סגור חלון    |    שלח להדפסה

נוח - התיבה - מסיפורי ילדים לסודות עמוקים (נח)
מאת: הרב שמעון אור

התבוננות ילדותית על פרשת תיבת נוח, מציירת לנו תיבה השטה במים כשבתוכה בני אדם וחיות, המנסים להתחמק מן המים הגועשים סביבם. אין ספק שאותם שאינם מאמינים בתורה, דוחים תיאורים אלו מכל וכול ומשאירים אותם לגננות בגני הילדים. אולם השאלה הגדולה באמת היא לגבינו, שכן מאמינים בתורה ובכתוב בה, האם אנו המאמינים יכולים לקבל כהווייתו הפשוטה את הסיפור הזה, האם הוא יכול להתקבל על הדעת? בכדי להבליט שאלה זו נבחן שני עניינים מרכזיים בפרשת התיבה.
 

מידות התיבה - הייתכן?

התורה נותנת לנו מידות מדויקות של התיבה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ (בראשית ו', טו). בתרגום למטרים, אורך התיבה הוא 150 מטר, רוחבה הוא 25 מטר וגובהה הוא 15 מטר.

במקביל מבארים הכתובים שבאי התיבה היו - החיות, הבהמות העופות ורמש האדמה וכן מאכל לכולם. מן הבהמה הטהורה והעוף הטהור שבעה, ומן הבהמה שאינה טהורה שנים - זכר ונקבה (בראשית ו', יט - כא וכן שם ז', ב'-ג'). יוצא, שכל החי הרב הזה שכן בשטח של 150 מטר על 25 מטר. ברור הוא שביחס למושגים שאנו מכירים דבר שכזה אינו יתכן!!

 

וויכוח נוקב בין אדם לעוף?!

מפורסמת אף פרשת שליחת העורב וסירובו לבצעה - "וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ". ומבאר רש"י - "שהיה הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו שהיה חושדו על בת זוגו (בראשית ח', ז'). הגמרא בסנהדרין אף מפרטת את תוכן הדו שיח שבין נוח והעורב: "...אמר לו... או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו: רשע: במותר לי נאסר לי - בנאסר לי לא כל שכן (סנהדרין קח ע"ב).

והתמיהות עולות מיידית במלא עוזן - הייתכן?

  • עד כמה ריאלית להיום יכולה להיות תורה שוויכוח בין אדם וציפור בענייני אישות, הוא חלק בלתי נפרד מן הרפרטואר שלה?
  • עד כמה ניתן לתת אמון בסיפור שבו על עולם החי והצומח נכנסים לתוך תחום של 150 על 25 מטר.

ברור, שפתרון לשאלות הקשות הללו חייב להגיע מתוך הכתובים עצמם ומתוך דברי חז"ל אלינו, המסתירים לנו בתוך התיאור הפשטני מהלך מורכב הרבה יותר. אין גם ספק שהשאלות הקשות שעולות מן הכתובים חייבות להוות גם הצוהר להגיע לפתרונן.

 

 

כיוון שהדחייה הטבעית שלנו, הן את הקשר שבין נוח והעורב והן את יכולת הכנסת כל החיים למלבן השטח הקטן כל כך של התיבה, נובעת מדרך התפיסה שלנו את המציאות, אנו מחויבים להבין שה"כניסה לתיבה" היא כנראה שינוי מהותי באופן קיום הבריות, המביא הן ליכולת כינוס שכזו והן ליחסי גומלין שבין שני סוגי חיים שלא היינו מעלים בדעתנו שייתכנו.

 

מבול - בלות הגוף

רש"י על משמעות ה"מבול" מבאר שהמדובר הוא בתהליך של "בלות" - "שבלה את הכל, שבלבל את הכל, שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך..." (רש"י בראשית ו', יז). התבוננות מדוקדקת מראה שתהליך ה"בליה", ה"בלבול", וה"הובלה לנמוך", מתייחס באופן מיוחד לגופות: "...טופנא, שהציף את הכל והביאם לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול (המשך רש"י שם).

אכן בדור המבול אנו נפגשים במצב שבו הוויית החיים האלוהית מתראה בעיקרה דרך ממד הגוף והבשר, עד כדי יכולת זיווג המלאכים עם בני האדם בשר ודם ("וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" - בראשית ו', ב')

איבוד מרכזיותה של הוויית חיים זו, מתרחש בשיאו בבבל, שם הופך הדיבור לכוח שיוביל את המציאות בדור הפלגה ("וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם...וַיֹּאמֶר יְדֹוָד הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת..." - בראשית יא, א'-ו').

 

קיום בממד של דיבור

הבנה זו את משמעות ה"מבול", שופכת אור חדש על המתרחש אף בתוך התיבה. התהליך המביא לאיבודם כליל של החיים שמחוץ לתיבה, הוא התהליך המתרחש אף בכניסת ה"חיים" לתיבה. מציאות הבשר והגוף מצטמצמים ביותר והוויית החיים האלוהית מתנקזת בעיקר דרך ממד הדיבור. ברמת חיים זו, יכולת הקיבול של התיבה אינה תלויה כמעט בנפח הפיזי שבה, אלא במרחב כמעט ערטילאי, המצריך נפח פיזי מינימליסטי.

 

שיח העורב ונוח - יחסי אישות בין ערכים כמעט מופשטים

עלינו להבין, שקיומה הבשרי של כל ברייה הוא המגביל את רמת החיות שבה, באופן המתאים לכלי גופה. ההבדל המהותי שבין רמות החיים השונות - חי צומח דומם וכו', הוא תוצר של התגשמות הוויית החיים האלוהית בכל ברייה, כפי כלי גשמיותה. על כן, במצב של התפשטות החיים מגשמיותם הבשרית, יתבטלו ההפרשים שבין רמות החיים, ותתאפשר זיקה קיומית ביניהם, יחסי גומלין והשפעה, כפי הגדרת החיים הערכית שבכל אחד. ממלא כוח דיבור יופיע אף במציאויות חיים נמוכות (העורב), למרות ש"דיבור", כלל לא שייך היה שיופיע בהם, לו היו נשארים כפי הווייתם הגשמית הרגילה.

 

לצאת אל סדר עולם חדש

צמצום הוויית החיים הבשרית בתיבה ומעבר כוח הדיבור לקדמת הבמה האנושית, יוצרים את התשתית לפריצת העולם מחדש ביציאת נוח מן התיבה. מעתה לא רק הארץ שותפה בהופעת החיים עלי אדמה, אלא גם השמים. הקשת המופיעה בענן ("אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" - בראשית ט', יג), מורכבת מעתה לא רק מן המים המגיעים מן הארץ ("וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה - העלה את התהום והשקה העננים - בראשית ב', ו' ורש"י שם. וכן על פי ביאור הגמרא במסכת סוכה - "ואד יעלה מן הארץ - שמע מינה עננים גידולי קרקע נינהו" רש"י סוכה י"א, ע"ב), אלא גם מן האור מן השמים (המתערב בקשת בטיפות המים). מכאן והילך השפעת השגחת ה' שמן השמים תלך ותגבר והיא זו שתעזור לאנושות לשמור על הפרופורציה הנכונה שבין בורא ונברא.

 

לפרוס כנפיים בתורה

אין ספק, המהלך שהתוונו בסוגיה זו של תיבת נוח הוא קצר ביותר. על שאלות רבות יש עוד לענות. אולם מסקנה ברורה אחת כבר יש לנו. התורה לא נועדה לספר לנו את סיפורי העבר של האנושות ולבטח לא לתת שעת סיפור לגננות ולמורי בתי הספר בשיעורי התנ"ך. התורה מציבה בפנינו את הכוחות ועוצמות החיים המרכיבות את האנושות. דרך סיפוריה היא בונה לנו את היכולות של כל כוח, יחסי הגומלין שבין הכוחות השונים, ואף מציבה בפנינו את הסכנות והחולשות שבכל אחד מהם. תפקידנו הוא לדעת לתרגם את התורה באופן הנכון, להחיל לתוכנו את אותם הכוחות, ומתוך כך לפרוס כנפיים ולפעול מכוחם למען בניית עתידנו - עתיד עם ישראל כולו.

 

בהצלחה לכולנו.


פורסם באתר "התנועה לתורה מנהיגה"
www.tora-manhiga.org.il
© כל הזכויות שמורות