(מקורות בסוף המאמר לפי נושאים [1])

 

הקדמה

במאמר זה נתבונן ביחסים שבין יעקב למצרים. מה מתרחש כאשר מתחילים לשקוע במצרים ומדוע יעקב כל כך חושש מלהיקבר בארץ מצרים. כמו כן נבין מדוע מצרים ינסו מאוד להשאיר את ישראל במצרים ולשעבדם.

 

"אל נא תקברני במצרים"

בתחילת הפרשה לפני שיעקב מת הוא מבקש מיוסף שלא יקבור אותו במצרים. לאחר שיוסף מסכים לעשות את מה שביקש יעקב עדיין מוסיף ומבקש שיישבע לו על כך שיקבור אותו בארץ ישראל. החשש שלו גדול. מדוע יעקב כל כך חושש? רואים שיעקב מזהה סיכוי להיקבר (תרתי משמע ) במצרים. רש"י מבאר ביעקב חשש שמצרים יעשו אותו עבודה זרה. מדוע שיעשו כך?

 

תרומת יעקב ויוסף למצרים

יעקב תרם רבות למצרים. הוא בירך את פרעה שיעלה נילוס לרגליו (בדומה למה שהיה אצל האבות עם עליית הבאר). כמו כן, מאז שהגיע יעקב כלה הרעב ,חמש שנים לפני הזמן. יעקב מביא את ברכת ישראל השמימית אל העולם המצרי. המצרים מזהים את זה ועלולים להפוך את זה לעבודה זרה, כי זה מה שנותן להם כוח וברכה. הם מזהים בישראל אלוהות- כלומר כוח עליון המביא ברכה וחיים.

גם יוסף הביא ברכה עצומה למצרים. הוא פותר את החלומות ומביא את מצרים להיות אימפריה כלכלית אדירה, כאשר רק תבואתו לא מרקיבה. פרעה מזהה את זה וממנה אותו כמשנה למלך.

 

חיבור ישראל למצרים

לפי זה מובן מדוע "פרשה זו סתומה" ומחוברת לפסוק האחרון של פרשת ויגש. ישראל יושבים במצרים, נאחזים בה ופרים ורבים. גם בתחילת פרשת שמות ישראל פרים ורבים באופן בלתי רגיל, וזה ממש מכוח ארץ מצרים. כך גם היה בתקופת- אברהם במתעשר מכוח מצרים, ושרה שרוצה להיפקד בולד מכוח מצרים. בד בבד, תהליך זה מביא לסתימת הקץ מיעקב והשכינה שמסתלקת ממנו שלוש פעמים בפרשת ויחי. כמו כן אומרים חז"ל שהתחילו לשעבדם. כלומר, מצרים רוצים "לבלוע" ולשעבד את התכונה המיוחדת של ישראל לעצמם. יעקב מזהה זאת ולא רוצה להיקבר במצרים, הוא כבר מזהה שיהיו עשרת המכות, ובזה מנמק מדוע אינו רוצה להיקבר במצרים כדי "שלא יהיו כינים מרחשין תחת גופו"- כלומר, הוא כבר מזהה שמצרים לא ירצו לשלוח את ישראל, ויציאת מצרים תהיה חייבת להיות בעימות של עשרת המכות.

 

רצון מצרים לנצל ולשעבד את הכוח הישראלי לעצמם

פרעה שוכח את יוסף ורואה שבני ישראל הוא "רב ועצום". במקום להרוג את ישראל כפי שהיינו מצפים, כאן פרעה משעבד אותם למיסים ומעביד אותם בפרך. יש כאן אנטישמיות מיוחדת. בהמשך הוא רוצה להרוג את כל הזכרים ומשאיר את הנקבות. הוא רוצה את עם ישראל אבל לא כעם ישראל אלא תחת שיעבודו וטפל ומשרת לעם המצרי. הוא רוצה "לקבור אותם" במצרים, כלומר לנצל ולהשתמש בהם.

בהמשך פרעה עשה את עצמו אלוה מכוח היאור (אותה היאור שעלה לקראתו מתוך ברכתו של יעקב!) ואומר שהוא לא צריך את העולם העליון כי יש לו את היאור ושהוא ברא את עצמו. במילים אחרות, פרעה משתמש בכוח השמימי הישראלי בשביל להאדיר את עצמו ולכפור בהקב"ה.

 

קבורת יעקב בארץ ישראל – מכוח השבועה

בסופו של דבר יוסף אכן קובר את יעקב בארץ ישראל. כשהוא בא לבקש רשות לפרעה פרעה מסכים רק לאחר שמזכיר לו את שהוא נשבע לאביו. אכן צריך להפעיל כוח, יעקב צדק. יוסף מאיים שלא יקיים את שבועתו שלו לפרעה שלא יגלה שהוא יודע שפה יתירה- שפת הקודש- מעבר למה שפרעה יודע. במילים אחרות, יוסף שולט ב"ערך מוסף" של המציאות הפנימית מה שאין לפרעה גישה אליו. בכך "מצדיק" יוסף את קבורת יעקב בארץ ישראל. אין אפשרות "לקבור" את הכוח הישראלי שארץ מצרים כי הערך המוסף הזה מחייב גם עצמאות והיבדלות מסוימת כדי שיוכל להתקיים ולהשפיע.

 

סיכום

יעקב חושש שהכוח הישראלי-יהודי ייטמע וישתעבד למצרים. מצרים יזהו מאוד את הכוח השמימי המיוחד של ישראל שמביא להם ברכה. בהמשך פרעה ינסה לשייך את כל העוצמות האלה אל עצמו ורק בכוח יהיה אפשר לצאת ממצרים. ברמת העיקרון, היה אמור להיות קשר של השלמה, על אף השוני וההבדלים הגדולים תוך שמירה על זהותם של ישראל.

 


[1]

אל נא תקברני במצרים

בראשית פרק מז:

(כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה: (כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים  נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם: (ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ: (לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה:

רש"י:

אל נא תקברני במצרים – סופה להיות עפרה כנים (ומרחשין תחת גופי), ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים עבודה זרה:

 

תרומת יעקב ויוסף למצרים

בראשית פרשת ויגש פרק מז:

(י) וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה… (יט) לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם.

רש"י:

(י) ויברך יעקב – …ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא [עומד] על נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ:

(יט) ותן זרע – לזרוע האדמה. ואף על פי שאמר יוסף (לעיל מה ו) ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, מכיון שבא יעקב למצרים, באה ברכה לרגליו, והתחילו לזרוע וכלה הרעב, וכן שנינו בתוספתא דסוטה (י ח):

 

בראשית פרק מא:

(לז) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו: (לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: (לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ: (מ) אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ: (מא) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: (מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:… (מט) וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר:

 

בראשית פרשת מקץ פרק מא נה:

וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ:

רש"י: אשר יאמר לכם תעשו – לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו, וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם למה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים, אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם אם כן כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות:

 

חיבור ישראל למצרים

בראשית פרק מז:

(כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד: (כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה: (כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים  נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם: (ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ: (לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה:

רש"י:

(כח) ויחי יעקב – למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו:

(כט) ויקרבו ימי ישראל למות – כל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו.

 

בראשית פרק מז, כז

(כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:

 

שמות פרק א:

(ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם: … (יב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

כלי יקר שמות פרק א פסוק ז

ותמלא הארץ אותם. הוה ליה לומר ותמלא הארץ מהם מהו אותם אלא שהארץ גרמה להם לפרות ולרבות כמו שבארנו למעלה על פסוק (בראשית מח טז) וידגו לרוב בקרב הארץ בקרבה ממש כמו שאמרו חז"ל (שמות רבה א יב) שהיו המצרים מבקשים להורגם ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע והיו חורשים על גבם ואחר כך מבצבצים ועולין שנאמר (יחזקאל טז ז) רבבה כצמח השדה נתתיך וגו', ולפי זה אלמלא לא היתה הארץ מכסה אותם לא היו רבים כל כך, ואם כן הארץ גרמה להם שהיו מלאים כל כך, לכך לא אמר שהם היו ממלאים את הארץ אלא הארץ היתה ממלאה אותם.

 

תרומת מצרים לישראל (בעבר)

בראשית פרק טז:

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר: (ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְקֹוָק מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:

רש"י:

(א) שפחה מצרית – בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשה לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר:

לקול שרי – לרוח הקודש שבה:

 

בראשית פרק יב:

(י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: (יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ: (יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: (יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:

רש"י:(יג) למען ייטב לי בעבורך – יתנו לי מתנות:

 

רמב"ן בראשית פרק יב :

(י) ויהי רעב בארץ – …ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ, והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר (שמות א כב) וכל הבת תחיון, והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד, והחזיקו בהם לשלחם מן הארץ. לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים. והענין הזה פרשוהו בבראשית רבה (מ ו) רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך, ואתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו, באברהם כתוב ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (להלן מה ו) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ:

 

בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מ סימן ו:

ולאברם היטיב בעבורה, ויהי לו צאן ובקר וגו' ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו, ר' פנחס בשם רבי הושעיא רבה אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו צא וכבוש את הדרך לפני בניך, את מוצא כל מה שכתוב באברהם, כתיב בבניו, באברהם כתיב, (שם /בראשית/ יב) ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (שם /בראשית/ מה) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ, באברהם כתיב (שם /בראשית/ יב) וירד אברם מצרימה לגור שם, ובישראל כתיב (במדבר כ) וירדו אבותינו מצרימה, באברהם כתיב לגור שם, ובישראל כתיב לגור בארץ באנו, באברהם כתיב כי כבד הרעב בארץ כנען, בישראל כתיב והרעב כבד בארץ, באברהם כתיב ויהי כאשר הקריב, בישראל כתיב ופרעה הקריב, באברהם כתיב (בראשית יב) והרגו אותי ואותך יחיו ובישראל כתיב (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, באברהם כתיב אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וגו', ובישראל כתיב וייטב אלהים למילדות, באברהם כתיב ויהי כבוא אברם מצרימה, ובישראל כתיב (שם /שמות א'/) אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, באברהם כתיב (בראשית יג) ואברם כבד מאד במקנה, ובישראל כתיב (תהלים קה) ויוציאם בכסף וזהב, באברהם כתיב ויצו עליו פרעה, ובישראל כתיב ותחזק מצרים על העם, באברהם כתיב וילך למסעיו, ובישראל כתיב אלה מסעי בני ישראל.

 

הסתלקות השכינה מיעקב בפרשה

בראשית פרק מז:

(כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה:

רש"י:

(כח) ויחי יעקב – למה פרשה זו סתומה…דבר אחר שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו:

 

בראשית פרק מח:

(ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה: (ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם:

רש"י:

וירא ישראל את בני יוסף – בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה:

ויאמר מי אלה – מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין לברכה:

בזה – [הראה לו] שטר אירוסין ושטר כתובה, ובקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקדש:

 

בראשית פרק מט:

(א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:

רש"י: (א) ואגידה לכם – בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים:

 

בראשית פרק מז:

(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים  נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:

רש"י:אל נא תקברני במצרים – סופה להיות עפרה כנים (ומרחשין תחת גופי), ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים עבודה זרה:

 

רצון מצרים לנצל ולשעבד את הכוח הישראלי לעצמם

שמות פרק א:

(ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: (ט) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: (י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ: (יא) וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס: (יב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (יג) וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: (יד) וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ: (טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: (טז) וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה:

 

רש"י שמות פרשת וארא פרק ז טו':

(טו) הנה יצא המימה – לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו:

פירוש רע"ב על רש"י שם:  הנה יוצא המימה…ומדכתי' בספר יחזקאל גבי פרעה אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני ילפינן שהיה עושה עצמו אלוה:

 

יחזקאל פרק כט פסוק ג:

דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי:

רש"י: לי יאורי – איני צריך לעליונים כי יש לי יאורי מספיק כל צרכי:

 

קבורת יעקב בארץ ישראל – מכוח השבועה

בראשית פרק נ ו':

(ו) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ:

רש"י: כאשר השביעך – ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך, אבל ירא לומר עבור על השבועה, שלא יאמר אם כן עבור על השבועה שנשבעתי לך שלא אגלה על לשון הקודש שאני מכיר עודף על שבעים לשון ואתה אינך מכיר בו, כדאיתא במסכת סוטה (דף לו ב):

 

מסכת סוטה דף לו עמוד ב:

א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו' אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו אמרו לו א"כ יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע) ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר א"ל אגמרי אגמריה ולא גמר אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לו כי א"ל אבי השביעני לאמור א"ל זיל איתשיל אשבועתך אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך ואף על גב דלא ניחא ליה א"ל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *