השבוע זכינו בשתי כותרות שלא בטוח כולם מודעים לקשר שביניהן. בתחילת השבוע התבשרנו על "מרד" של כמה מרבני הציונות הדתית שפתחו בתי דין פרטיים לגיור, וזאת במגמה לעקוף את הקשיים שנגרמים לטענתם למתגיירים, במסגרת הרבנות הראשית. יום לאחר בשורה זו, הודיע בג"ץ כי הוא מקצר את תקופת השהיה המותרת במתקן חולות לשוהים הבלתי חוקיים שהסתננו לארץ, ומאפשר שתהיה 12 חודשים בלבד. לכאורה, אירועים שונים. אולם התבוננות עומק מלמדת שנקודת המוצא של שניהם זהה – הימנעות בית המחוקקים של מדינת ישראל לתעדף את האתניות הישראלית בתוך מדינת ישראל. כל עוד לא נקבעת מגמה זו במפורש על ידי הרשות המחוקקת, כל ניסיון לפתור את בעיית הגיור לא יצלח.

 

תפיסת "מדינת כל אזרחיה" של בג"ץ

כנגד כל פתרון, ימשיך וייפרץ צביון יהדותה של מדינת ישראל ללא הרף, מכוח עמדת השוויון אותה נוקט בית המשפט, הנוטה להגדיר את מדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה (כפי שהודה נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק, רק לאחר פרישתו). הדבר נעשה בכמה צורות. דרך "הרחבת" חוק השבות, גם למי שאינם יהודיים (מי שאביו או אחד מסביו היה יהודי, וכן מי שבן זוגו הוא יהודי או מי שבן זוגו הוא בנו או נכדו של יהודי). הרחבת הגדרת "מי שנתגייר" אל מעבר לנהוג בדין האורתודוקסי. נטייה להשאיר את אלה שהגיעו לכאן מתוך המצוקה בארצם (המסתננים) ובהשוואת מעמדם הלאומי של אלו החיים כאן, גם אם הם בני לאומים אחרים (הערבים). את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, מותיר בית המשפט העליון, רק מצד זכות העלייה לארץ מדין חוק השבות, כשגם שם כאמור, הוא טורח לפרוץ את גבולות הגדרת מהו יהודי ולחורר בה פרצות עד המקסימום האפשרי.

 

ברור על כן, שבעיית האזרחים הגויים המתרבים במדינת ישראל, לא עתידה להיפתר, כל עוד המוסר הבסיסי שמנהל את מדינת ישראל הוא מוסר ה"שוויון" ולאומיות "כל אזרחיה". לא הסברת הפנים בגיור היא הבעיה, אלא ההתנגדות המהותית לעצם הבידול האתני. על כן, גם אם יגיע מעשה הגיור לרמת הדרישה הנמוכה ביותר, תגבר הדרישה להכלת האזרחים הלא יהודיים כיהודיים, עד להכרה ב"גיור סוציולוגי", המבוסס על התערות בדרך החיים הישראלית (כגון שירות בצבא) בלבד.

 

החזרת יסודות מבנה הלאום האתני

בכדי ליצור שינוי אמיתי, לא התבכיינות, על האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון, או ניסיונות לחוקק חוקים להגבלתו יעזרו. רק האומץ להוביל ערך תרבותי אלטרנטיבי, לזה השוויוני. לשם כך צריך קודם כל להפנים חזק חזק כי איפשור אזרחותם של מי שאינם יהודים, לא רק שאין בה מן ההומניות, אלא נהפוך הוא! מחיקת האינדיבידואליות האתנית מביאה בסופה לאכזריות רבה. כיוון שהאתניות הינה חלוקה טבעית בין תרבויות, כשמתכחשים אליה, משליטים באופן סמוי את התרבויות החזקות כלכלית על אלו החלשות. במקום לחזק את אותן מדינות נחלשות, שבניהן לא יצטרכו להגר משם תוך סכנת נפשות, אפשרות ההגירה התיאורטית (הנחסמת בפועל על ידי כל המדינות שרוממות השוויון בגרונם) מאפשרת התעלמות ממצוקתן של אותן תרבויות ומביאה לבסוף לגוויעתן. הובלת בית המחוקקים שלנו את התעדוף האתני במדינת ישראל, צריכה להוות ראש חץ להפסקת הדיקטטורה של עמי המערב העשירים על התרבויות החלשות מהם והחזרת ההגדרה האתנית לכלל העמים, בה תודגש השונות האתנית שבין הלאומים כתנאי ליצירת קשרים ברי קיימא ביניהם, מתוך מגמה של השלמה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *