חזרה לנקודת הראשית של החיים – ראש השנה / יוני קירש

ראש השנה – יובל "קטן" שנתי

מעניין ביותר שאת כל הלימוד של התקיעות של ראש השנה לומדים מהתקיעות של היובל. דבר זה צריך ללמד אותנו שיש בעצם בראש השנה מכנה משותף עם היובל.

ראש השנה מופיע בפעם כ"יום תרועה"[1], פעם כ"זכרון תרועה"[2]. ביובל גם מופיע הביטוי "והעברת שופר תרועה"[3]. חז"ל למדו מהיובל שבכלל תוקעים בשופר בראש השנה, וכך למדו את התקיעה-תרועה-תקיעה, וכך למדו את מספר הפעמים- "ליתן את האמור של זה בזה"[4]. לא מדובר סתם על "תוספת" אלא זהו ההגדרה הבסיסית מדאורייתא[5].

נראה לומר שבעצם ראש השנה זה "יובל קטן" המתרחש מידי שנה.

מה מתרחש ביובל?

 

חזרת השדות לבעליהם ושחרור העבדים. יש איפוס של החיים ושל העולם. דבר זה אינו סתם התחלה חדשה אלא חזרה לנקודת הראשית המקורית של העולם. לכן השדות חוזרות לבעליהם. גם בראש השנה יש מן הדבר הזה:

 

זה היום תחילת מעשיך  – בתשרי נברא העולם

בתפילת ראש השנה מזכירים "זה היום תחילת מעשיך" על שם בריאת העולם[6]. כך גם אומרים "היום הרת עולם". גם היובל מכונה "עולם"- ועבדו לעולם- עד עולמו של היובל"[7]. כל שנה מחדש אנו נפגשים עם הבראשיתיות הזו של בריאת העולם.

 

 

ראש השנה ועקידת יצחק

ראש השנה קשור בקשר אדוק עם עקידת יצחק. אוכלים ראש כבש זכר לאילו של יצחק[8]. תוקעים בשופר של איל לזכר עקידת יצחק[9]. קוראים בתורה על יצחק להזכיר זכותו[10].

מה יש המאורע זה? ומדוע קשור בקשר כל כך הדוק לראש השנה?

 

לידת יצחק – פיקדון/זיכרון שרה בראש השנה

בראש השנה נפקדה שרה[11]. יש הקבלה בין הזכירה של ראש השנה ובין הפקידה של ראש השנה[12]. משמעות הדבר שבכל ראש השנה מופיע זכירה-פקידה של ה' אותנו וזה מביא לברכה. זיכרון זה גם יכול להביא ל"דין" כי כאשר זוכרים אדם בעצם מקרבים אותו. מלידת יצחק אנו לומדים שיחק מגלם בדמותו את השיא של הזכירה. איך זה מתבטא בחייו?

 

עקידת יצחק  – נקודת הראשית בחייו ולעולם

עקידת יצחק זהו השיא של הזכירה. יצחק מגלם, לא רק בלידתו, אלא אף במשך חייו את אותה משמעות של זכירה. הזיכרון מחזיר את האדם נקודת הראשית של חייו. על פי זה הוא נידון. אנו מזכירים כל שנה ושנה את עקידת יצחק[13] על מנת להעצים ולהזכיר את הדמות שהצליח בחייו באופן מודע להביא את עמו אל נקודת הראשית של חייו.  במעשה העקידה זה לא רק ניסיון שכשל אלא באמת השפיע על יצחק , עשאו דשן והקב"ה החיה אותו[14]. אחר כך חז"ל מלמדים שבעקבות העקידה היה עיוור ואף פסק ממנו יצר הרע. זהו התהליך שכל אחד ואחד עובר בראש השנה.

 


 

[1] במדבר פרק כט' פסוק א':

וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם:

 

[2] ויקרא כג' :

(כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:

 

[3] ויקרא פרק כה':

(ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: (ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: (י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:

רש"י:

יובל הוא – שנה זאת מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לה לבדה. ומה שמה, יובל שמה, על שם תקיעת שופר:

 

[4] מסכת ראש השנה לג' ב':

תנו רבנן: מנין שבשופר – תלמוד לומר והעברת שופר תרועה, אין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין? תלמוד לומר בחדש השביעי, שאין תלמוד לומר בחדש השביעי, ומה תלמוד לומר בחדש השביעי – שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה. ומנין שפשוטה לפניה – תלמוד לומר והעברת שופר תרועה. ומנין שפשוטה לאחריה – תלמוד לומר תעבירו שופר. ואין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין – תלמוד לומר בחדש השביעי שאין תלמוד לומר בחדש השביעי, ומה תלמוד לומר בחדש השביעי שיהו כל תרועות החדש השביעי זה – כזה. ומנין לשלש של שלש שלש – תלמוד לומר והעברת שופר תרועה, שבתון זכרון תרועה, יום תרועה יהיה לכם. ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה – תלמוד לומר שביעי שביעי לגזירה שוה. הא כיצד? שלש שהן תשע.

 

[5] שולחן ערוך אורח חיים סימן תקצג' סעיף ב:

וכן תקיעות מעכבות זו את זו; והני מילי שאינו יודע אלא מקצת הסימן, שלא יעשה אותו מקצת שיודע אבל תשר"ת, תש"ת, תר"ת אין מעכבין זה את זה, ואם ידע לעשות אחד מהם  או שנים, עושה.

 

[6] מסכת ראש השנה דף כז' עמוד א':

שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות וכו'. אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, כמאן – כרבי אליעזר, דאמר: בתשרי נברא העולם.

 

[7] שמות כא' פסוק ו':

וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:

רש"י:

ועבדו לעלם – עד היובל. או אינו אלא לעולם כמשמעו, תלמוד לומר (ויקרא כה י) ואיש אל משפחתו תשובו, מגיד שחמישים שנה קרוים עולם, ולא שיהא עובדו כל חמשים שנה, אלא עובדו עד היובל בין סמוך בין מופלג:

 

[8] שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפג' סעיף ב:

אוכלים ראש  כבש לומר: נהיה לראש ולא לזנב, וזכר לאילו של יצחק.

משנה ברורה:

(ו) ראש כבש – וטוב יותר של איל,

 

[9]

שולחן ערוך  אורח חיים סימן תקפו' סעיף א:

שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף; ובדיעבד, כל השופרות כשרים,

משנה ברורה:

(ב) בשל איל – לזכר עקידת יצחק. ובכלל זה   גם כבשה נקבה אלא דהמהדרין ביותר נוהגין לחזור אחר של איל דוקא דהוא זכר טפי לאיל של יצחק:

(ה) ומצוה בכפופים וכו' – … אכן מסקנת רוב הפוסקים דמעלת כפוף עדיף לפיכך אם נזדמן לו של יעל כפוף ושל כבש פשוט יתקע בשל יעלים וכפוף דתקון רבנן לתקוע בכפוף לסימן שיכפפו לבם למקום בתפלה משא"כ שופר של איל אינו תיקון רבנן לתקוע דוקא בשל איל  אלא מנהג שנהגו כל ישראל מעולם לזכר עקידה ואיכא בזה מצוה מן המובחר. ומ"מ כתבו  המפרשים דגם בזה יש עכ"פ דינה דהידור מצוה וע"כ אם מבקשים ממנו להוסיף על שופר של איל יוסיף עד שליש וכעין המבואר לקמן בסימן תרנ"ו:

 

[10]

שולחן ערוך אורח חיים סימן  תרא' סעיף א:

ביום שני (מתפללים כמו ביום ראשון) (טור), וקורים מוהאלהים נסה את אברהם עד סוף סידרא,

משנה ברורה: וקורים וכו' – כדי להזכיר זכות עקידת יצחק

 

[11] שולחן ערוך אורח חיים סימן  תקפד' סעיף ב:

ומוציאין ב' ס"ת; באחד קורין ה' מוה' פקד את שרה עד ויהי אחר הדברים האלה,

משנה ברורה:

(ו) מוה' פקד – לפי שבר"ה נפקדה שרה רחל וחנה:

 

[12] מסכת ראש השנה דף יא' עמוד א':

בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, מנלן? אמר רבי אלעזר: אתיא פקידה פקידה, אתיא זכירה זכירה: כתיב ברחל ויזכר אלהים את רחל, וכתיב בחנה ויזכרה ה', ואתיא זכירה זכירה מראש השנה, דכתיב שבתון זכרון תרועה. פקידה פקידה – כתיב בחנה כי פקד ה' את חנה, וכתיב בשרה וה' פקד את שרה.

 

[13] ויקרא כג'  פסוק כד':

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:

רש"י:

זכרון תרועה – זכרון פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות, לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל:

 

בראשית כב' פסוק יד':

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְקֹוָק יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְקֹוָק יֵרָאֶה:

רש"י:

היום – …ומדרש אגדה ה' יראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפורענות, כדי שיאמר היום הזה בכל הדורות הבאים בהר ה' יראה, אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה:

 

[14] ספר שבולי הלקט ענין תפילה סימן יח:

מצאתי אגדה … כשנעקד יצחק אבינו על גבי המזבח ונעשה דשן והיה אפרו מושלך על הר המוריה מיד הביא עליו הקדוש ברוך הוא טל והחיה אותו לפיכך אמר דוד כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו' כטל שהחיה בו יצחק אבינו מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מחיה המתים.

 

Facebook
Google+
Twitter
Email
Print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *