המתבונן על פרשת מכירת יוסף לא יכול שלא להזדעזע מן המהלך אותו רוקמים האחים על יוסף.

נכון, אותו אוהב יעקב מכל אחיו. נכון, הוא גם חולם חלומות של שלטון על אחיו. אולם מכאן ועד להצעה "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת" (בראשית לז, כ'), המרחק הוא עצום. גם "הצלתו" של יוסף בידי יהודה בהצעתו - מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ...לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" (שם כו-כז) אינה נשמעת עצה מנחמת. האם מכירה לעבד היא תגובה מידתית לחלומות ולהעדפה של אב?

התגובה החריפה כל כך של האחים מחייבת להבין שעל כפות המאזניים עומדת לא סתם עוינות, אלא שאלת חיים ומוות המביאה להכרח לגזור על יוסף מיתה.


על הקריטיות שמייחסים האחים לאפשרות שיוסף הוא שימלוך עליהם, נוכל ללמוד רק אם נבין היטב את כוחו של יוסף.

על כך נוכל ללמוד מברכתו של יעקב ליוסף -

"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר - בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו" (בראשית מ"ט, כ"ב ורש"י שם).


אין ספק שברכה שכזו מפי אחד מאבות האומה שאמורה להיות ברכה המייחדת את מהותו האלוהית של שבט יוסף, היא מוזרה ביותר. נתאר לנו אדם המגיע לרבו הגדול ביותר והלה מברך אותו שכל בנות גוש דן ירצו אחריו להסתכל ביופיו. האם ברכה הוא יראה בכך? התשובה היא ברור שלא! אדרבא, הוא יראה בכך זלזול ופחיתות כבוד. סיבת הדבר היא שהיופי אינו מהווה לגבינו אלא מציאות נלוות לאופיו ותכונותיו הפנימיים של האדם. הגדרת האדם מצד יופיו מהווה על כן לגבינו התייחסות לקליפה ולא לתוך. הבאת יופיו של יוסף והתבוננות בנות מצרים עליו כברכת השבט כולו, מחייבת אותנו להסיק שיופיו של יוסף, שכינה היא מופיעה. אם החזות החיצונית לנו היא קליפה, הרי אצל יוסף היא מופיעה מהות שלמה.


"אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם"
אפיון השכינה המיוחד הזה שביוסף הוא המביא לתיאור השכינה המופיעה בנחלתו של יוסף כ"אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם" (וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם - תהילים ע"ח, ס'). האפשרות להופעת שכינה באדם בצורתו הפיזית, הופכת אותו להיות מִתֽדָמֵה למִקֽדָש.

מכאן מתבררת היטב סיבת התנגדות האחים ליוסף.

האפשרות להופעת האין סוף במציאות חומר וצורה היא בלתי ניתנת לתפיסה בהיותה מנוגדת ביותר להבנת הגבולות שבחומר. אם ביחס לבית המקדש מתקבל הדבר (ביחס לחומרים המרכיבים אותו ובצורות הכלים), לא כך הדבר ביחס לאדם.

מתוך כך, הבעת מגמה שכזו על ידי יוסף ואף העצמתה מול האחים - "וְהוּא נַעַר - שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה (בראשית לז, ב'), מחשידה את יוסף בהגשמה ובהאנשת האלוהות וממילא בעבודה זרה של יוסף את עצמו.

מכאן ועד פסיקת דין מוות עליו הדרך היא קצרה.


ואנחנו?
הבנת הסיבה להתנגדות האחים ליוסף, מגלגלת אוטומאטית את הבעיה לפתחנו.

האם אנו כן מקבלים את החומר, הגוף והצורה כמופיעים שכינה בעצמותם?

האם אין אנו נוהגים לומר שהחומר והגוף הם אך "כלים" להופעתה של השכינה?

האם אין אנו נוהגים לומר שהקמת המדינה עם כל יכולותיה החומריות היא מגמה של "משיח בן יוסף", כשלאחריה אמורה להופיע משיחיות בן דוד שתכיל בתוך הכלי החומרי את ערכי התורה?
הרי הבנות אלו הן הן עמדתם של אחי יוסף! החומר והגוף הם "גולם", שנועד לשמש את המטרות הרוחניות הנעלות, אך הוא עצמו אינו אלא אמצעי - זהו בדיוק מעשה מכירתו של יוסף למצרים!

אז איך מצליחים לחזור ממכירה זו? איך מגיעים למצב בו המפעלים הפיזיים השונים יהוו את עצם  המהות ולא רק אמצעי למטרה?


התשובה היא, קודם כל לומדים את התורה ומנסים לשחזר את מבנה המציאות שאבדה.

לגבי מעשה, זה מצריך זהירות רבה, שהרי עד שאין שכינה שורה במעשה, התדבקות יתר בַמעשה תסכן אותנו בשעבוד לחומר מוגבל. אולם מצד שני אי נגיעה במפלס השכינה הזה עלול להשאיר אותנו לעד בעולם המחשבות, ואת החומר כעבד עולם בעולם ה"מֵיצָרִים". וזאת כמובן דבר שאנו איננו רוצים, שהרי גם אנו מתנגדים כמובן למכירת יוסף למצרים...!

למאמר המלא - לחץ כאן



כתוב תגובה

כל התגובות
1.
מדוע חשוב לעשות הכל למצוא הצדקה...
משה אהרון (12/17/2008)
בס"ד. הצדקת פסק דין מוות ליוסף, אפילו ב"קירוב", על בסיס גיבוש רעיוני של אשמה מוזרה ומאולצת, כאילו זה נכשל בניסיון ל"האלהת" עצמו. לא רק שאינה מתישבת עם הכתוב אלא שהיא הרסנית לאמת הכוללת של המקרא גם בהקשרים אחרים.[ למשל יש מי שילך עם זה עד הסוף ויאמר למשל את יוסף הכשיל האלוהים אך את ישו הצליח...] המגמה הזו להפוך אותם את השבטים, לדור דיעה צדיקים,נקיים מכל רבב, שהגם כשהם טועים מרה, צריך לעשות כל "פיתול" שבעולם למצוא לכך הכשר והצדקה. - הגיע זמנה לביטול. כל מי שהאמת יקרה לו ויש בליבו שביב מאותו היסוד ההולך ומתגבש של "ומלאה הארץ דעה את ה´, יודע גם יודע כי חובה להעיר , לשכנע ולצאת סוף סוף אף חוצץ ובאומץ. גם בפרשה הקודמת נמצאו רבנים שבדרושים רוויים בהמצאות "תלושות" ניסו להצדיק כך או אחרת את הנבלה של שמעון ולוי...[ראו גם "פרשת - דינה ב"צורה"] יש אינדיקציות רבות בכתוב שאינם מתישבות עם מגמת המאמר ויום אחד הם גם "ירצדו" מול עינינו.
2.
על "האתרוגיות" המצערת
משה אהרון (12/18/2008)
תאזרו "עוז" ותפרסמו גם "אמת, "מקוממת" של : "קוממיות". ויש "עוז" ,שסופו "שלום"
3.
למשה אהרון - די להחפיש
המדי (12/18/2008)
שלום לך , אתה מעלה פה טענה שהמאמר הנ"ל נוגד אינדיקציות רבות בכתוב שאינם מתישבות עם המאמר. אך אתה מסרב לפרט אותם, וחבל סתם לנגח בלי להביא דוגמא מפורטת. וחוץ מזה אנו צריכים להבין שאבותינו ובהם גם ראשי השבטים הובילו דרך וכיוון כל אחד בדרכו שלו, הם התשתית שאנו חיים עליה. אם הם לא היו ככה למה לנו ללמוד את זה? מה זה נותן לנו . נכון שחשוב שבלימוד שלנו אנו מחוייבים לשמור על המקורות כמו שהם ולהסביר אותם ולתת אמון בהסבר שלנו, ואל לנו לזלזל ח"ו בשום סיפור ולהאמין באופן שאנו מפרשים ומספרים את פני הדברים שהרבה התורה נתנה לנו כאנשים. משה אהרון ישמח אם תוכל להביא דוגמאות למה שאתה מעלה שהמאמר "לא רק שאינה מתישבת עם הכתוב אלא שהיא הרסנית לאמת הכוללת של המקרא גם בהקשרים אחרים" ואל תחפיש ותהרוס אמת כוללת...י בכבוד רב המדי
4.
להמדי -3 , בבקשה...
משה אהרון (12/18/2008)
האמן לך אחי. אינני מכפיש. ואין לי כל רווח אישי מכל עמלי זה. הכל מתוך אהבה עזה ,כנה וחרדה לגורל לעם הזה וכבודה של תורת ה´ ומתוך תובנה מסוימת כי לעולם , לעולם חיינו לא ישתנו ואם תרצה, משיח גם לא יבוא,אם לא נתחיל לזוז, לפחות לפתוח צוהר, לאורינטציה אלטרנטיבית אחרת אשר תכין אותנו ואת העת לקראת התהפוכות הנכספות. אם נמשיך לקדש אך את הישן לעולם לא נהיה ראויים ומוכנים לאותה תורה "חדשה" [גם לפי חז"ל] שהיא חלק אינטגראלי חשוב מהתקדמות בתהליך של גאולה . ראה תגובתי ב-2 ואולי תבין כי לעיתים אני נמנע מלפרט את ה"איפכא" לה אני טוען. משום שלעיתים ואולי בצדק ה"צנזור" מתעייף... אבל תורת ישראל כתורת אמת ,לא טייחה את הנבלה של שמעון ולוי בשכם ואף לא מחלה על בגידת האחים השבטים את יוסף ויש עוד ועוד . לפעמים כשנקודת המוצא הינה האמת הלזו במערומיה, לא רק שלא נגרע מהדמויות אלא לעיתים ההפך [ראה מקרה יהודה]....וגם בכך יש יסוד נעלה מפוספס... ושוב אני מצטער אם דבריי גורמים לעוגמת נפש .אבל אין לי ספק שבפרספקטיבה של זמן הכל עוד יראה אחרת
5.
המדי אומר: "להחפיש"באשר לא נתנו אלוקים לחטוא
משה אהרון (12/19/2008)
בס"ד. המערכת משיקוליה היא,לא מזדרזת לצרף את תגובתי אילך. ובינתיים כבר עלתה רשימתי : "השק שהשתכלל לאמתחת" באתר : "צורה". עיין בה שם תמצא אולי [אומנם אגבית] חלק מאותן "אינדיקציות", שאתה תובע ממני במפגיע. ו"בצדקה תכונני"
6.
למשה אהרון
אלמוני/ת (12/19/2008)
תסביר בצורה פשוטה יותר - מה אתה רוצה??? המאמר מתמודד עם האמת בצורה מלאה ולא מתחמק מאחריות. התורה ה"חדשה" שדיברת עליה - אסור שתהיה מנותקת מהתורה ה"ישנה" (זה מצחיק כי למדנו שתורה היא תורהת חיים, אין חדש ישן...) עם איזה נקודה בתפיסה התורנית של המאמר יש לך בעיה? (לא נראה שיש כאן משהו"מטוייח" או מטוטא מתחת לשולחן)
7.
לאלמוני - מה קשה להבין
משה אהרון (12/19/2008)
כבר בתגובה הראשונה הבעתי דעתי כי יחוס אשמה של ניסיון "האלאה הראוי לכאורה לגזר דין מוות שגוי. תקרא גם באתר צורה ה"שק שהשתכלל לאמתחת"
8.
הצעת כיוון
עקיבה (11/24/2013)
לפי מה שלמדתי גם משיח בן יוסף החומריות וגם ערכי התורה הרוחניות הם "כלים" להשראת השכינה שהרי כשם שה´ אינו גשמי גם אינו רוחני... ואם כך שניהם אינם המטרה אלא כלים שאמורים לסייע אחד לשני ולהכיל את האור ואחרי שלב זה יש מקום להזכיר שגם הכלי מורכב מאור פנימי ומקיף אולי זה יעזור למצוא פתח ... בכל אופן כיוון יפה ...