מה המשותף לפרשת הביכורים, פרשת ביעור המעשרות ומעמד הברכה והקללה בהר גריזים ועיבל?
מדוע בשלושתם הופך להיות מעמדם של ישראל מרכזי, בעוד של הכוהנים והלוויים, נלווה?
איך מתחבר הדבר לברכת "ארץ זבת חלב ודבש" המופיעה בשלושתם? מדוע מסרבים ישראל בתקופתו של ירמיהו לענות אמן על ברכה זו?
שאלות אלו יכוונו אותנו אל מצב מציאות לא רגיל שעוצמתו מצד אחד אדירה, ומאידך הפחד להיכנס אליו הוא עצום.




כתוב תגובה

כל התגובות
טרם התקבלו תגובות