סגור חלון    |    שלח להדפסה

דברים : מ"דברים" ל"ואתחנן" ו"עקב"
מאת: הרב שמעון אור

פתיחה

בספר דברים ישנה התחדשות כוח המנהיגות במשה - כוח ה"דברות" כוח מנהיגות זה, עומד על בסיס עוצמת ה"כלל" שבישראל[1], המופיע בשלב זה עוד דרך ממד המקום[2], המסתיר בתוכו את הכישלונות השונים, בלא שיחשפו[3], כפי דרכו של ממד הכלל המבליט את המכנה המשותף האלוהי המוחלט שבמציאות.

בדרך הנהגה זו קרקע ארץ ישראל, היא התחליף להנהגה האלוהית שהופיעה בהר סיני, ה"תורה" מופיעה עתה כ"מקום" ולא כ"חוקים" ו"מצוות"[4], והמוחלטות האלוהית (שמשה הוא המובילה) היא שמובילתה באופן שירושת הארץ היא בלא מלחמה כדרך הטבע[5].

 

צמצום נפשיות החומר במרחב הדיינות בלבד:

השענות הנהגה אלוהית זו, על הממד האלוהי הסגולי שבמציאות עם ישראל, מנקז את ההכרה, האחריות וממילא את שייכות העונש, ביחס לסטיות מן המוחלטות האלוהית, דוווקא אצל הדיינים, שאצלם נשארת רמת ההכרה הפרטנית, וממילא הרגשת והכרת הכשל והמוות שבסטייה מן הדרך[6]. בשלב זה נשמרת אצל הדינים רמת החיות הנפשית של המישור הממוני[7]. לעומת זאת בעם ישראל, הישענותם על מימד מציאותם הסגולית, הופך אותם להיות כגרמי השמים - קיימים לעולם, וכגרמי השמים[8], מכהה את רמת הכרתם וממילא מוציא אותם מהשייכות ל"חיים" שבחומר, ולעונש, במובן ה"חי" של המילה.

כפי שבארנו, שלב זה הוא שלב שבו אנו כבר שומעים את מנגינת החורבן[9], הנובעת מחולשת מרכז הכובד הסגולי, להגיע לשיא ההכרה, ההרגשה והתחושה, ביחס לאלוהי. 

 

ביטול נפשיות החומר, עם התרחקות יניקת החיים העצמאיים מכוח המקום:

השלב הבא, מוביל להשתלטות מגמת הכלל בהובלת האלוהי, גם ביחס לדיינים. בשלב זה אף הדיינים עצמם כוחם אינו מעוצמתם האלוהית הנבואית, אלא שייכותם הכרתם וחברותם עם כלל ישראל[10]. מצב זה מצמצם את רמת החיים שבחומר, באופן שכבר אינו מופיע מציאות חיים נפשית[11], ואחריות המשפט ניטלת אף מן הדיינים להקב"ה[12].

מגמה זו מרחיקה את עם ישראל מלינוק את כוחותיו העצמיים העצמאיים מכוח הקרקע. השלב הראשון שבתהליך זה, מופיע דרך הבלטתה מחדש של פרשת המרגלים[13]. אם בתחילת הפרשה מוסתר חטא זה כפי הסתרתם של שאר החטאים[14], עתה מובלטת פרשה זו, כחלק מתהליך התרחקות יניקת החיים של ישראל מכוח המקום.

אולם גם בשלב זה עוד לא נותק כוח החיים האלוהים של ישראל ממציאות המקום, ציווי ה' לישראל "רב לכם סב את ההר הזה, פנו לכם צפונה"[15], מכוון אף הוא לארץ ישראל. אולם המחיר ליניקת כוח החיות אף של הרמה המנהיגותית מכוח הכלל, וההתרחקות מיניקת הכוח ממקור החיות שמן הארץ, הוא בהרחקת השלמות והזרימה הטבעיים[16], וכוח הפריצה העצמי[17] - מישראל (מתוך החלשת מעורבות הכוחות ההכרתיים במערכת הקיומיות האלוהית שבנו), וקיבוען במציאויות חיצוניות גויות של אדום[18], מואב[19] ועמון[20].

 

מעבר יניקת החיים, ממקור החיים שמן השמים:

פרשת ואתחנן, היא שלב המעבר שבין הופעת חיותו של עם ישראל ממציאות הארץ, לבין הופעת חיותו ממציאות החיים שמן השמים, ברמת החיים היונקת את כוחה מכוח הכלל. כפי שראינו בפרשת בהעלותך, כניסת משה לארץ, היא המופיעה את המוחלטות האלוהית במציאות המקום[21]. התחננות משה לעבור את הירדן, אמנם משאירה משהו ממוחלטות חיים זו שמן הקרקע, בהנהגת עם ישראל לאחר מכן. גם אם ברמה המובילה ההכרתית נדחית בקשתו של משה, וממילא גם נדחקת ההנהגה האלוהית המגיעה ממקור החיים שממציאות המקום לשולי ההכרה, הרי בהתנחלות עם ישראל בארץ לאחר מכן, אנו נפגוש משהו ממוחלטות זו, מכוח ראייתו של משה אותה[22]. אולם בתוואי ההנהגה המרכזי, דחית משה מלעבור לארץ ישראל, "למענם של ישראל"[23], מרחיקה את מערכת החיים האלוהיים, להופיע עתה כחוקים ומשפטים[24]. נבדלות זו שבין הפן האנושי הבחירי שבישראל, לבין הפן האלוהי שבו, מביאה לביטוי יחסי הגומלין שבין ה' לישראל, כיחס שבין שמים וארץ, בניגוד להופעת החיות האלוהית ("התורה") בתחילת ספר דברים במציאות המקום[25].

משלב זה יופיעו כוחות החיים ההכרתיים בעיקרם מכוח השמים, כשהארץ מהווה מציאות קיומית סגולית, שאינה  הכרתית.  הנהגת חיים זו, מופיעה "מחדש" את מעמד הר סיני כגורם הדומיננטי של ההנהגה האלוהית. אם בתחילת ספר דברים נדחית הנהגת הר סיני, מול ההנהגה האלוהית שמן הארץ[26], הרי עתה היא מוזכרת כמה פעמים[27], ומכוחה מופיעים החיים האלוהיים בעם ישראל. אולם אין זו חזרה למעמד שבספר שמות. ההתייחסות עתה למעמד זה, הוא מצד החיות הנבדלת השמימית המופיעה מכוחו, ולא מצד הופעת ה' בחומר, המודגשת במעמד שבספר שמות[28].

הגדלת המרחק שבין החיות האלוהית לבין מישור החיים האנושי, והופעת חוקי החיים האלוהיים באופן נבדל, מביאים בכנפיהם גם להתחזקות "מנגינת ה"איכה" לכלל מעשה. אם בפרשת דברים שמענו רק את מנגינת הגלות ב"איכה אשא לבדי וכו', הרי עתה מופיע הכישלון כמציאות וודאית[29], עם רמז עבה לגלות[30].

 

פרשת עקב.

ירידת הופעת החיים שמן השמים, לעקב המציאות:

בשלב זה נחלש הקשר ההכרתי שבין החוקים והמשפטים לאדם, כמופיעים את תכונותיו, או את תכונות הארץ[31]. מגמה זו מביאה את העשייה המצוותית להיות מובעת כעשייה הרגלית - כאותם המצוות שאדם דש בעקביו"[32]. הרמה הקיומית הלא הכרתית, שאליה הגענו ביחס למקום, מופיעה עתה אף ביחס למצוות. במקביל להתרחקות העשייה המצוותית מלהופיע כהוויה התכונתית של האדם, להופיע כמעשה רגילות שלו, ההתגלגלות לתהליך ה"עקיבה", מוביל מהלך של העמקת ההוויה האלוהית (אף בממד השמימי שמעמד הר סיני הוא המאפינו), בתוך הסיבתיות ונפתלות המציאות[33], בדרך של התחכמות האדם[34], להופיע את תכונותיו האלוהיות מעצמו[35] מתוך התחקותו העצמית אחר התכלית צעד אחרי צעד. תהליך זה של העמקת המעורבות האלוהית במרחב הסיבתי הנפתל של המציאות דרך עצמיותו הבחירית של האדם, מוצא את ביטויו ב"הופעה מחדש" של פרשת חטא העגל עתה בפרשת עקב[36], המחדירה את  העצמיות וההוויה האנושית[37] אף בהווית החיים המושתתת על מקור החיים שמן השמים. העמקה זו שמביאה ל"רדידות" הכרתית של היחס שבין החוקים והמשפטים לבין השלכתם התכונתית בנו, מביאה יחד עם זאת להופעות שכר תוצאתיות ממשיות ומוחשיות יותר מאלו שפגשנו בפרשת ואתחנן. אם בפרשת ואתחנן אנו פוגשים בעיקר זיקת חיים כללית, בין העשייה המצוותית לבין הקיום בארץ[38], הרי בפרשת עקב החדירה לעומק ההוויה האנושית, נותנת לזיקה זו את הגוון המוחשי הממשי, המתייחס לפריון האדם, הבהמה והארץ[39], לתוצר הארץ בגידולים ובמחצבים[40], ולתכונות הגיאוגרפיות והמטולוגיות[41] שכולם כולם נושאים את ההוייה האלוהית.

חדירה זו של ההנהגה האלוהית שמן השמים להוויה האנושית החוויתית  החושית, המעמיקה את חדירתה ע"י פרשת חטא העגל ה"מחדשת" כאן שוב את קיומה, מבליטה את ההפרש שבין העולם האלוהי והאנושי, הפרש המתבטא בפרשה עתה בדרך ההבעה השלילית את ההנהגה האלוהית המופיעה במדבר, באופן ה"מצדיק" למעשה את תלונות עם ישראל[42], ובייחוס ארץ ישראל לעם ישראל לא מתוך זכותו[43]. חדירת ההוויה האלוהית זו שמן השמים, המובעת באפיון שמימי עוד יותר בלוחות שניים[44], בהם מוסתרת עוד יותר החוקיות האלוהית, ביחס להווית המציאות האנושית[45], היא המקדמת אותנו בסוף הפרשה לקשר ה"רגילותי" עם הארץ - "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו...יהיה גבולכם"[46], כסיומת ל"עקב" שבתחילתה.

 

 



[1] שעל כן מחוייב הוא לשמור על כבודם - "...לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל" (דברים א', א').

[2] הובלת ממד המקום את כוח "דיבורו" של משה, מופיעה בכתוב דרך תיאורו את מקום דיבורו: "אלה הדברים אשר דבר משה...בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב..." (דברים א', א'), כשכל התנועה הפנימית הענפה הנסתרת, מוטמעת דרך שמות המקומות הללו.

[3] ביאור רש"י חושף את החולשות הטמונות בהופעה כוחית זו: "...ומהו במדבר אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו מי יתן מותנו וגו'. בערבה. בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשיטים בערבות מואב. מול סוף. על מה שהמרו בים סוף... בין פארן ובין תפל ולבן...שתפלו על המן שהוא לבן...ועל מה שעשו במדבר פטארן ע"י המרגלים. וחצרות. במחלוקתו של קרח...ודי זהב. הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם...(דברים א', א').

[4] כפי שעולה מכך ש"ביאור התורה" הוא ציווי הכבישה - "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר. ה' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה...ראה נתתי לפניכם את הארץ..." (דברים א, ה'-ח').

[5] "באו ורשו - אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה. אילו לא שלחו מרגלים לא היו צריכין לכלי זיין" (דברים א', ח').

[6] "...אלא כך אמר להם ה' אלהיכם הרבה אתכם הגדיל והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינים..."(דברים א', ט').

[7] "...וכן אמר שלמה...אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות עובדי כוכבים...אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע שנאמר וקבע את קובעיהם נפש" (דברים א', ט' סוף ד"ה לא אוכל לבדי). 

[8] "והנכם היום ככוכבי השמים - ...הנכם משולים כיום קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים" (דברים א', י').

[9] איכה אשא לבדי, במנגינת "איכא".

[10] "וידועים לשבטיכם - שהם ניכרים לכם. שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא אבל אתם מכירין בו שאתם גדלתם אותו לכך נאמר וידועים לשבטיכם" (דברים א', יג).

[11] "ואצוה אתכם בעת ההיא את כל  הדברים אשר תעשון - אלו עשרת הדברים שבין דינטי ממונות ודיני נפשות" (דברים א', יח).

[12] "כי המשפט לאלוהים הוא - מה שאתה נוטל מזה שלא כדין אתה מזקיקני להחזיר לו..." (דברים א', יז). זאת בניגוד לשלב הקודם בו אומר שלמה - "אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע".

[13] "ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וכו' (דברים א', כב-מו).

[14] "בין פארן - ...ועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים" (רש"י על דברים א', א'. סוף ד"ה בין פארן ובין תפל ולבן).

[15] דברים ב', ג'.

[16] אדום. כפי שמבואר מהולדת עשו "עשוי" - שלם בגופו, כדוגמת חיית השדה: "ויצא  הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו - לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה" (בראשית כה, כה). "..ויהי עשו איש  ידע ציד איש שדה - ...אדם בטל..." (בראשית כה, כז).

[17] מואב ועמון, הפורצים את מסגרת החוקים בהופעת החיים: "ותאמר הבכירה אל הצעירה ...לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע (בראשית יט, לב). כח המביא בהמשך הדורות להופעת כח המלכות בישראל (רות המואביה ונעמה העמונית).

[18] "אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו הישבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד. אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר" (דברים ב', ד-ה).

[19] "ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תחגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירשה" (דברים ב', ט').

[20] "אתה עבר היום את גבול מואב את ער. וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה" (דברים ב', יט).

[21] מוחלטות שהתבטאה בתוכנית כניסת ישראל לארץ בהנהגת משה תוך שלשה ימים: "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים (-מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד) וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה" (במדבר י', לג).

[22] "והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה" (דברים ג', כח).

[23] - "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי..."(דברים ג', כו), שנועדה ע"מ לשמר את הבחירה החופשית של ישראל, על חשבון הופעת המוחלטות האלוהית.

[24] "ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו..." (דברים ד' א').

[25] "...בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר...רב לכם שבת בהר הזה וכו' (דברים א', ה-ח).

[26] כפי דברי הכתוב - "רב לכם שבת בהר הזה, פנו והסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה..." (דברים א', ז-ח).

[27] "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב...ויגד לכם את בריתו...לעשות עשרת הדברים..." (דברים ד', י-יד). וכן: "ונשמרת מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחרב מתוך האש" (דברים ד', טו). וכן: "השמע עם קול אלוהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי...מן השמים השמיעך את קלו וליסרך..." (דברים ד', לג, לו). וכן: "ה' אלוהינו כרת עמנו ברית בחרב...פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש...אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים... " (דברים ה' ב'-כח).

[28] מתוך כך נובע ההבדל העצום שבין הדגש המעמד שבשמות לבין הדגש המעמד שבדברים. בספר שמות עומד הכתוב על כך שהופעת ה' מן השמים מחייבת שהופעת האין סוף דרך הפיזי לא יכולה להיות שרירותית, אלא אך ורק כפי הציווי האלוהי: "...אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשו אתי אלוהי כסף ואלהי זהב...". מהוספת הכתוב את לשון "אתי" אנו למדים שאמנם מופיע הכתוב בזהב ובכסף אולם לא באופן שרירותי אלא מכוח הציווי האלוהי. בדרך זו מבאר רש"י: "אלהי כסף - בא להזהיר על הכרובים שאתה עושה לעמוד אתי שלא יהיו של כסף שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הן לפני כאלוהות" (שמות כ' יט-כ). אולם עתה עומד הכתוב על  כך שעובדת דיבור ה' מן השמים, מונעת כל מגמה של תמונה ופסל כלשהם - "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב בתוך האש" (דברים ד', טו).

[29] "כי תוליד בנים ובני בנים ונשנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלוהיך להכעיסו" (דברים ד', כ"ה).

[30] "ונושנתם בארץ - רמז להם שיגלו ממנה  לסוף שמנה משאות וחמישים ושתים שנה כמנין ונושנתם..." (דברים ד' כה).

[31] "ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ...ושמרת ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים..." (דברים ד', א'. וכן: ו'-ח').

[32] "והיה עקב תשמעון - אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו שתמעון". ברור שפשט הכתוב אינו מתייחס למצוות מסוימות בלבד. על כן את האפיון הזה של "דישה בעקב" יש לייחס לכל המצוות, כרמת תפיסה כללית את היחס שבין האדם לחוקי התורה.

[33]  כפי שמבאר הרמבן את "ויעקבני זה פעמיים": "כל לשון עקיבה גלגול וסבוב, עקוב הלב (ירמיה יז ט), ויעקבני זה פעמים (בראשית כז לו), ויהוא עשה בעקבה (מ"ב י יט), ענין גלגולין וסבות. (רמב"ן דברים פרק ז פסוק יב). וכן כפי משמעות לשון זה בישעיהו: " כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה (ישעיהו מ', ד).

[34] כפי לשון העקבה שביעקב על פי ביאור רש"י: ויעקבני - ...ויש מתרגמין וחכמני נתחכם לי: : (רש"י בראשית פרק כז פסוק לו). בניגוד לחוכמה, ההתחכמות טומנת בחובה גם ערמומיות מסוימת המגיעה למטרתה בדרכים עקלקלות ולא באופן ישיר. כך גם מובא ביחס לבנות צלופחד: כי אין לו בן - הא אם היה לו בן לא היו תובעות כלום. מגיד שחכמניות היו (רש"י במדבר פרק כז פסוק ד).

[35] כפי שבולט בשימוש לשון זו אצל אברהם: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי רש"י ד"ה וישמר משמרתי - גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת:מצותי - דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים. חקותי - דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו:ותורתי - להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני:

 (בראשית כו, ה). "עקבה" זו של אברהם, מדגישה את התגלגלותו של אברהם להגיע לכל הרמות שבתורה מעצמו, ולא באופן ישיר מכוח הציווי האלוהי. כיוון שדרך הגעה זו נפתלת היא, מתוך המציאות, ואינה ישירה מכוח הציווי האלוהי, גם בה שייך לשון ה"עקב".

[36]  "...וארא והנה חטאתם לה' אלוהיכם עשיתם לכם עגל מסכה וכו' (דברים ט' יב-כא). "חשיפת" פרשת העגל עתה, היא בניגוד להסתרת חטא העגל בתחילת פרשת דברים: "ודי זהב - הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם..." (דברים א', א'). שם הוסתר חטא זה כמו שאר החטאים "מפני כבודן של ישראל" (דברים א', א'), כיוון שעתה בניגוד לתחילת הספר מושתתת החיות האלוהית שבישראל על הממד השמימי שמכוח מעמד הר סיני. ממילא תהליך טמיעתה חיות אלוהית זו בהווית החיים האנושיים, מצריך חשיפה מחודשת של פרשת העגל. 

[37] כפי שלמדנו כמה וכמה פעמים מהיות העגל מושתת על כוחות מצרים מצד אחד, ועל כוחו של יוסף מצד שני: "עגל מסכה - כיון שהשליכו לאור בכור באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים. ויש אומרים מיכה היה שם...והיה בידו שם וטס שכתב בו משה עלה שור עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס והשליכו לתוך הכור ויצא העגל" (שמות לב, ד').

[38] "ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלוהי אבותיכם נותן לכם" (דברים ד', א'). "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובנתם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגודל הזה..." (דברים ד, ו'-ז'). "ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך כל הימים" (דברים ד', מ'). "וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוהיכם ללמד אתכם לעשות בארץ...למען תירא את ה' אלוהיך לשמור את כל חקותיו ומצוותיו...ולמען יאריכון ימיך ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאוד  כאשר דבר ה' אלוהי אבותיך לך ארץ זבת חלב ודבש" (דברים ו', א'-ג'). "ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלוהינו לטוב לנו...כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני ה' אלוהינו כאשר ציוונו" (דברים ו', כד-כה).

[39] "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה...ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרת צאנך...(דברים ז', יג).

[40] "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה אר. אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת..." (דברים ח', ז'-ט').

[41] "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן  הירק. והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים...והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום...ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש...השמרו לכם פן יפתה לבבכם...וחרה אף ה' בכם ועצר את המשים ולא יהי מטר והאדמה לא תתן את יבולה...(דברים יא, י'-יז).

[42] "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותיו אם לא. ויענםך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם...וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוהיך מיסרך" (דברים, ח', ב'-ג'). וכן: "...ושכחת את ה' אלוהיך...המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים...המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך" (דברים ח', טו-טז).

[43] "לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגוים האלה ה' אלוהיך מורישם מפניך...וידעת כי לא בצדקתך ה' אלוהיך נותן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה כי עם קשה עורף אתה" (דברים ט', ה'-ו'). זאת בניגוד להדגש החיובי בפרשת ואתחנן: "כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ה' אתכם..." (דברים ז', ח').

[44] "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשונים..." (דברים י', א'-ה').

[45] "...ועשית לך ארון עץ. ואכתב על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שברת ושמתם בארון". (דברים י', א-ב).

[46] דברים יא, כד.


פורסם באתר "התנועה לתורה מנהיגה"
www.tora-manhiga.org.il
© כל הזכויות שמורות