באופן מוזר גם "נצבים" וגם "וילך" הינם לשונות המופיעים באופן מיוחד ביחס שבין משה לבין דתן ואבירם.
חז"ל מלמדים אותנו שכל ניצבים וניצבים דתן ואבירם היו. וכן בפרשת קורח מנסה משה להפיס דעתם של דתן ואבירם והולך הוא אליהם – "וילך אל דתן ואבירם".
האם זהו מקרה?
התבוננות במקורות מלמדת על קיום איכותי של כוחם בעם ישראל בפרשיות ניצבים וילך.




כתוב תגובה

כל התגובות
טרם התקבלו תגובות