את הדברים הבאים אני כותב, לא בשמחה, אלא בצער ובכאב.

 

קראתי את הראיון עם הרב דרוקמן ומוצא עצמי מחויב למענה חריף על הראיון משלש סיבות.

  1. הפגיעה באותם נערים שגופם חולל והסכנה לאחרים העלולים להיפגע במקרים דומים, מבעלי שררה ורבנות.
  2. הלגיטימציה שהראיון הזה נותן לעבריין מין – הרב מוטי אלון.
  3. השימוש שעושה רב גדול בישראל בכוחו הרבני והציבורי, בכדי להטות מן האמת, מסיבות אינטרסנטיות.

 

את התייחסותי לרב מוטי אלון, איני מושך לא מבית המשפט ולא מפורום תקנה. ידוע לכל, שבית המשפט אינו שופט על פי הצדק אלא על פי "חוק" ועוד נחזור לעניין. גם פורום תקנה, הינו ייצור כלאיים שלא פה המקום להרחיב את הדיון על הבעיות בדרך תפקודו.

 

את ההתייחסות לרב אלון, אני מושך משני תלמידי חכמים גדולים בדור הזה, ששמו את משקל תורתם בפרשה וקבעו נחרצות כי הרב אלון עבר עברות מין קשות בנפגעים. אין המדובר בקביעות נסתרות שלהם, אלא גלויות לחלוטין שפורסמו בציבור. בדברים ברורים (שכל אחד אגב יכול למצוא דרך גוגל), קובע הרב יעקב אריאל כי העדויות שהגיעו לבית המשפט הינם דגי רקק מול מה שבאמת עשה הרב אלון והודה בפניו! בקביעה מפורשת, קובע הרב אריאל כי אסור ללמוד תורה אצל הרב אלון וכי המתדבקים בו הינם חסידים שוטים כשהוא משווה את הרב אלון לנביא השקר שבתאי צבי. אני ממליץ לכל המסופקים להיכנס ולשמוע את הדברים. הם קשים לשמיעה!

 

אף הרב ליכטנשטיין זצ"ל, בהתייחסותו לפרשת הרב אלון אינו מותיר ספק באשמתו. תוך שהוא מתאר איך התחנן בפני הרב אלון שיפסיק ממעשיו (– "התחננתי בפניו. אמרתי לו: אתה הורס את עצמך והורס את חייך. עם עתיד כל כך מפואר בדרך. בעד מה"?). באותו ראיון, מתאר הרב ליכטנשטיין עצמו, את האיומים שקיבל על חייו. גם דברים אלו נמצאים לכל מי שמעוניין, באתרי האינטרנט.

 

צריך אם כן, לומר את הדברים בצורה הישירה ביותר. עמידתו של הרב דרוקמן לימינו של הרב אלון, אינה אם כן כנגד בית המשפט או כנגד פורום תקנה, אלא מהווה יריקה בפרצופם ובתורתם של הרב יעקב אריאל והרב לכטנשטיין, שנכנסו לעובי הקורה למרות חוסר הנעימות ואף הסכנה שילכלכו את עצמם בפרשה עכורה זו והכריעו כי יש לפרסמה בציבור!

 

יותר מכך. מי שקורא קריאה פשוטה את הראיון עם הרב דרוקמן, מזהה בקלות כי הטענות שמביא הרב דרוקמן בפני קוראי "עולם קטן", דמגוגיות עד כדי מבוכה. לטעון כי אין להחמיר עם הרב אלון יותר ממה שבית המשפט עצמו קבע, זו טענה שמזלזלת בכבודם של הקוראים. הרי ברור הוא שבית המשפט אינו חורץ דין אלא ביחס לעובדות ולתלונות המובאות בפניו. מכל נפגעי הרב אלון, רק אחד שרד את דרך החתחתים שעובר כל נפגע מיני בדרך לבית המשפט. ארבעה חודשי השירות שנגזרו עליו, הינם המעט שיכל בית המשפט להשית עליו, ביחס לחומר המשפטי שהושם בפניו.

גם הטענה המוזרה כי בית המשפט לא קבע כי הרב אלון אינו יכול להעביר שיעורי תורה. היא טענה מגוחכת. וכי בית המשפט עוסק בדברים שכאלו. הגיון פשוט הוא כי עבריין מין שהורשע ולא הודה על חטאו, אינו יכול לשמש שליח ציבור או מורה הוראה.

מדהים עוד יותר הוא, שבמקביל לאחיזתו של הרב דרוקמן בהרשאה המוחלשת של בית המשפט על מנת להרים את קרנו של הרב אלון, הוא רומס את מעמד בית המשפט ברגל גסה. כשנשאל מדוע אין הרב אלון מודה על חטאו, הוא מצדיק אותו בכך שלמעשה לא חטא ובית המשפט הרשיע אותו על לא עוול בכפו…

 

אופן התנהלותו הזה של הרב דרוקמן, מחזיר אותנו גם אם לא נרצה להיזכר, לפרשת הרב קופולוביץ' ראש ישיבת נתיב מאיר שהורשע בפגיעה מינית בתלמידי הישיבה. אז שיגר היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין (כיום שופט בבית המשפט העליון), נזיפה חמורה ברב דרוקמן שלא טרח לדווח למשטרה על מעשיו של הרב קופולוביץ' ובכך הביא בעקיפין לפגיע בתלמידים נוספים ("לו דווחו, כמתחייב בחוק, המעשים המיוחסים לרב קופולוביץ', היו נמנעים מעשים קשים נוספים. משלא ניתן אמון בדברי התלמידים ולא דווח על כך בחוק, לא רק נחסמה האפשרות להפסיקם, אלא שהדעת נותנת כי נגרמה פגיעה נוספת בתלמידים שלא נענתה זעקתם לעזרה"). עתה מתברר כי יש פה קו התנהלות שאינו מקרי…!

 

המסקנות מן הדברים הנ"ל הן ברורות וקשות. שום חידוש לא חידשתי בדברי. לא גילתי שום גילוי שלא היה ידוע לציבור לפני כן. כל העובדות ידועות גם ידועות אף לרב דרוקמן. אלא שקושי הוא לעמוד מול תלמיד חכם אחד הגדולים שבציבור הדתי לאומי ולומר לו באופן הגלוי ביותר – בעניין זה של עבריינות המין של הרב אלון, אתה ערום ואסור לשמוע לדבריך!

 

פרשת הרב אלון היא חמורה. אולם חמורה היא גם התמיכה שתומך בו רב גדול בישראל מתוך אינטרסים פסולים שאיני יודע וגם לא מעניין אותי לדעת מה הם! הפגיעה האנושה שתמיכה זו עלולה ליצור אצל נפגעי מין הנפגעים מאנשי שררה ורבנות, אינה ניתנת לשיעור ועל כן חובה להוקיע את התנהלותו של הרב דרוקמן בעניין באופן המפורש ביותר!

 

בשולי הדברים אומר גם, כי קשה לי אופן טיפולו של "עולם קטן" בפרשה. אם אכן, מתיימר העלון לעודד מנהיגות, המינימום המתבקש הוא לאתגר איתגור מינימאלי את המרואיין למרות מעמדו הרם, כי בדיני נפשות אנחנו עוסקים! 

אם לא כך נעשה, אולי נשמור בכך על הרייטינג של העלון ונמנע מן הקוראים לזוז באי נוחות בכורסותיהם, אולם מאידך, נעודד תרבות של חסידות שוטה שאינה יכולה להתיימר לשאוף להנהגה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *