לפני המבול אחרי המבול
יחס לאכילת החי היה אסור לאדם הראשון לאכול מבשר החי, האדם והחיות הושוו לאכילת ירקות[1]. הותר אכילת בשר החי כמו הירקות, ורק אבר מן החי נאסר[2].

 

 

יחס לארץ הארץ בעל בחירה חופשית ומוציאה עץ עושה פרי במקו עץ פרי, וגם כן מתקלקלת בחטא אדם הראשון[3]. הדשאים נושאים בעצמם קל וחומר[4]. גם בדור המבול הארץ חוטאת בזנות[5] ומוציאה מינים מקולקלים[6]. במבול עצמו ה' משחית את הארץ וגם ג' טפחים נימוחו[7]. לאחר המבול כל התנהלות הארץ הופכת לטבע קבוע ולא משתנה[8]. וכל טיב הארץ השתנתה לאחר המבול שירדה מכוחה.[9]
יחס לאסטרונומינה  

המאורות בעלי בחירה חופשית ונאבקים ביניהם[10].

 

לאורך המבול המזלות שובתים[11], לאחר המבול הם הופכים לטבע קבוע. יש אומרים שלפני המבול כל צורת פעולתם היתה שונה[12].
החיות לפני המבול כל בשר משחית את דרכו על הארץ, כולל זנות החיות[13]. החיות שלא השחיתו מתקבלות לתיבה[14], ומקבלים עליהם ביציאה שלא ישחיתו עוד[15].
יחס בין מדריגות החיים השונות לפני המבול אנו מוצאים יחס וקשר בין מדריגות החיים השונות והסותרות-

בין האדם לחיות שקורא שמות לחיות[16]. כך גם רואים מהנחש שחומד את האישה[17], ונענש על כך "ואיבה אשית"[18].

בין המלאכים ובנות האדם, שזה אף מצליח להביא לילודה את הגיבורים והנפילים[19]. אף המלאכים עם החיות[20].

 

 

לפי זה המבול במובן הפשוט הוא עונש. במובן העמוק יותר זה איפוס והתחלה חדשה של העולם. האדמו"ר מחב"ד אף פירש שזה היה כמקווה עולמי[21].  במובן העמוק ביותר זה שינוי ובריאה מחודשת של העולם עם אופי ותכונות שונים מזו שהייתה קודם לכן. זהו עולם חדש שבו הקב"ה מחליש את הכוחות הגשמיים והגופניים של המציאות.

נוח – פועלו ומהותו

בשמו של נח מתגלה עיקר מהותו ותכליתו- תיקום קללת האדמה בעקבות חטא אדם הראשון[22].

כך גם כאשר הוא נושא את נעמה שהיא אחות תובל קין[23]. תובל קין מהווה את ההמשך לקין. ייחודיות קין לעומת הבל היתה שבעוד הבל ראה שנתקללה האדמה בעקבות חטא אדם הראשון ולכן מתרחק ממנה[24], קין ממשיך לעבוד את האדמה. נח נושא את המשכו של קין.

כך גם רואים מנטיעתו של נח מיד אחרי המבול[25] עם ייחור של גן עדן מהעולם שלפני[26], שמנסה לתקן את העולם ולא יכל[27]

כשהקב"ה מחליט על המבול אינו מתחרט על פועלו אלא זהו תהליך בלתי נמנע, כאשר התכלית שהצדיקים יצליחו לעמוד מהם[28].

 

שרידי דור המבול

על אף העולם שאחרי המבול ניתן לזהות שרידים מהעולם הטרום מבול:

 

הענקים והנפילים שהיו בימי המרגלים[29].

עוג  וסיחון מבני שמחזאי שנפלט מהמבול[30].

משה רבינו יש לו הקבלה לדור שלפני המבול[31].

ארץ ישראל מגדלת פירות ענקיים בימי המרגלים[32],  ולשיטת רבי יוחנן לא היה מבול בארץ ישראל[33], כלומר היא עדיין כמו מה שהיה לפני.

 


[1] בראשית פרק א כט:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:(ל) וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן:

רש"י:

לכם יהיה לאכלה. ולכל חית הארץ – השוה להם הכתוב בהמות וחיות למאכל, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם, וכשבאו בני נח התיר להם בשר, שנאמר (להלן ט ג) כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל:

 

[2] בראשית פרק ט פסוק ב'-ג':

וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ:(ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:(ד) אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ:

רש"י:

(ג) לכם יהיה לאכלה – שלא הרשיתי לאדם הראשון לאכול בשר אלא ירק עשב, ולכם כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל:

(ד) בשר בנפשו – אסר להם אבר מן החי, כלומר כל זמן שנפשו בו לא תאכלו הבשר:

 

[3] רש"י בראשית פרק א :

עץ פרי – שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:

 

[4] רש"י בראשית פרק א פסוק יב':

ותוצא הארץ וגו' – אף על פי שלא נאמר למינהו בדשאין בציוייהן, שמעו שנצטוו האילנות על כך, ונשאו קל וחומר בעצמן,ר כמפורש באגדה בשחיטת חולין (חולין ס א):

 

[5] בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כח' ח':

רבי לוליאני בר טברין בשם רבי יצחק אמר אף הארץ זינתה, היו זרעין לה חטין והיא מפקא זונין, אילין זונייא רבה, מן דרא דמבולא אינון.

 

[6] רש"י בראשית פרק ה פסוק כט':

זה ינחמנו – ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו.

 

[7] בראשית בראשית  פרק ו פסוק יג':

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ:

רש"י:

את הארץ – … דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו:

 

[8] בראשית פרק ח פסוק כב':

עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:

רש"י:

עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו – שש עתים הללו שני חדשים לכל אחד ואחד, כמו ששנינו חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו וטבת וחצי שבטו קור וכו':

קור – קשה מחורף:

חורף – עת זרע שעורים וקטניות החריפין להתבשל מהר. הוא חצי שבט ואדר וחצי ניסן:

קציר – חצי ניסן ואייר וחצי סיון:

קיץ – חצי סיון תמוז וחצי אב, הוא זמן לקיטת תאנים וזמן שמייבשים אותן בשדות, ושמו קיץ כמו (שמואל ב טז ב) והלחם והקיץ לאכול הנערים:

חום – הוא סוף ימות החמה חצי אב ואלול וחצי תשרי, שהעולם חם ביותר, כמו ששנינו במסכת יומא (כט א) שלהי קייטאח קשי מקייטא:

ויום ולילה לא ישבתו – מכלל ששבתו כל ימות המבול, שלא שמשוט המזלותי ולא ניכר בין יום ובין לילה:

לא ישבתו – לא יפסקו כל אלהכ מלהתנהג כסדרן:

 

ובפירוש השפתי חכמים:

 

שפתי חכמים שם אות ט':

ואף דקאי על כל הו' עתים, משום דמלתא דפשיטא הוא דכל אותן שש עתים תלויין בארץ דגם הקור והחום סיבת מציאותם מתהפכות מהנצוץ ההוא בזמן הקיץ יותר מבחורף, ובהיות הארץ מכוסה במים אין שם הפוך הנצוץ, והרי המים היו על כל פני הארץ, אלא נקט אפילו יום ולילה שאינן תלויין בארץ, (וראיה מיום א' וב' מו' ימי בראשית ששמשו המאורות הראשונים אף שהיה הארץ מכוסה במים), לא הוי לפי שלא שמשו וכו':

 

[9] רש"ר הירש פרשת נח פרק ח פסוק כב':

עוד כל ימי הארץ. …אמור מעתה: טיב הארץ, מעמדה ואקלימה היו שונים לפני המבול; והנחה זו מתאשרת גם על ידי תוצאות המחקר הגיאולוגי והפיסיקלי – גיאוגרפי…

 

[10] רש"י בראשית פרק א  פסוק טז':

המאורות הגדולים וגו' – שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד:

ואת הכוכבים – על ידי שמיעט את הלבנה, הרבה צבאיה להפיס דעתה:

 

[11] בראשית פרק ח פסוק כב':

עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:

רש"י:

ויום ולילה לא ישבתו – מכלל ששבתו כל ימות המבול, שלא שמשוט המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה:

לא ישבתו – לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן:

 

[12] רש"ר הירש פרשת נח פרק ח פסוק כב':

עוד כל ימי הארץ. מפרשים בדרך כלל כך: עונות השנה והיממה לא נהגו כסדרן בימי המבול; משום כך ניתנה כאן הבטחה: לא יהיה עוד מבול שני, ולא יחול שינוי במהלך הרגיל של העונות. פירוש זה מניח, שעונות השנה התחלפו לפני המבול, כדרך שהן מתחלפות היום. אולם, המסורות המקובלות בידינו מתנגדות להנחה זו. לדעת ר' יצחק בבראשית רבה (לד, יג) היו זורעים לפני המבול רק אחת לארבעים שנה. היה אביב תמיד, והעונות היו שוות זו לזו: "היה להם אויר יפה כמן הפסח עד העצרת". מזג האויר היה שוה בכל הארץ, והיבשה לא היתה מפוצלת; וכך היתה תחבורה מהירה מסוף העולם ועד סופו: "היו מהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה". וכן מוכח שם בפירוש: עונות השנה הנזכרות כאן נתקנו רק אחר המבול: "מכאן ואילך זרע וקציר וגו'". ושעה שר' שמואל בר נחמן חש בראשו מחמת שינוי מזג האויר, היה מתבדח ואומר: "חמי מה עבד לן דרא דמבולא": ראה, מה עשה לנו דור המבול! יציבות האקלים שלפני המבול היתה אחת מסיבות ההשחתה: "מי גרם להם שימרודו בי, לא על ידי שהיו זורעין ולא קוצרין, יולדין ולא קוברין?" ולמדנו מן התוספת "יולדין ולא קוברין", כי האקלים שלפני המבול גרם לאריכות ימים; וכן בהמשך הדברים: "מכאן ואילך זרע וקציר וגו'": שינוי האקלים שלאחר המבול קיצר את חיי האדם. אמור מעתה: טיב הארץ, מעמדה ואקלימה היו שונים לפני המבול; והנחה זו מתאשרת גם על ידי תוצאות המחקר הגיאולוגי והפיסיקלי – גיאוגרפי. שרידים שנתגלו מוכיחים, שהיתה חלוקה שונה של העונות והחום; ופיצול הארץ על ידי ימים, נהרות, הרים ומדבריות וכו' הוא מתאריך מאוחר יותר. והשוה עוד את מאמר חז"ל: "בשעה שהקב"ה הביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם" (ברכות נט ע"א). נראה מכאן, שהבורא שינה את מעמד הכוכבים, וכך נפגע שיווי המשקל של כדור הארץ, – והוא שהביא את המבול בעקבותיו. אך נניח להוכחה זו; מכל מקום נראה, שחכמינו לא היו סבורים, שעונות השנה התחלפו כבר לפני המבול.

 

[13] בראשית בראשית פרק ו פסוק יב':

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: ס

רש"י:

כי השחית כל בשר – אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:

 

ומפורט יותר במדרש:

 

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כחח

רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטווס, הדא הוא דכתיב כי השחית כל בשר, השחית כל אדם אין כתיב אלא כי השחית כל בשר.

 

[14] רש"י בראשית פרק ו פסוק כ':

(כ) מהעוף למינהו – אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם, ומאליהם באו, וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה:

 

[15] בראשית פרק ח פסוק יט':

כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה:

רש"י:

למשפחתיהם – קבלו עליהם על מנת לידבק במינן:

 

[16] בראשית פרק ב  פסוק יט':

וַיִּצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ:(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ…כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:

רש"י:

זאת הפעם – מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו בהם עד שבא על חוה:

 

[17] רש"י בראשית פרק ג

והנחש היה ערום – מה ענין זה לכאן היה לו לסמוך (פסוק כא) ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. אלא למדך מאיזו עילה קפץ הנחש עליהם, ראה אותם ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאוה לה:

 

[18] רש"י בראשית פרק ג  פסוק טו':

ואיבה אשית – אתה לא נתכוונת אלא שימות אדם כשיאכל הוא תחלה ותשא את חוה, ולא באת לדבר אל חוה תחלה אלא לפי שהנשים קלות להתפתות ויודעות לפתות את בעליהן, לפיכך ואיבה אשית:

 

[19] בראשית פרק ו פסוק א':

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם:(ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:(ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם: פ

רש"י:

בני האלהים – בני השרים והשופטים. (דבר אחר בני האלהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבים בהם

 

[20] רש"י בראשית פרק ו ב':

מכל אשר בחרו – אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה:

 

[21] תורה אור, האדמו"ר הזקן, נח' ח':

כי הנה לכאורה אינו מובן ענין המבול שאם היה רק להעביר ולשחת האנשים החוטאים למה הוצרך לבחי' רעש גדול כזה הלא ברגע א' היה ביכול' ה' להעבירם אף בלא המבול. אך באמת היה המבול בא לטהר את הארץ שנאמר כי מלאה הארץ חמס ונתקלקלה מאד והיה נצרך לטהרה ולזאת בא המבול דוקא שהוא בחי' מים בכדי לטהר את הטמאים שהוא כדוגמת המקוה מ' סאה שהיא מטהרת את הטמא כמו כן היה המבול בא בכדי לטהר את כל הארץ וכמ"ש (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כו' ולזאת נקראים מי נח שנעשה מזה נייחא דרוחא כו'

 

[22] בראשית פרק ה פסוק כט':

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְקֹוָק:

רש"י:

זה ינחמנו – ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו.

 

[23] בראשית פרק ד  פסוק כב':

וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה:

רש"י: נעמה – היא אשתו של נח:

 

[24] בראשית פרק ד פסוק ב':

וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה:

רש"י: רועה צאן – לפי שנתקללה האדמה, פירש לו מעבודתה:

 

[25] בראשית פרק ט פסוק כ':

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:

 

[26] בעל הטורים  ויטע.:

ג' במסורה ויטע כרם. ויטע ה' אלהים גן בעדן. ויטע אשל. דרשו רבותינו מהיכן לקח הנטיעה מגן עדן וכן אברהם לקח האשל מגן עדן

 

[27] זוהר כרך א (בראשית) פרשת נח [דף נט עמוד ב]

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם ר' יהודה ור' יוסי חד אמר מגן עדן (אתרכבת) אתתרכת ונציב לה הכא וחד אמר בארעא הות ועקר לה ושתל לה ובההוא יומא עבדת איבין וניצת לבלבין וענבים והוה סחיט לה ושתי מן חמרא ורוי, ר' שמעון אמר רזא דחכמתא איהו הכא בהאי קרא כד בעא נח למבדק בההוא חובא דבדק אדם הראשון לאו לאתדבקא ביה אלא למנדע ולאתקנא עלמא ולא יכיל, סחט ענבין למבדק בההוא כרם כיון דמטא להאי (ד"א כדין) וישכר ויתגל ולא הוה ליה חילא למיקם ובגין כך ויתגל גלי פרצה דעלמא דהוה סתים, בתוך אהלה כתיב בה"א, ועל דא כתיב ואל תקרב אל פתח ביתה, בתוך אהלה דההוא כרם, כגוונא דא בני אהרן דתנינן שתויי יין הוו,

 

[28] רש"י בראשית פרק ו:

ויתעצב אל לבו – נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו (ש"ב יט ג) נעצב המלך על בנו. וזו כתבתי לתשובת המינים, גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד, אמר לו הן. אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו, אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן. אמר לו ומה עשית, אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלא אבלא. אמר לו כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם:

 

[29] במדבר פרק יג  פסוק כז':

וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ:(כח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם:

 

ושם פסוק לג' ברש"י:

 

רש"י במדבר פרק יג  לג':

הנפילים – ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש:

 

[30] בראשית פרק יד פסוק יג':

(יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם:

רש"י:

(יג) ויבא הפליט – [מדרשו] לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב (דברים ג יא) כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו את הרפאים בעשתרות קרנים, תנחומא (חקת כה). ומדרש בראשית רבה (מב ח) זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר (ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכוין שיהרג אברהם וישא את שרה:

 

ובספר דברים:

 

דברים פרק ג פסוק יא

כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ:

 

ובגמרא:

 

מסכת נדה דף סא עמוד א

מכדי, סיחון ועוג אחי הוו, דאמר מר: סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו.

רש"י מסכת נדה דף סא עמוד א

בני אחיה – שבא משמחזאי ועזאל שני מלאכים שירדו בדור אנוש.

 

[31] מסכת חולין דף קלט עמוד ב:

משה מן התורה מנין? +בראשית ו'+ בשגם הוא בשר

רש"י: בשגם הוא – בשגם בגימטריא כמו משה וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי חיי משה כלומר עתיד לבא בשגם משה מן הנולדים וכן ימיו.

 

[32] במדבר פרק יג פסוק כז':

וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ:(כח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם:

 

[33] מסכת זבחים דף קיג עמוד א

אמר לו רבי יוחנן: והלא כל א"י בדוקה היא. במאי קמיפלגי? מר סבר: ירד מבול לא"י, ומר סבר: לא ירד…דבן אדם אמר לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם – רבי יוחנן סבר: אתמוהי מתמה קרא, א"י מי לא מטוהרה את? כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם?

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *