בתקופות קשות מעין אלו שאנו חווים עתה, רציחות וניסיונות רצח, אם באבנים, אם בבקבוקי תבערה ואם בדקירות סכין, אני יודע שקול העומק, שגם בימים כתקנם קשה לו להישמע, קשה לו להישמע שבעתיים.

 

הריסת בתי מחבלים, סגירת צירים, תגבור באנשי בטחון, מעצרים מנהליים, מצלמות אבטחה ועוד. לצערי, כפי שקוראיי הוותיקים כבר מכירים, איני מאמין בכל אלו.

 

מסלול ההתנגשות שלנו מול האסלאם הוא מסלול התנגשות קיומי. לא מדיני פוליטי ולבטח לא בטחוני.

 

מיקום מעמד האישה בחברה הישראלית ומיקום קשר האדם אל האדמה

 

בחברה הישראלית של היום, הקשר של האדם לאדמה הוא קשר של ריבונות – זכויות שליטה ושימוש. הקשר ההולדתי אל האישה, הוא נקודתי וחד פעמי. מכאן נגזרת הצפייה מן האישה, לצמצם עד כמה שאפשר את חולי ההולדה, ולחזור להיות כמה שיותר "פועלת".

 

אולם בתרבות הישראלית ערש תרבות המזרח תיכון, הקשר ההולדתי אינו לא רק תרחיש קיומי חד פעמי, אלא. קשר הווי ומתמשך בין האדם ואדמתו, בין האישה וילדיה ובין האישה ובעלה. בקיום הקשר ההווי הזה, יהיו תלויים עוצמת הלאום, כוח פעולתו, התפתחותו, יצירתו ותרבותו! כל פעולה שתופיע מן הצד הגברי, משם היא מגיעה!

 

קיום הקשר ההולדתי, הוא התנאי שתרבות הלאום לא תהיה ווירטואלית, אלא בעלת ממשות שאינה רק בסיס טכני להתפתחות, אלא מחוללת ערכיות, מוסריות, יצירתיות ועדינות.

 

כדי להבין לעומק את ההבדל שבין התרבויות, נביא דוגמא אמנם חיוורת אך מלמדת, מתוך השוואה בין אובמה יליד התרבות האמריקאית, לבין פוטין הרוסי בתפקודיהם האחרונים. משם גם נבין גם את סיבת החשש מתרבויות שהקשר התולדתי בהן הוא מרכזי.

 

האתניות הרוסית מול הווירטואליות האמריקאית

 

אובמה, הוא תוצר של התרבות המערבית הווירטואלית המבוססת על יכולת החשיבה השכלית של האדם. פוטין הוא תוצר של תרבות רוסית אתנית הבנויה על קשר תולדתי בין אדם לאדמה.

השוני שבין התרבות האמריקאית המערבית לבין זו הרוסית המזרחית, מצא את ביטויו כבר במלחמת

העולם השנייה, באופן ההכרעה של כל צד את המלחמה.

 

ארצות הברית הכריעה את המלחמה בעזרת העדיפות הטכנולוגית שהייתה לה, שנוצלה בשיאה בהטלת שתי פצצות אטום על יפן. לעומת זאת ברית המועצות עצרה את גרמניה הנאצית בכוח אדמתה וגופות חייליה! כדי להביס את מכונת המלחמה הנאצית, היא משכה את הצבא הגרמני אל עומק אדמתה (מספר ההרוגים בקרב לוחמי ואזרחי ברית המועצות במהלך המצור על לנינגרד היה גדול מכמות האבידות שספגו במהלך המלחמה, הצבאות הבריטים והאמריקאים גם יחד!).

 

שוני זה שבין התרבויות, הוא גם שמביא לדרך התמודדות שונה של שניהם, מול האתגרים המדיניים והצבאיים הנוכחיים.

 

האביב הערבי וחצי האי קרים

 

מעורבות מממשל אובמה להנחיל תרבות דמוקראטית לעמים בעיראק ובלוב, נחלה כשלון חרוץ. דאעש הוא שמילא את הריק השלטוני שנוצר בעקבות נפילת המשטרים הישנים. כישלונות דומים היו גם במצרים, בתמיכת אובמה בבחירות הדמוקרטיות שהעלו את האחים המוסלמים ובאזורי עימות נוספים. הניסיון להנחיל תרבות שהבחירה החופשית בה היא המוטיב המרכזי, למדינות שמרכיב תרבותן המרכזי הוא אתני, רק יצר כאוס גדול עוד יותר. המוטיב הווירטואלי, שבתרבות המערבית נותן יתרון בפיתוח המדעי והטכנולוגי, התברר כרועץ בשדה המדיני. ההפרש העצום שבין היכולת הרטורית של הנשיא אובמה, מול חוסר המעש שלו, בלט ביותר, מול התרחישים בעיראק, לוב, ובאופן קיצוני בסוריה.

 

לעומת זאת, אצל פוטין הרוסי, אנו פוגשים בהתנהלות אתנית טיפוסית. לא הייתה לפוטין כל בעיה להתערב ולפגוע בריבונות אוקרינה ולספח אל רוסיה את חצי האי קרים, מכוח השייכות האתנית של רוב תושביה לרוסיה. היסוד המוחש שבתרבות הרוסית, מופיעה אצל פוטין גם בדרך התנהלותו בסוריה. מול כוחות ארצות הברית המגמגמים, נכנס פוטין במלוא הכוח למען אסד, תוך שהוא פוגע בעיקר במורדים ה"מתונים" הנתמכים ומאומנים על ידי ארצות הברית.

 

אמנם, נחרצות דרך ההתנהלות האתנית, מול זו המחשבתית. נושאת בחובה את החשש הגדול מלהתחבר לתרבות האתנית שקשר ההולדה הוא המרכזי בתרבותה.

 

חוויית הנאציזם

 

מתוך חוויית מעשה ההולדה בתרבות המערבית כתרחיש גופני שאינו בחירי, נתפסת התרבות האתנית, כיוצרת התנהלות כוחנית, חסרת יצירתיות ונעדרת עדינות. זיכרון הלאומיות הנאצית, הדוגלת בהרחבת "מרחב מחייה" של החזק על חשבון החלש, כדוגמת אופן התנהלות בעלי החיים בטבע, תורת הגזע הנאצית ואפילו סמל צלב הקרס הפגאני, הביאו את אירופה וארצות הברית להתרחק מן האתניות התולדתית כמו מאש.

 

חזרה אל האיזון העדין

 

את האיזון הנכון, יש בכוחה של התרבות הישראלית המזרח תיכונית, להביא. כל חוקי התורה ומצוותיה, נועדו לעורר ולקיים את הקשר שבין האדם והאדמה, בין האישה ותולדותיה, כקשר יצירתי, מתפתח ועדין. רק חזרה אל תרבות הקשר התולדתי הזה, כתחליף לקשר הריבוני המערבי השולט כיום, וחידוש הנאמנות אל התרבות ממנה צמח גם האסלאם, יבטל את הניגוד השורשי שבין הלאום הישראלי והלאומים האסלאמיים הקיים כיום, ויפתח הפתח לכל האמצעים הקיימים ברשותנו – האזרחיים, המדיניים, הפוליטיים והצבאיים, להיות אפקטיביים. זוהי רמת הקשר המינימאלית הנצרכת לקיום איתן שלנו בארץ.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *