אם משה דואג להסתיר את עוונות עם ישראל תחת שמות המקומות "בין פארן ובית תופל ולבן וחצרות ודי זהב", אז מדוע מיד בהמשך הוא חושף אותם לעין כול?
 אם בפתיחת דבריו של משה אנו פוגשים באופוריה עצומה – "בואו ורשו את הארץ", איך זה שמיד לאחר מכן מופיעה חולשה בניגון של איכה – "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם"?
 לימוד זה, יחשוף בפנינו את הגלי התקווה ועוצמות השבר המשמשות כאחד בתהליך מימוש השכינה בארץ.
 




כתוב תגובה

כל התגובות
טרם התקבלו תגובות