סגור חלון    |    שלח להדפסה

לך לך *- למה דווקא לוט?
מאת: יאיר משה פייגלין

בתחילת פרשת לך - לך אברם יוצא לארץ כנען. הכל טוב ויפה.
בין הפסוקים, כמעט בלי לשים לב, לוט מצטרף למסע.
השאלה היא, בעצם, למה?
אברם הולך בצו אלוקי, אבל לוט? מיהו? מה היא קירבתו לאברם?
וכמובן, מי בכלל צריך את לוט? 
 
במאמר, אגע בעדינות בנושא. 
 
 "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּולַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ... וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיֵּלֶךְ אתו לוט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה  בְּצֵאתו מֵחָרָן. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתוֹ וְאֶת לוט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן"    (בראשית י"ב, א-ה). 
 
אברם יוצא בשליחות אלוקית לארץ ישראל ולוט משתלב במסע זה בשני אופנים. ראשית, הוא הולך עם אברם. כלומר, יש פה הזדהות של לוט עם המסע שאברם יוצא אליו. שנית, אברם לוקח את לוט כמו שהוא לוקח את אשתו, את רכושו ו- (איך שלא מסתכלים על ה"נפש אשר עשו בחרן") את האנשים שסרים למרותו. במילים אחרות, אברם לוקח את לוט יחד עם שאר כוחותיו בעולם הזה. סימן שלוט הוא גם כזה, בעל יכולת להוביל בשטח את רצונותיו של אברם.  כדי להבין את דרך פעולתו של לוט ולהתחיל להגדיר אותו, אביא מדרש שמתייחס לאביו, הרן.
 
 "וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מולַדְתּו בְּאוּר כַּשְׂדִּים." 
 
רש"י ד"ה על פני תרח אביו: "בחיי אביו. ומדרש אגדה יש אומרים שעל ידי אביו מת, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח, אני משלו, ואם נמרוד נוצח, אני משלו. וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני. השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים"                     (בראשית י"א, כח). 
 
מה ההבדל בין אברם להרן?
מדוע "הקסם" עובד לאברם אך מפסיק לעבוד אצל הרן? האם הרן שכח את הלחש?
ברור שלא מדובר בקסם כזה או אחר אלא  בביטוי  של דרך עבודת ה' של אברם והרן וההשלכות של דרכיהם.
 מהי דרכו של אברם?
אברם מאמין שישנה מציאות אלוקית שמובילה את העולם בשמים ובארץ. מציאות זו היא כה מוחלטת ששווה לו אפילו להישרף ולמות תוך התבטלות לערך הזה. מתוך התבטלות מוחלטת זו, הערך הזה נהיה חלק ממנו והוא יונק מכוח חיים שמעבר לעולם הזה. צורת חיים זו מאפשרת המשך קיום לגופו גם בתוך כבשן האש.
אולם לדידו של הרן, עבודת ה' מתחילה בנקודה אחרת. הוא מאמין במציאות אלוקית שמובלת כאן [1] בארץ (כאשר מה שקורה בשמים - לא רלוונטי). ממילא הוא מתבטל רק בפני חוקי הארץ. זהו התנאי שמתנה הרן: אם אברם מוכיח שמדובר באלוקי הארץ - כלומר שהחוקיות האלוקית תשתלב או תשנה את חוקי הטבע העכשוויים - הוא יקבל זאת. וכך קורה. אך המחיר לכך הוא שכלפי הרן חוקי העולם הזה יובילו, וכאשר ייזרק הוא לכבשן האש, הוא פשוט יישרף כמו כל דבר אחר. 
אולם כאן המקום להדגיש שהרן נשרף על קידוש ה'. הליכתו אחרי אברם, לאחר שאברם מוכיח את מקומו של הקב"ה בעולם, היא מוחלטת. הוא מודע לתוצאות האפשריות של זריקתו לאש ומוכן לשלם (כמו בחיים האמיתיים) את המחיר המלא על כך. בלבד שיחיה אלוקות בעלת משמעות ריאלית בעולם שלנו. אם אנסה לאפיין את הרן במשפט אחד אומר שהוא חי חזק את העולם הנגלה ע"י יישום האלוקות באופן עכשווי לדרכי העולם הזה. 

אצל לוט רואים דברים שיוצאים מאותו "בית מדרש":

 "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ".רש"י ד"ה ויהי ריב: "לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים: נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש, ולוט בן אחיו יורשו ואין זה גזל, והכתוב אומר: והכנעני והפרזי אז ישב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין".                                                        (בראשית י"ג,ז). 

האם רועיו של לוט גזלנים קלאסיים או בעלי חזון של מימוש ההבטחה האלוקית?

 לוט רואה את ההבטחה האלוקית כי הארץ נתנה לאברם, וחי אותה באופן עכשווי מבלי להתחשב בתהליכים אחרים בעולם (לידתו העתידית של יצחק- יורש אברם ועצם העובדה שאברם עדיין לא זכה בארץ). הוא נוגע בערך הפנימי של הקשר בין אברם לארץ ישראל ופועל ויוצר אותו "כאן ועכשיו" בחייו המעשיים. כך יוצא שבמילון המושגים של לוט הוא יוצר ממשות להבטחה האלוקית כאשר אצל אברם המעשה הוא פשוט גזל. לוט, כאביו הרן, רוצה לראות איך החיים האלוקיים באופן פיזי ומעשי משתלבים בחוקיות הארצית[2]. 
 
אברם אומנם מזהה את הבעייתיות בדרך החיים הזו ומציע ללוט להיפרד מעליו, אך עדין הוא רואה את הזיקה הגדולה ביניהם ומציע ללוט שותפות בנחלת ארץ ישראל :
 
 "ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רועך כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה"
 
רש"י ד"ה אנשים אחים: "קרובים. ומדרש אגדה דומין בקלסתר פנים"[3]. (בראשית י"ג, ח-ט).
 
הדמיון בקלסתר פנים מבטא את המגמה הפנימית הזהה שביניהם, שהיא הובלת האלוקות ככוח ממשי בארץ. מכוח קירבה פנימית זו יש ללוט שייכות בנחלת ארץ ישראל.אברם אומר ללוט: "הלא כל הארץ לפניך", באיזה ארץ מדובר?
ברור שמדובר בארץ ישראל. אברם נותן ללוט אפשרות לבחור את חלקו בנחלת ארץ ישראל.
 ובברית בין הבתרים הקב"ה מבטיח לאברם:
 
 "לזרעך נתתי את-הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמני: ואת החתי ואת הפריזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי".
רש"י ד"ה את הקיני: "עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון והם קיני קניזי וקדמוני, עתידים להיות ירושה לעתיד..."                 (בראשית ט"ו,י"ח-כ"א).
 
עם ישראל לא יורש את כל העמים המובטחים לאברם. בני לוט, מואב ועמון, מקבלים חלק בנחלת אברם, על חשבון עם ישראל[4].בפועל, לפני הכניסה לארץ, ה' אומר למשה את הדברים הבאים:
 
 "ויאמר ה' אלי אל-תצר את-מואב ואל-תתגר בם מלחמה כי לא-אתן לך מארצו ירשה כי  לבני-לוט נתתי את ער ירשה"         (דברים ב, ט)."אתה עבר היום את גבול מואב את ער. וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה " (דברים ב, י"ח-י"ט).
 
גם ביצירת האומות מואב ועמון שהם כשני שבטים שיוצאים מלוט, רואים את תכונת הפעלתנות בהגשמת צו אלוקי, אף שהמעשה של לוט ובנותיו הוא כמעט בלתי נתפס כשלעצמו. לוט בורח מסדום הנהפכת ומגיע לצוער: 
 
"ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו... וישב במערה הוא ושתי בנתיו. ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו... לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע ותשקין את אביהן בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה... ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב... והצעירה גם היא ילדה בן ותקרא שמו בן-עמי הוא אבי בני עמון...".
 
רש"י ד"ה ואיש אין בארץ: "סבורות היו שכל העולם נחרב כמו בדור המבול.ותשקין: יין נזדמן להן במערה, להוציא מהן ב' אומות.ותהרין: אף על פי שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה אלו שלטו בעצמן והוציאו ערותן לחוץ ונתעברו מביאה ראשונה.מואב: זו שלא היתה צנועה, פירשה שמאביה הוא, אבל צעירה קראתו בלשון נקיה..."    (בראשית י"ט, ל-ל"ח).    מה עמד לנגד עיניהן של בנות לוט בשעת המעשה[5]?
 
קיום הזרע האנושי! בלי ספק משהו שראוי לסגור למענו ספר ולצאת לעבוד...לא רק בנות לוט ראו את גודל המעשה וחשיבותו אלא אפילו הקב"ה השאיר להם יין במערה כדי להוציא שתי אומות אלו. למרות שהקב"ה זימן להן יין במערה, אלו לא חיכו שיעשה להן נס ויתעברו מביאה ראשונה, אלא שלטו בעצמן והוציאו ערוותן לחוץ. במילים אחרות אומר בזהירות: בנות לוט הפכו את עצמן לגברים. ולא רק זה אלא, פעלו באופן "אקטיבי" כמו גברים, 'ותבא הבכירה ותשכב את אביה' ולא שאביה בא עליה...בנות לוט, כמו אביהן, מגשימות את הערך שעמד מול עיניהן באופן הכי עכשווי, הכי ממשי והכי פעלתני, בלי חציצה ובלי תהליכיות. אומנם, גם ביניהן יש הבדל ניכר שרש"י עומד עליו. מואב נקרא על שם שבא מאב אמו בעוד בן עמי מקבל שם צנוע יותר...מואב, מסתבר, יותר קיצוני ביישום הערך האלוקי באופן ישיר, בלי להתבייש כאן, במציאות הפיזית. היכולת הזו של מואב לקחת ערך וליצור אותו כמציאות חיה ובועטת בעולם ואף להרים על נס את הדרך בה הדברים נעשים (לעומת עמון שלא הרימו על נס את שכיבת הבת עם אביה), מהווה בסיס להצמחת כוח של מלכות.הרי המלכות עניינה נתינת צורה מעשית לערכים האלוקים באופן ישיר כמה יותר. זהו בעצם כוחו של דוד המלך.  באומה מואב קיים הכוח המוזכר, אך יחד עם זאת ישנם עוד השלכות לדרך עבודתם וצורת חייהם. לא סתם לעם ישראל מותר לצער את מואב, לעומת עמון שאסור אפילו להתגרות בהם[6].
 
לכן לא כל מואבי נהיה מלך לישראל אך בהחלט עם ישראל לוקח את הכוח החיובי הזה שקיים במואב ומשתמש בו לתיכון המלכות הישראלית:
 
 "מאי דכתיב 'ונברכו בך כל משפחות האדמה' אמר ליה הקב"ה לאברהם שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך, רות המואביה ונעמה העמונית. 'כל משפחות האדמה' אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל".
רש"י ד"ה שתי ברכות: "כמו מבריך את הגפן"                                  (יבמות, סג). 
 
מוציאים ממואב שורש נאה שמתאים למלוכת ישראל ומבריכים אותו בתוך עם ישראל. השורש הנאה - רות המואביה. 
התוצאה והפרי- דוד המלך.
 בהתבוננות רחבה יותר על לקיחת אברם את לוט,כפי המהלך שהגדרנו עד עתה, ניתן לראות שלוט נושא בתכונותיו אפיונים של מלכות. זה מה שאברם רואה בו וזוהי הסיבה שאברם "דבק" בלוט ומתעקש לקחת אותו איתו. בספר הזוהר מובא אותו רעיון:
 
 "ויקח אברם את שרי אשתו... ואת לוט בן אחיו. מה חמא אברהם לדבקא עמיה לוט? אלא בגין דצפה ברוח הקודש דזמין למיפק מניה דוד..." (ספר הזוהר, פרשת לך-לך, דף עט, ע"ב).
 
הזוהר, בראיה החדה המאופיינת לו, רואה את לוט כמו דרך מחט ארוכה שפותחת פתח נקי ומפולש מלוט ועד דוד מלך ישראל. ברור מתוך הלימוד שנעשה כאן שלא מדובר בקשר גנטי בלבד אלא בעיקר בקשר של תכונה. לוט מחזיק בתכונות שאברם צריך כדי לבסס את שם ה' בעולם דרך העם היוצא מחלציו.  
 
אם כך, לשאלה "מי בכלל צריך את לוט?" ברור עכשיו שבלעדי לוט לא היה לנו כוח של מלכות, כוח של משיח וכוח של ישומיות ביחס לערכים אלוקיים.יש ללמוד את התכונות האלו בתחנות שנעבור עד שנצמיח בנו את משיח בן - דוד.


[1] אפשר גם להגדיר כך: מדובר באלוקות שמתבטאת בחיצוני ולא בפנימי.
[2] כמובן גם בין הרן ללוט יש הבדלים. אצל הרן האלוקות היא זו הצריכה להשתלב בחוקי הארץ ואצל לוט הארץ על כל כוחותיה נכפפת לחוקיות האלוקית ולהבטחת ה'. לוט גם מגלה יתר פעלתנות בגישה זו .
[3] בראשית כ"ד, ז רש"י בד"ה ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי: "ולא אמר אלקי הארץ, ולמעלה אמר ואשביעך וגו' . אמר לו: עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי, היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ".
[4] למרות שרש"י אומר שלעתיד לבוא ישראל ירשו את המקומות הללו.
[5] נקודה זו דורשת ביאור רחב. הרי הן ידעו שאנשי צוער לא נהרגו, ובכלל, הם לא חשבו על כך שרק סדום נחרבה ולא כל העולם? אולי מבחינתן של בנות לוט, רק אנשי סדום נחשבים לחתנים ראויים. 
[6] רש"י בראשית י"ט, ל"ז, ד"ה מואב.


פורסם באתר "התנועה לתורה מנהיגה"
www.tora-manhiga.org.il
© כל הזכויות שמורות