חוק הגיוס המתוקן עבר בקריאה טרומית, אולם כולם יודעים, כולל הסיעות החרדיות שהוא אינו שווה את הנייר שעליו נכתב. כל חוק גיוס, שלא יביא בסופו לגיוס שוויוני של החרדים לצה"ל, יפסל על ידי בג"צ מכוח "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו".

 

לא בכדי, ניסו החרדים להוביל בתוך חוק הגיוס את "חוק יסוד לימוד התורה" על מנת שייעגן את לימוד התורה בחוקי היסוד של מדינת ישראל ובכך ייתן גיבוי לתרבותם. אולם גם מהלך זה סופו כישלון, שהרי לימוד התורה אינו מקובל כיסוד תרבות, בידי אלו שאינם דתיים וחוקי יסוד לא יכולים להיות מגזריים.

 

אז איך ניתן לשמר את הזהויות הייחודיות של כל מגזר, בלא שיימחקו, מכוח תרבות השוויון שנכפתה עלינו על ידי פרשנותו של אהרון ברק (נשיא בית המשפט העליון בדימוס) את "חוק יסוד כבוד האדם וחרותו"? והאם זו בעייתם האישית של החרדים בלבד?

 

השוויון התרבותי – פגיעה מערכתית

אז קודם כל, חובה עלינו להסביר כי כפיית השוויון התרבותי מכוח "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" בפרשנותו התרבותית של השופט אהרן ברק, אינה פוגעת רק בחרדים. זו דוגמה בלבד למחיקת זהויות שגורמת תרבות השוויון, המשפיעה על כולנו.

 

כל אלו רק דוגמאות לתהליך מחיקת הזהויות שמביאה תרבות השוויון, מגמה שאינה קיימת רק אצלנו, אלא מאפיינת את כל העולם המערבי, בתהליך הגלובליזציה הענקי, שמאיים להפוך את כולנו למערכת כלכלית אחת ללא נשמה.

 

אז מה ניתן להעמיד מול המערכת הזו המאיימת על נשמתנו תמורת נוחות כלכלית?

 

שלב ראשון – פעולת מניעה

התשובה היא. קודם כל להחזיר את "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו", לכוונת המחוקק. לקחת ממנו רק את המגמה החיובית שלמענה חוקק – מניעת הפליה לשם הפליה בכל הנוגע לזכויות השונות של בני האדם למתן וקבלת שירותים וכדומה. אולם הסרת התרגום התרבותי של חוק זה!

 

אולם פעולה זו לבדה אינה מספיקה. כיוון שהיא פועלת רק מניעה, ולא אלטרנטיבה. מחיקת הזהות האישית והלאומית, לא הגיעה לעולם במקרה. היא מאפשרת התנהלות כלכלית פשוטה יותר ומתוך עמעום הייחודיות האישית והלאומית, היא יוצרת אחדות, אמנם מדומה, אולם יעילה. בכדי לצאת מהקונפורמיות שהיא משליטה, יש להציב אלטרנטיבה ראויה.

 

האלטרנטיבה ההופכית לתרבות השוויון, מעלה את הזהות האתנית, במיוחד זו ההולדתית כגורם ההגדרה העצמית המרכזי של האדם והלאום.

 

שלב שני – קביעת היסוד האתני, בחוק יסוד.

יסוד זה נותן משקל מכריע למרכיב האתני בהגדרת צביונה של מדינת ישראל וקביעת דרכי פעולתה.

 

זוהי רק תמצית ההצעה. הדרך למימושה היא אמנם ארוכה אך הצעדים למימושה, תלויים בנו המאמינים ביכולת ליצור שינוי, אל היסוד התרבותי שהוא המגדיר ביותר את זהונו, אולם למעשה שייך גם לכל העולם כולו סביבנו.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *