יום האישה הבן לאומי – איבוד האנושות את הרחמיות הנשית

אם שואלים אותי מה המאפיין החזק ביותר שעליו אני יכול להצביע ביום האישה הבן לאומי ש"נחגג" בשבוע שעבר, התשובה שלי היא עצובה – איבוד האנושות את התכונה הרחמית לטובת ניסיון העתקה רדוד ואפילו משפיל של הדמות הגברית.

 

הבנת התרבות המערבית שמי שאינו נע ופועל אינו קיים, מושכת את הנשים לאמץ לעצמן יכולת פעולה, הובלה ומנהיגות, כשהן עושות כל מאמץ להשוות עצמן לדפוס ולרף הפעולה הגברי.

 

פה הטעות הנוראה!

 

הרחמיות – מחוללת הלאום, התרבות והחזון

 

התרבות הישראלית ויחד עימה המזרח תיכונית, רואה בתנועה ויכולת הפעולה, תוצאה המגיעה מתהליך ההיריון וההולדה, שהן המחוללות האמיתיות של התרבות ויכולת הופעת החזון בעמים.

 

משום כך בתרבות היהודית נקבע הלאום היהודי, לא מכוח הבעת רצון או ביצוע מעשים לאומיים ישראליים, אלא אך ורק במי שנולד לאמא יהודיה.

 

גם הבכורה המרכזת סביבה את עיקר ההתרחשות התרבותית, נקבעת על פי "פטר רחם"- הראשון שנולד מן הרחם, ולא על פי הבכור הנולד מן הגבר.

 

משום חשיבותו העליונה של התהליך הרחמי, אפילו חסרון מסוים בתהליך ההולדה מחסר בוולד מלהיות בכור. הנולד "יוצא דופן" – בניתוח קיסרי, אין לו דין בכור, כיוון שלא עבר את תהליך הלידה השלם עד ליציאה מנרתיק האישה.

 

עוצמתיות תהליך ההיריון והלידה בתרבות הישראלית, גוברת אף על הקוד הגנטי. במצבים של אם פונדקאית, היא  הנחשבת אם הוולד ולא בעלת הביצית, כיוון שתהליך ההכלה הרחמי והלידה, עברו דרכה.

 

אולם, התרבות המערבית בזה לתרחישים גופניים אלו.

 

הפיכת המערב את הגוף למציאות דוממת ואת האדם לווירטואלי

 

בעיוורונה היא אינה מזהה את הדינמיות הטמונה בגופה של האישה. את עומק השפעתה, עד כמה בכוחה תלויה היכולת להוליד אנשים בעלי עוצמה וחזון ואת כוחה כ"מקור", להוציא מתוכה ומכוחה את הבאים עמה במגע, אל מצפונים, חזונם ויכולת יצירתם.               

 

בגאווה ובפטרוניות היא הפכה את הגוף לאמצעי טכני דומם להולדה והדירה את הרחמיות הפיזית והתכונתית, ממוקד ההשפעה המכריע ביותר על התרבות האנושית.

 

במקום לחזק את התרחיש הרחמי של ההכלה וההולדה בין בני הזוג ובמשפחה, מוציאה תרבות זו את האישה בכפיה לעבודה ומשכירה את רחמה, עבור בצע כסף.

 

כך יוצאים מתרבות זו, אנשים רדודים שאינם מבושלים, כי גזלו מהם את שהיית הרחם התמידית.

מיליונים של אנשים מועתקים, הצורכים את אותם מוצרים, החולמים את אותם חלומות והחושבים את אותם מחשבות, כפר גלובאלי אחד וירטואלי, שהמניע היחיד בו הוא ההישרדות הכלכלית.

 

עצירת ה"התחפשות" הגברית וחזרת הגוף הנשי למעמדו היוצר

 

הברכה אם כן, שאני מברך את הנשים ולמעשה את האנושות כולה, ב"יום האישה" שהמציאה התרבות המערבית היא, שנזכה בעצירת תהליך ה"התחפשות" הגברית של הנשיות העולמית, ובמקומה נחזה בתחייתה מחדש של התרבות הרחמית – היכולת הנשית, לחבר את האנושות כולה אל מקורה, בעצם מגע הגוף, להולידה אל עשייה ישרה, ותרבות עשירה הנאמנת לעצמיותה.

Facebook
Google+
Twitter
Email
Print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *