העולם עם איראן על הסדרת פרויקט הגרעין שלה, מלמדת כי הפריטה על מיתרי סכנת ההשמדה אינה יכולה להשפיע לטווח הארוך. בני אדם בכלל ואומות בפרט, אינם יכולים ואינם רוצים לחיות את חייהם ב"מאזן אימה" תמידי.

 

שקיעתו של המערב

 

אולם לא רק רוויה מזעקות שבר אין סופיות אנחנו פוגשים כאן. שאיפת המערב להגיע להסכם ויהי מה, הינה עדות ברורה לתחילת קיצו של הקולוניאליזם והפטרוניזם המערביים על העולם המוסלמי. המערב מודה כיום, באי יכולתו לצפות ולשלוט בתרחישים המתחוללים במזרח התיכון שרובם ככולם קשורים ונובעים מפריחתו המחודשת של האסלאם. מה שהתחיל ממשיכת ידה של בריטניה ואחריה ארצות הברית מלהתערב פיזית באירועים החמורים בסוריה, נמשך ביתר שאת בפרשת הגרעין האיראני ומשדר סוף עידן שליטת המערב על העמים הערביים.

 

כאן נפתח פתח בלתי חוזר של חלון הזדמנויות.

 

התרחקותה של אמריקה ממעמד של מעצמה במזרח התיכון במודע או שלא במודע, ומיצוי מעמדה של מדינת ישראל כמייצגת את ה"עם הנרדף", פותחים פתח לשינוי מהותי בעמדת מדינת ישראל ומעמדה בתוך עמי המזרח התיכון, להציג אלטרנטיבה אמיתית לתרבות המערבית ששלטה עד כה באזור.

 

הזהות החיובית שבין התרבות הישראלית והערבית

 

מבט עמוק מלמד כי התרבות הישראלית שייכת בבסיסה לתרבות המזרח. תרבות זו, רואה בגופניות הנשית, ביסודות החומריים, בכלים ובמעשים הפיזיים כמחוללי תרבות ובעלי פוטנציאל לפריצת דרך קיומית מעבר לגבול יכולת הגעתו של האדם מכוח מחשבתו. חכמת האדם בתרבות המזרח, התבטאה ביכולתו להתחבר אל היסודות היקומיים הפיזיים, באותם תכונות שיש להם יתרון על האדם, להחיל עצמו בהם ולהצמיח עצמו דרכם אל מחוזות חדשים.

 

שיאה של תרבות זו בעם ישראל התקיימה בעת שבית המקדש היה קיים. אז, הגיע החיבור אל יסודות החומרים (זהב, כסף, נחושת, אבן וכו') ואל צורניות הכלים (מזבח, מנורה שולחן, כרובים וכו') לרמת ההזדהות המקסימאלית, עד ליכולת האדם להוליד עצמו מחדש דרכם, מכוח החלת עצמו בהם, בעושר תכונתם.

 

את היכולת המהותית הזו של התרבות היהודית לזהות בחומרי הקיום הפיזיים פתחי חיבור אל מקורות הקיום הבראשיתיים, חנקה תרבות המערב בד בבד עם החלשות כוח הפיזיות הזו מלהביע את עצמה. הנשיות הפכה להיות אובייקט ל"משיכה מינית", השימוש באמצעים פיזיים הפך לרמאות של קמעות והמעשים הפיזיים של המצוות הפכו לסוג של פולקלור עמים. כאלטרנטיבה, הציע המערב לנשים את אפיק התפקוד הזכרי  (שוויון) תוך הפקרתו של הגוף הנשי לשימוש מסחרי. במקום החיבור הקיומי אל החומר, המציא העולם המערבי את המדע בהופכו את היסודות הפיזיים לחומרי גלם שנועדו לפירוק והרכבה מחדש על ידי האדם לצרכיו האישיים.

 

התרבות הערבית שרדה את החורבן התרבותי הזה, אולם במחירים איומים. בהיותה תרבות אינטואיטיבית החווה את החיבור אל יסודות הקיום הפיזיים יותר בדרך ההתדבקות הישירה אל האדמה (אבן הכעבה) ופחות מתוך פיתוח פרטני מורכב של בנין, כלים ועבודה (מערכת העבודה בבית המקדש), היא המשיכה להתעקש על תרבותה ומנהגיה אף שהעולם כבר לא התנהל על פי כללי החיים שלה. חוסר האונים ואף הפחד מהשתלטות המערב עליה, הביא אותה אל דרך התנהלות עיקשת, אלימה ובלתי נתפסת בעולם שקודֵי ההתנהגות שלו הפכו להיות מערביים. אף שהנשיות הודרה ממקומה המקורי, העוצמתי הקיומי, בהתעקשותם על תרבות העבר שכבר לא הייתה בידם, לא הוו בני ערב לקבל את עיצובה המערבי החדש. בכך נצבעה תרבותם בצבע של פרימיטיביות עמוקה, כשהנשים בעולמם חסרות הן את כוחן המקורי שנשכח עם שקיעת תרבות המזרח והן את תחליף השוויון שהציע להן המערב

 

התרבות הישראלית, לעומת התרבות הערבית, התכופפה יותר אל המערב. דרכי התנהלותה השתנו והתרחקו מן המקור התרבותי שלה. את חוקיה היא חדלה לממש ברמה הלאומית כבר בדור שלאחר חורבן בית שני. אולם מאידך, רמת ההתפרטות הגדולה של תרבותה, שנשארה בכתובים במשא ומתן התלמודי ובפרטי הדינים, בתוספת כלי החשיבה המערביים, נותנים בידיה כלים אמינים לשחזור עולם תרבותי זה מחדש.

 

עם היכולת הזו אנחנו יכולים ליצור גשר מחודש עם העמים הערביים והאסלאם.

 

החזרת המזרח התיכון להוביל את תרבות העולם

 

את מרכז המאמץ הדיפלומטי והתרבותי שלנו, אנו צריכים להעביר אל הצד הערבי של המזרח התיכון. לא להיבהל מהתדמית הפרימיטיבית שלו כיום, לא לפחד שמשהו מן הפרימיטיביות הזו תדבק בנו (מדינת הלכה). יסודות הקיום הישראליים שהוטבעו בנו, מספיק חזקים בנו בכדי לנתב את עצמנו ואת המזרח התיכון שסביבנו לאפיק מחודש של יצירה, בדרך האמצע המתונה. בכך נוכל להפוך את המזרח התיכון להיות מחדש מקור התרבות וההובלה העולמיים ולא נגררת תרבותית למערכת התרבות האירופאית והאמריקאית הנמצאות שתיהן בשלבי שקיעה וכבר אינן יכולות לתת את המטרייה הפטרונית שאותה נתנו לעולם במאה השנים האחרונות.

 

 



כתוב תגובה

כל התגובות
טרם התקבלו תגובות