שינויים בבריאת העולם והחזרה לעולם בראשית (פרשת בראשית) / יוני קירש

בריאת העולם – מידת הדין או רחמים?

בתיאור בריאת העולם אנו פוגשים מספר פעמים שהקב"ה בורא איזה עולם גבוה ומיד משנה אותה. אנו ננסה להבין את התהליך שקורה כאן.

 

הדוגמא הבולטת על עצם בריאת העולם-

 

"שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין"[1]

שאלה:

אם ה' רצה לברוא במידת הדין אז שיברא במידת הדין!?

ואם ה' יודע שאין העולם יכול להתקיים אז שיברא מראש במידת הרחמים?!

איך ניתן להבין את המחשבה הראשונית (הווא אמינא) של ה'? האם זו "חרטה"?

 

הסבר:

גם המחשבה הראשונית של הקב"ה פועלת משהו. יש אמת שני השלבים: גם במחשבה הראשונית וגם במה שקרה בסופו של דבר בפועל. הקב"ה רצה שהעולם יהיה במדרגה גבוהה כמה שיותר של מידת הדין שהוא עומד בזכות עצמו. הוא מראש ידע שזה לא יכול להתקיים אבל הוא יצר מראש את הרף הגבוה הזה במציאות כדי שיהיה בר השגה. כדי שיהיה לאן לחזור. כדי שיהיה לאן לשאוף. בסופו של דבר הקב"ה שיתף עם מידת הרחמים גם את מידת הדין- כלומר מידת הדין כן קיים. עכשיו העולם מסוגל בעתיד להגיע לעמידה בזכות עצמו. בזכות הבריאה הכפולה הזו יש מנגנון ו DNA שהעולם יצליח להגיע לזה. במילים אחרות:  בזכות המציאות של בראשית יש תקווה לתיקון העולם.

 

העיקרון הזה מופיע וקיים בכל שלבי הבריאה, בכל הימים כולם:

 

יום ראשון

ביום הראשון אלוהים מבדיל את האור לצדיקים לעתיד לבא[2].

 

יום שני

ביום השני הקב"ה מבדיל בין מים עליונים למים תחתונים[3]. דבר זה מביא ל"תלונה" של המים התחתונים, שגעו בבכייה שיהיו במקום טומאה[4], ולכן לא נאמר כי טוב ביום השני,  שמתרעמים שהם רחוקים מכיסא הכבוד[5], ובוכים שרוצים להיות לפני המלך[6]. ה' כרת להם ברית שיביאו מהם מים לניסוך המים ומלח בקרבנות.

מהו פשר הבכי וההתרעמות של המים התחתונים?

נראה להסביר שביום זה נוצר מן "שניות" שבו יש ריחוק מכיסא הכבוד. כלומר, יש העמקה של העולם המגושם כביכול כ"נבדל" ממציאותו יתברך. אכן, באופנים מסוימים (ניסוך המים ומלח) יש השלמה ותיקון למצב זה.

 

יום שלישי

ביום השלישי העץ היה אמור להוציא עץ שהוא בעצמו פרי והיא הוציאה עץ שרק עושה פרי[7].

דבר זה גם יכול להצביע לנו על הפער המובנה שקיים בין הרצוי למצוי. בעולמנו יש תכלית ואת הדרך ואמצעי להגיע לשם[8]. בעולם הפחות מתוקן אין קשר ישיר ביניהם. בדרך בולט החוסר עומק והוא רק אמצעי כדי להגיע למטרה. במקור הקב"ה ציווה שיהי עץ שהוא בעצמו פרי- כלומר היה כאן מחשבה ראשונית שלא יהיה פער בין הרצוי למצוי. על פי הסברנו על ידי סיפור הדברים כך- זה עצמו משאיר לנו את הסיכוי לתיקון, זה בעצמו מתווה לנו את השאיפה וחזון לחזור ל"מצב בראשית" שבו היה אמור להיות עץ פרי.

 

יום רביעי

ביום הרביעי שמש והירח נבראו שווים, ובעקבות קטרוג הלבנה ה' מיעט אותה[9]. דבר זה אף מביא צורך "בכפרה" על זה שהקב"ה מיעט את הירח[10].

מדוע יש צורך בשני שלבים אלה- אם הירח אמור להיות שווה לשמש אז שתישאר כך, ואם אמורה להיות קטנה יותר אז מדוע היא מלכתחילה נבראה שווה?

נראה להסביר שהלבנה מייצגת את המציאות של העולם הזה ואת עם ישראל – ה"מציאות המקבלת", כמו שהירח מקבל את אורה מן השמש. התמעטות הלבנה מייצגת את "נפילת" העולם והמציאות "המקבלת" לבטא את כל הוגה של ה"מציאות הנותנת" מלמעלה. לצערנו יש פער מובנה. בזה שהעולם נברא כך, בשני שלבים – נבראו שווים ואחר כך התמעטות הירח, משאירה לנו את היכולת לחזור למציאות האידיאלית השלימה. דבר זה יתבטא בקידוש החודש שמתפללים שיחזרו להיות שווים[11]. בהיבט המצוותי בקידוש החודש של ישראל (למטה) תלויים קדושת הזמנים ואכן במניין הירח (ולא השמש) תלויים חגי ישראל. מציאות זו קובעת את קדושת הזמנים גם לבית דין של מעלה[12].

 

יום חמישי

ביום החמישי בבריאת "התנינם" ה' ברא לוויתן זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא[13]. ומוסיפים חז"ל שלעתיד לבוא עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לוויתן וסוכה מעורו של לוויתן[14]. ומתפללים על זה ביציאה מן הסוכה[15].

גם כאן אנו רואים את הבריאה ומיד את "גניזתה" לעתיד לבוא לצדיקים. נראה שהצדיקים מבטאים את היכולת של העולם להגיע לשלימות בזכות עצמו ובזכות צדיקותו. זה מתחבר לשיתוף מידת הרחמים עם מידת הדין שראינו למעלה, שכן- מעשי צדיקים מקבלים את שכרם בזכות ולא בחסד.

 

יום שישי

ביום השישי בבריאת האדם ואשתו, גם כאן אנו פוגשים שני שלבי בריאה[16]. בריאה ראשונה כשני פרצופים ואחר כך חילוקם זה מזה ("הנסירה"). יש אומרים שזה שלב של עלה במחשבה לעומת הבריאה בפועל ויש אומרים שזה ממש שני שלבים[17] (בכך מוסבר כפילות סיפור בריאת אדם וחוה בפרשת בראשית).

 

מה זה אומר? מדוע לא לברוא מלכתחילה כשנים?

ואם הכוונה הייתה לברוא אחד אז מדוע לחלק?

 

נראה שחייבים להסביר שהמגמה מראש היא לברוא בשני שלבים- בכך אנו "מרוויחים" גם את האחד וגם את הנפרד כשני גופים. בזה שהבריאה הראשונית (או המחשבה של הקב"ה שהיא גם מציאות, ואי אפשר להסביר שה' חזר בו, כאמור) יוצרת רמת איחוד אידיאלית בין האדם ואשתו. אחר כך בהפרדתם כשני גופים מתבטא פן יותר מציאותי מנותק של בני הזוג. אבל מעצם העובדה שנבראו באחד יש בכוחם לחזור להתאחד, לא כשני גופים נפרדים אלא כאחד הרמוני ואחדותי מושלם. בכך הקב"ה מאפשר לנו בעצמנו להגיע לשיא הבריאה ממקום היותנו נבראים בשר ודם. על פי הבנה זו האיחוד בין בני הזוג מהווה "חזרה לבראשית" ולא רק חיבור מלאכותי של שניים מנותקים.

הופעה עליונה זו של הזוגיות אכן מופיעה בחופה כדת משה וישראל עם חזון שזה יהווה את הרף הגבוה של חיבור איש ואישה. כך רואים מזה שבשבע ברכות מזכירים את שני השלבים של הבריאה – אף על פי שהיצירה הראשונה אינה קשורה ישירות לחתונה שכן האישה אינה נמצאת עדיין, בכל אופן היצירה הראשונה היא עיקר והתחלת הדבר. כך גם מברכים את החזרה של בני הזוג להיות כבגן עדן מקדם[18].

 

סיכום

ראינו שכבר מעצם הבריאה וכן לאורך כל ימי בריאת העולם אנו פוגשים עולמות שנבראים ומיד נגנזים או נשברים או משתנים. הסברנו שדבר זה נועד לתת את התקווה לתיקון העולם. בזה שבבראשית נוצר עולם עליון אידיאלי ומושלם מאפשר לנו ומראה לנו את הדרך לתיקון. מרגע זה השאיפה אינה רק לעשות טוב אלא לחזור לעולם בראשית שכבר היינו בו וזה טבעי לנו. הבריאה באופן זה שנראה כדיעבד הוא בעצם לכתחילה. זה מובנה בDNA  העולם.

 


[1] רש"י בראשית פרשת בראשית פרק א:

ברא אלהים – ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב (להלן ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים:

 

[2] רש"י בראשית פרק א פסוק ד':

וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל – אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא.

 

[3] רש"י ויקרא פרק ב פסוק יג':

מלח ברית – שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית, שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח, וניסוך המים בחג:

 

[4] פירוש הרא"ש על התורה הדר זקנים (הובא גם בתורה שלמה ויקרא ב' אות קיא'):

דבר אחר לפיכך לא נאמר כי טוב בשני לפי שהיה בו מחלוקת שכאשר נתחלקו המים התחתונים מן העליונים געו בבכיה שיהיו במקום טומאה…וכיוון שהיה בו מחלוקת לא נאמר בו כי טוב…

 

[5] פירוש רע"ב על רש"י ויקרא בי יג':

…שכשאמר הקב"ה יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים נתרעמו המים התחתונים ואמ' מה נשתנינו מחברינו להיות רחוקים מכסא הכבוד…

 

[6] תיקוני זוהר תקונא חמישאה:

בגין דמים תתאין אינון בוכין ואמרין אנן בעיין למהוי קדם מלכא

 

[7] רש"י בראשית פרק א פסוק יא':

עץ פרי – שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:

 

[8] אורות התשובה ו' ז':

מתחלת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית ראוים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי באותו הגבה והנעם, שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ. התנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו, אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגדול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואבדו את טעמם. זהו חטא הארץ, שבעבורו נתקללה כשנתקלל גם האדם על חטאו. וכל פגם סופו לתקון. ע"כ מובטחים אנו בברור, שיבאו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ מחטאה, וארחות החיים המעשיים לא יהיו גורמים לחוץ בעד הנועם של האור האידיאלי, הנתמך בדרכו ע"י אמצעים הגונים, המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכח אל הפועל.

 

[9] רש"י בראשית פרק א פסוק טז':

המאורות הגדולים וגו' – שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד:

ואת הכוכבים – על ידי שמיעט את הלבנה, הרבה צבאיה להפיס דעתה:

 

[10] מסכת חולין דף ס עמוד ב:

אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך…חזייה דלא קא מיתבא דעתה, אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר ר"ש בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו הלה' – אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.

 

רש"י במדבר פרק כח פסוק טו':

ושעיר עזים וגו'  …ונשתנה שעיר ראש חדש שנאמר בו לה'…ומדרשו באגדה אמר הקב"ה, הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח:

 

[11]תפילת קידוש לבנה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם. שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם. פּוֹעֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת. וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים… וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, לְמַלֹּאת פְּגִימַת הַלְּבָנָה, וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט. וִיהִי אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וּכְאוֹר שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה קוֹדֶם מִעוּטָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרוֹת הַגְּדוֹלִים.

 

ישעיהו פרק ל פסוק כו':

וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְקֹוָק אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא:

 

[12] מסכת ראש השנה דף ח עמוד ב:

תנו רבנן: כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש.

רש"י: אלא אם כן קדשו החדש וכו' – והכי קאמר: אם קבעו ישראל את חק החדש – יהא משפט להקדוש ברוך הוא.

 

[13] רש"י בראשית פרק א פסוק כא':

התנינים – דגים גדולים שבים. ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם:

 

[14] מסכת בבא בתרא דף עד עמוד ב – עה' עמוד א':

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו – זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון – זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה – מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה? סירס את הזכר, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא…אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן…ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן

 

[15] הרמ"א בשולחן ערוך אורח חיים, סימן תרסז, סעיף א':

יש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים: יהי רצון שנזכה לישב  בסוכה של לויתן (כל בו).

 

[16] רש"י בראשית פרק א פסוק כז':

זכר ונקבה ברא אותם – ולהלן הוא אומר (בראשית ב כא) ויקח אחת מצלעותיו וגו', מדרש אגדה שבראו שני פרצופין בבריאה ראשונה ואחר כך חלקו. ופשוטו של מקרא, כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי ולא פירש לך כיצד ברייתן ופירש לך במקום אחר:

 

[17] מסכת כתובות דף ז עמוד ב:

לוי איקלע לבי רבי בהלוליה דר"ש בריה, בריך חמש. רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה, בריך שית. לימא בהא קמיפלגי, דמ"ס: חדא יצירה הואי, ומ"ס: שתי יצירות הואי! לא, דכ"ע – חדא יצירה הואי, מ"ס: בתר מחשבה אזלינן, ומ"ס: בתר מעשה אזלינן;

 

[18] מסכת כתובות דף ז עמוד ב:

מאי מברך? אמר רב יהודה: בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו; ויוצר האדם; ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד, ברוך אתה ה' יוצר האדם; …שמח תשמח ריעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה… לוי איקלע לבי רבי בהלוליה דר"ש בריה, בריך חמש. רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה, בריך שית. לימא בהא קמיפלגי, דמ"ס: חדא יצירה הואי, ומ"ס: שתי יצירות הואי! לא, דכ"ע – חדא יצירה הואי, מ"ס: בתר מחשבה אזלינן, ומ"ס: בתר מעשה אזלינן; כי הא דרב יהודה רמי, כתיב: אויברא אלהים את האדם בצלמו, וכתיב: בזכר ונקבה בראם, הא כיצד? בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף נברא אחד.

רש"י: שמח תשמח – …וכן ברכת יוצר האדם שתיקנוה ליצירה ראשונה של אדם הראשון כדלקמן אי למ"ד ב' יצירות הוו אי למ"ד ב' יצירות עלו במחשבה ובתר מחשבה אזלינן מ"מ אינה מסדר ברכות הזווג דהא ביצירה הראשונה אכתי נקבה לא הואי וא"ת למה היא באה מתוך שאנו מברכין על יצירה השניה תקנו אף על הראשונה שהיא עיקר ותחילתו.

חדא יצירה הואי – כמאן דאמר בעירובין (דף יח) ויבן את הצלע פרצוף שמתחילת ברייתו נברא שני פרצופין זכר מלפניו ונקבה מאחור.

שתי יצירות – כמאן דאמר זנב היה וממנו נבראת האשה והרי כאן שתי יצירות.

בתר מחשבה אזלינן – ששנים עלו במחשבה להבראות ונברא אחד בעירובין בפ' עושין פסין.

 

Facebook
Google+
Twitter
Email
Print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *