"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךּ" (בראשית י"ב, א')

אם היינו רוצים להתבונן על מהלכו של אברהם אל ארץ כנען - כמהלך הרואי מתוך הסכמתו ללכת למקום לא נודע מכוח ציווי ה', הרי צפויה לנו אכזבה גדולה. כבר בסוף פרשת נוח אנו למדים שתרח, אביו של אברהם הולך מכוח עצמו אל אותו המקום - "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ...וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (בראשית י"א, ל"א).

 

המדרש לעומת זאת, רואה בציווי הזה פריצת דרך חדשה - "למה אברהם אבינו דומה, לאחד שהיה מהלך ממקום למקום, וראה בירה דולקת, אמר שמא תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל הבירה" (פסיקתא זוטרתא תחילת פרשת לך לך).

 

ולכאורה, תמוה הדבר, האם אכן בכל הדורות עד לאברהם היה העולם בלא מנהיג? וכי לא ציווה ה' את האדם ואת נוח? וכי לא העניש את קין? ומאידך, מה מוסיף ציווי ה' לאברהם על מה שכבר עשה תרח בעצמו?

 

ללכת מכוח ציווי מן השמים

 

שאלות אלו מחייבות אותנו להבין שהחידוש שבדרך התנהלותו של אברהם היא בעיקר מצד גורם התנועה שלו. גורם התנועה של אברהם הוא הציווי האלוהי מן השמים.  כך מכנה אברהם את אלוהיו - "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי" (בראשית כ"ד, ז').

 

נשאלת אם כן השאלה, מה היה עד עתה? ומה מביא את הצורך לאופן הגילוי המחודש?

 

התשובה היא - האדמה. עד אברהם, הארץ היא זו שמביאה חיים לכל האנושות בהיותה אוצרת בתוכה את כוח האדם כצלם דמותו של האלוהים. כך האדם הראשון ("וַיִּקַּח יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"). כך קין ("וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה"), כך נוח ("וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם"), וכך גם דור הפלגה ("וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם...וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם").

שייכותו הטבעית של האדם לאדמה, מביאה לו עצמאות עד אין קץ. אך עצמאות זו היא גם המביאה לו את כישלונו. כישלונם של האדם הראשון, קין, נוח ודור הפלגה, הוא המחייב עזרה והדרכה ציוויית מן השמים, כיצד להופיע את החיים מן הארץ באופן הישר. ציווי ה' אל אברהם - "לֶךְ לְךָ" הוא נקודת המוצא של דרך חדשה זו.ּ

 

הטמנת כוח האדם - באדמה

נוח הינו האחרון שעוד מנסה להופיע את החיים ממקור החיים הבסיסי - האדמה. "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם" (בראשית ט', כ). בהיותו "איש האדמה" שייחסו לאדמה הוא ברמה של אישות (ראה השוואת רש"י במקום ל"איש נעמי"), הוא מושך מגן עדן זמורות גפן וייחורי תאנים (רש"י ד"ה ויטע כרם בראשית ט', כ'), ע"מ לאפשר את חזרת כוח גן העדן גם בעולם שלאחר המבול. אולם ניסיונו הזה נכשל. היין שאמור היה להביא אותו מתוך שכרות ("עד דלא ידע...") לגילוי שכינה בגוף הגלוי ובחוש בתוך אוהלו - "וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (בראשית ט', כ"א), בדימוי חלקי לאדם הראשון (ששכינה הופיע בו בגוף הגלוי בפרסיא - "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" - בראשית ב', כ"ה), מאפשר לכנען לנצל את חולשת השיכרות ולשלוט בכוחו זה של נוח - "וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו" - יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו (רש"י בראשית ט', כ"ב). מצב זה מאלץ את נוח למנוע את כוח החיים שמן האדמה (שבו הגוף, החומר והחוש הם המובילים את המגמה האלוהית) מלהוביל את האדם, להפכו למציאות טפלה לרוחו - "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית ט', כ"ה). רושם עוצמתו של נוח שיירש כנען שלא כהוגן, נשאר להופיע רק האדמה עצמה - אדמת ארץ כנען, כמציאות סגולית. 

 

ללכת בזהירות על רגבי חיים

לארץ זו מכוון ה' את אברהם בזהירות מרובה. גם אז, אף ששם ה' שמן השמים עליו, התהלכותו של אברהם בארץ אינה פשוטה. בהתהלכותו על האדמה, חש אברהם את כוחה האלוהי, אך במקביל, גם את הסכנה שהיא טומנת בחובה. בשכם הוא מזהה את כוח הר גריזים ועיבל ("עַד אֵלוֹן מוֹרֶה  - הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה" - בראשית י"ב ו'), אולם גם את הרס שכם ("עַד מְקוֹם שְׁכֶם - להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם"). בין בית אל והעי הוא מזהה שכינה ("וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק" - בראשית יב, ח'), אולם גם סכנה -  ("נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם" - רש"י שם). למרות ציוויו המפורש של ה' לאברהם - "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ" (בראשית יג, יז), מסתפק אברהם בישיבה בחברון ("וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן" - בראשית י"ג י"ח) ארץ טרשים שנועדה לקברות מתים (רש"י במדבר י"ג, כ"ב), שם סכנת פריצת האדם את גבולותיו, פחותה.

על מנת שאברהם ישלים את כיבוש הארץ ברגליו, חייב הקב"ה לאלצו לכך מכוח מחויבותו להציל את לוט מידי ארבעת המלכים. רק אז מגיע אברהם עד לדן שבצפון - "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו...וַיִּרְדֹּף עַד דָּן..." (בראשית י"ד, יד-טו)[1].

 

להמליך שוב את ה' בארץ דרך האדם

רק עתה, לאחר שעבר אברהם ברגליו את ארץ כנען מן הדרום ועד הצפון כששם ה' שמן השמים בעזרו, למרות כל החששות והקשיים העתידים לבוא, יכולה האנושות להמליך שוב את ה' בארץ דרך האדם עם פחות חשש - "וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ ...אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ - שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין (בראשית י"ד, יז).

 

 


[1] אף שם מזהה אברהם שוב את סכנת הכשל הטמונה במחוזות הצפוניים של הארץ והוא עוצר במקומו  - "שם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל" (רש"י שם).



כתוב תגובה

כל התגובות
1.
אחיי ! אורה של תורה בפשטותה
משה אהרון (11/6/2008)
בס"ד. ה"לך לך" ,משמעותו פשוטה. הפעם תלך אתה בעבור חזונך הגדול.הליכה שהיא אך שלך - של אב המון גויים וכו´ ולא אגב כל הליכה משנית אחרת, שמניעיה יכולים להיות אך טפלים לאותו החזון שאתה אברהם במרכזו. והנה בשלהי הפרשה הקודמת מתרחשת לכאורה אפיזודה מוזרה. תרח מקדים ולקח את אברהם "בהליכה אחרת" כלומר בעילה אחרת ודווקא לאותו המקום ארץ כנען. מה הניע את תרח למסע המוזר הזה ודווקא לאותה ארץ חפץ. בואו וראו נפלאותיו של הכתוב: הכתוב אומר : "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" ומיד מסמיך את יוזמתו של תרח לאמור : "ויקח תרח את אברהם בנו ואת לוט... ואת שרי כלתו..." לאמור משום שהיתה שרה עקרה באור כשדים ביקש תרח לשנות לה מקום ולשנות מזל וכבר אז ארץ כנען נודעה בסגולתה.... [כנען] ארץ שתפילותיה נענות]. זו הסיבה שגם נחור נותר במקומו באור כשדים.. תומרו וודאי, השערה משובבת. אך לא שהרי המשך הכתוב אומר את הדברים כמעט במפורש שהרי נאמר בהמשך: "ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען" . אם כן, הרי כבר ידענו שכולם יצאו יחדיו ומדוע שב ומדגיש הכתוב לאמור" "ויצאו אתם". אלא לומר לך, כי תרח ולוט יצאו כנילווים אתם, עם אברהם ושרי למענם ולתועלתםה כאמור. אבל מיד באה האכזבה או שמא מעשי אלוקים [שיתקיים יותר מאוחר "לך לך"]תרח ולוט מתיאשים ונתקעים בחרן פסה רוח החמלה והסולידריות. וכך במקום שלשרה יהא וולד בארץ כנען ארץ שבה התפילות נענות [כנען] הם אברהם ושרי נאלצים להסתפק ב"אימוץ" את הנפש אשר עשו בחרן. על רקע כל זה, אומר ה´ לאברהם ההליכה שלך לארץ כנען צריך לכתחילה שתהא אך "לך", בעבור חזונך הגדול -כאב המון גויים ולא בעבור כל עילה טפלה אחרת. עקרותה של שרי זו בעיה משנית שתיפתר במסגרת החזון הגדול . על כן לא יהי כדבר הזה שתבוא לארץ כנען מטעם זה , אלא במסגרת אותו מנדט היסטורי מכונןכאמור. ולכן "לך לך". והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
2.
ללא נושא
יהושע קליסקי (11/6/2008)
עבודה יפה ומענינת
3.
להתהלך בארץ
צפניה (11/9/2008)
בשביל להתהלך בארץ צריך מפה, מצפן נעליים טובות ואוכל. אם הולכים בלילה אז הכוכבים יכולים לעזור. איזה שמיים עוזרים לטיול הזה? מאין שהמלכים רצו להמליך את אברהם למלך? עוד צ´יזבאט מבית המדרש?
4.
צפניה , צ´יזבטים היו בפלמח סביב המדורה
איל (11/9/2008)
למה לזלזל? ככה אנחנו נראים , כמו ציזבט , מאוחדים כפי חוץ ע"י הכיפה שלראשנו ומפולגים לרסיסים בדיעותינו ואמונתנו. אם היה אפשרי להתפצל לתרי"ג זרמים ופלגים , כנראה היינו עושים את זה....
5.
מטרת הליכת תרח
שרון יעיש (11/16/2008)
אכן היו ע"פ "מעם לועז" 2 הליכות של תרח ואברהם וכל הליכה היא למטרה שונה מחברתה. בפרשת השבוע כתוב:"לך-לך מארצך וומולדתך מבית אביך אל הארץ אשר אראך" מפסוק זה ניתן ללמוד כי אברהם מצווה כאן לעזוב את ארצו/מולדתו/משפחתו לארץ אחרת. אך אם נעיין בפסוקים נראה כי כבר בפרשה שעברה תרח לוקח את משפחתו לארץ כנען כמו שכתוב:"ויקח תרח את בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שדרי כלתו אשר אברם בנו יצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען" (בראשית י"א,ל"א) מכאן רואים שכבר הלכו לארץ כנען אז מה פתאום הקב"ה מצווה שוב את אברהם?? על כך ישנם מספר תשובות. תשובה א´:כמו שרש"י אומר-אין מוקדם ומאוחר בתורה. תשובה ב´:הליכת אברם והליכת תרח אינה אותה הליכה מהסיבות הבאות. אברהם הלך ע"פ ציווי הקב"ה ואילו תרח הלך מאחת הסיבות הבאות: 1. משנה מקום משנה מזל אין לאברהם ילדים מקווה שעכשיו יהיו לו. 2. היה רעב בארץ והלך לארץ עשירה. 3. רצה ללכת עם בנו. ולכן כתוב שוב על הליכתו של אברם להדגיש לנו שהליכתו שונה מהליכת תרח